דיאלוג עם מחזיקי ענין: מה החידוש הגדול?

דיאלוג עם מחזיקי ענין: מה החידוש הגדול?

מחבר שירלי קנטור, עם 1 תגובות, קטגוריה: שיתוף מחזיקי עניין, תגיות: , ,

דיאלוג עם מחזיקי ענין הוא לא המצאה של תחום האחריות התאגידית. מזה שנים חברות מקיימות סקרי לקוחות, קבוצות מיקוד עם צרכנים, שיחות משוב עם עובדים, ופגישות סיעור מוחות עם שותפים חברתיים בקהילה. אז מה בכל זאת החידוש? מאיפה מגיע הבאזז של דיאלוג עם מחזיקי ענין?

פוסט שני בסידרה | לקריאת הפוסט הראשון 

דיאלוג עם מחזיקי ענין הוא כלי עבודה ותיק ומוכר בעולם העסקי. חברות כבר הבינו מזמן שלא כל התשובות נמצאות בחדרי ההנהלה, ושמידע יקר-ערך נמצא אצל מחזיקי הענין. החידוש שמציע תחום האחריות התאגידית נוגע לשלושה היבטים: עם מי אנחנו מדברים, על מה אנחנו מדברים ומה אנחנו עושים עם המידע שנאסף. 

הגדלת מגוון מחזיקי הענין

אחד השלבים הראשונים במיפוי ההשפעות של חברה הוא זיהוי מחזיקי הענין המושפעים מפעילותה, במישרין או בעקיפין, ובחינת הציפיות והחששות שלהם מול השפעות אלו.

 בדרך כלל חברות לא משקיעות מאמצים בפיתוח דיאלוג עם מחזיקי ענין אלה, מעבר למינימום הנדרש או המקובל. למשל, השכנים של המפעל / מטה / סניף, הספקים הקטנים של החברה, ארגונים חברתיים או סביבתיים שעד היום לא היה לחברה קשר עמם, גורמים ברשות המקומית שאינם קשורים לפעילות העסקית של החברה, בלוגרים או אקטיביסטים חברתיים ועוד.

 לעתים מדובר בגופים קטנים או בגורמים לא מאורגנים, שלא היתה להם הזדמנות גישה לחברה כדי להשמיע חששותיהם או ציפיותיהם. ואכן, מה שיש להם להגיד לא ממש עניין את החברה. עד שהופיעה תפיסת האחריות התאגידית עם האמירה: ראוי להקשיב לדבריהם של מחזיקי הענין הללו – גם מכיון שיש לנו חובה מוסרית, כי אנחנו משפיעים על חייהם, וגם כי נקודת המבט שלהם עשויה לתת לנו ערך עסקי מוסף. יתכן שמתוך הדיאלוג עמם יצמחו רעיונות לשיפור המצב והזדמנויות לשיתופי פעולה. זה כדאי.

מחזיקי ענין הם גם אלה שמסוגלים להשפיע על החברה אם באמצעות מערכות יחסים חוזיות או רגולציה, ואם באמצעי לחץ ציבוריים-תקשורתיים. חשוב לזהות אותם ולהכניס אותם לרדאר האחריות התאגידית שלנו. מוטב לפתח איתם יחסי דיאלוג כנים ואמיצים מבעוד מועד, מאשר לפגוש בהם בסיטואציות של מאבק, רגע אחד מאוחר מדי.

למשל, לפני השקת מהלך שיווקי משמעותי, כגון פיתוח מוצר או השקת מוצר, כדאי לזהות ארגונים חברתיים /סביבתיים או אקטיביסטים / בלוגרים בתחומים הרלוונטים, לקיים איתם פגישות למידה מקדימות על מנת להבין מהם הסוגיות המהותיות מבחינתם במהלך, מה עשוי להטריד אותם ואת האוכלוסיות שהם מייצגים, מה הציפיות שלהם, ולנסות לתת מענה אמיתי על כך כבר בשלבי תכנון המוצר או תכנון ההשקה.

דוגמא נוספת: לפני שינוי באופן התפעול של אתר מסוים של החברה (יצירת דרכי גישה חדשות, הרחבת מתחם הפעילות, הרחבת שעות פעילות וכו'), לכנס את השכנים ונציגי ארגונים מקומיים רלוונטים, ולברר עמם מה החששות שלהם והציפיות שלהם לגבי אופן ניהול השינוי. זאת במטרה למזער את ההשפעה השלילית על איכות חייהם, ולנסות לזהות יחד פתרונות אפשריים המוסכמים על כולם.

סוגיות חדשות בדיאלוג ותיק

אחד החידושים הוא הכנסת נושאים חדשים לדיאלוג הקיים ממילא עם מחזיקי ענין. למשל, במסגרת הסקר השנתי שמתבצע מול העובדים או הספקים – לברר עד כמה הם תופסים את החברה כבעלת אחריות חברתית או סביבתית, היכן הם רואים ביטויים של חוסר אחריות? האם יש משהו בהתנהגות החברה שגורם להם אי נוחות? פוגע בהם? האם יש מידע שחשוב להם לקבל ולא זמין להם?

 לדוגמא, בתהליך דיאלוג שהתקיימו עם עובדים של חברה מסוימת, הם ביקשו לדעת באופן שוטף מהן תוצאות הביקורת המתבצעות על האנטנות הסלולריות המתוקנות באתר בו הם עובדים, כי הם חוששים לבריאותם. הגיוני, לא? ברגע שניתנה להם ההזדמנות להעלות חששות ובקשות בנושאים הקשורים לבריאות, בטיחות, איכות הסביבה וכו' - הם הרגישו בנוח להעלות את הבקשה, וגם ציינו באיזה אופן הם מעדיפים לקבל את המידע.

דוגמא נוספת מעולם קשרי הקהילה: אם בעבר חברות גיבשו בעצמן את תכניות המעורבות החברתית שלהן, וחיפשו שותפים חברתיים ליישם אותן בקהילה, עקרון הדיאלוג מציע שפיתוח תכניות המעורבות החברתית יעשה כבר מראשיתו יחד עם הארגונים החברתיים. תכלס, מי מבין בקהילה טוב מהם?

תיקשור תוצאות הדיאלוג חזרה למחזיקי הענין

חידוש שלישי של תפיסת האחריות התאגידית בכל הנוגע לדיאלוג עם מחזיקי ענין הוא חשיבותו של תיקשור תוצאות הדיאלוג והמהלכים שנעשו בעקבותיו – חזרה למחזיקי הענין: עקרון ה responsiveness. אם אלה הציפו בפני החברה טענות, חששות, ציפיות, בקשות, הצעות  – הנחת המוצא היא שהחברה לוקחת את הדברים הללו ברצינות ובוחנת את האפשרות לתת להם מענה אמיתי, לעתים דרך שינוי נהלים ומדיניות, לפעמים דרך שינויים תפעוליים, לפעמים דרך יצירת ערוצי מידע חדשים וכו'.

מה שחשוב זה לתקשר למחזיקי הענין מה נעשה בעקבות המידע שעלה בדיאלוג, מה לא נעשה, ומדוע. אין ציפייה שכל טענה ורעיון שעלו בדיאלוג – יוטמעו בניהול החברה. אבל יש ציפיה שכל רעיון יבחן ברצינות ויקבל פידבק. ככה בונים אמון, וזו אחת המטרות המרכזיות של דיאלוג עם מחזיקי ענין: בנית אמון.

שתפו עם חברים:
1 תגובות
  1. Date: אוגוסט 16, 2014
    Author: Brandie

    That's a posting full of ingisht!

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *