כשהתותחים רועמים – העסקים אמורים לגלות רגישות חברתית שונה מהרגיל. סקירה תמציתית של סוגי הפעילויות שנעשו או שצריכות היו להיעשות. לגזור ולהכין למבצע הבא (בתקווה שלא יבוא)
אחריות חברתית של עסקים במקרי-חירום היא עולם תוכן מקצועי בפני עצמו, וקשורה בעיקר להמשך תפקוד העסק בזמן האסון, ולמדיניות הסיוע שלו באיזור האסון. רוב החברות הגלובליות נדרשות לסוגיה זו בעיקר סביב אסונות טבע. בישראל רוב מקרי החירום קשורים למצב מלחמה (ובכל זאת - תזכורת לפוסט שבע עצות לחברות שרוצות לסייע למאמצים בכרמל)
מתוך מעקב אישי שלי לאורך השנים על היערכות החברות ועל ההתמודדות שלהן במצבי חירום, אני רואה שינוי: חברות מגיבות בצורה מאורגנת יותר – במיוחד בכל האמור לסיוע בשטח, לוקחות בחשבון מגוון תחומים בהם הן יכולות לסייע – בעיקר דרך ההשפעה העסקית השוטפת, ומפרסמות פחות את פעילותן בציבור.
לקראת הכנת פוסט זה שאלתי את חברי קבוצת אחריות תאגידית בפייסבוק מהם תחומי הפעילות של אחריות חברתית, בהם הבחינו במהלך צוק איתן, ומה הציפיות שלהם. שילבתי כאן חלק מהתשובות, כמו גם חלק מהסוגיות שעלו לדיון בקבוצה זו במהלך המבצע. חשוב לומר: זוהי לא סקירה מפורטת אודות הפעילויות של החברות השונות, אלא בעיקר סקירה של קטגוריות הפעילות.
אני ממליצה לכל חברה להכין "תיק נהלי פעילות בחירום" שיכלול התייחסות לכל הנושאים המפורטים כאן. אתם מוזמנים להוסיף בתגובות נושאים נוספים.
פרסום הפעילות
אתחיל מהסוף. להערכתי, במבצע הנוכחי ראינו הרבה פחות פרסום עצמי של חברות אודות התרומה שלהן למען הקהילה או למען הלוחמים. הרבה פחות שלטי חוצות ומודעות בעיתונים עם חיבוקים וביטויי אהבה. אני חושבת שהציניות הציבורית במבצע הקודם, וגם האפשרות לפרסום תוכן אותנטי במדיה החברתית, גרמו לחברות להוריד פרופיל במדיה הקנויה.
אחת התוצאות של שינוי זה היא שהציבור יודע פחות על תרומת החברות, וראיתי לא מעט ביקורות על כך שהמגזר העסקי לא התגייס למאמץ. חברות תצטרכנה ללמוד את שביל הזהב... לדעתי ניתן לעשות עבודה מצוינת בעזרת המדיה החברתית, ובשיתוף עובדי החברות והלקוחות שלהן.
פעילות עסקית תחת אש
עבור חברות הפועלות באיזור הסכנה (מפעלים או סניפים), עצם המשך הפעילות השוטפת תחת איום הטילים הוא אתגר. מצד אחד – חשוב להמשיך ולפעול על מנת לספק את המוצרים או השירותים לקהילה, לעמוד בהתחייבויות חוזיות כלפי לקוחות וכו'. מצד שני – קיימות סכנות ממשיות.
מעבר לסכנה המוחשית של פגיעה פיזית בעובדים ובמתקני החברה, הרי שהעובדים מתמודדים עם מתח יום יומי ביחס למצבם ולמצב משפחותיהם. יש מקום לגלות רגישות מיוחדת וליזום פעילות בהתאם. אחד המפעלים באשקלון, למשל, קיצר את שבוע העבודה ואיפשר לעובדים לקחת סופ"ש ארוך בתשלום. מפעל אינטל בקרית גת יזם קייטנה מיוחדת לילדי העובדים, שהביאו איתם את הילדים לעבודה.
עובדים: המשפחה במילואים; התבטאויות ברשתות חברתיות
כאמור לעיל, חברות צריכות להתייחס ברגישות יתרה לעובדים באיזור הסכנה. מכיון שבצוק איתן יישובים רבים היו תחת איום טילים, ולא רק אלה שבקו העימות, רגישות נדרשה בקרב מעסיקים ביישובים רבים בארץ - גם באיזור המרכז. מחברת &Joy נמסר כי מעסיקים רבים חילקו לעובדים שלהם חבילות - שי פשוט בשביל לרומם מעט את המורל.
עובדים בצו 8
במבצע צוק איתן בוצע גיוס נרחב של כוחות מילואים בצו 8. חברות נדרשו להתמודד עם היעדרות לא מתוכננת של עובדים (עבור חברות קטנות מדובר בקושי גדול). חלק מהחברות הפגינו רגישות ותמיכה מיוחדות, שמרו על קשר עם המגויסים, ביקרו את הפצועים, שלחו חבילות שי ומכתב תמיכה למשפחות משפחות העובדים שגויסו.
המחווה היפה ביותר שנחשפתי לה היא הענקת נופש זוגי בחו"ל לעורך מקומון 'הצבי' בערד, שניתנה לו ע"י המנכ"ל ובעלים של המקומון. בדומה, אך בהיקפים שונים, ניתן יום חופש לכל עובדי בנק לאומי עם שובם משירות המילואים. חופש זה נחוץ להתאוששות, לבילוי זמן עם המשפחה, ולמעבר מן התופת – לשיגרת העבודה. החופש ניתן ע"ח המעסיק.
בנות זוג של עובדים בצו 8
בזמן שעובדים שירתו במילואים – בנות זוגם שנשארו בבית נדרשו לטפל בכוחות עצמן במשפחה, במקביל לעבודתן השיגרתית. ניסיתי לברר אילו חברות גילו רגישות והתחשבות בעובדות שבני זוגן שירתו במילואים. האם הקלו עליהן בקיצור יום העבודה או בהגמשתו. לא מצאתי דוגמאות לכך. אשמח לדעת על דוגמאות כאלו. לדעתי, התחשבות בעובדות שבני זוגן משרתים במילואים ראויה להישקל כנוהל אחריות חברתית - גם בימי שיגרה.
חופש התבטאות של עובדים בפייסבוק
נדמה כי חלק מהקרבות הקשים והאלימים של צוק איתן נערכו בפייסבוק. חברות נדרשו להתמודד עם תלונות כנגד התבטאויות קיצוניות של עובדים שלהן (נגד ערבים, נגד חיילי צה"ל וכו').
המדיה החברתית יוצרת אתגר לחברות: מצד אחד, ההתבטאות במדיה היא פרטית, והגבלה שלה עומדת בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם. מצד שני – המתבטאים מופיעים במדיה בציון שם מקום עבודתם. יש גולשים, לקוחות ואחרים, הסבורים כי זיקה זו מחייבת את המעסיקים לנקוט בתגובה נגד המתבטאים הקיצוניים. מוניטין החברה עלול להיפגע, שלא בצדק.
בעיה זו אינה ייחודית למבצע צוק איתן והופיעה גם בימי שיגרה, אך בעת זו הביטוי וההשלכות שלה חריפות. מומלץ לחברות לדון בנושא בשיתוף עם העובדים, ולגבש מדיניות ברורה שתוטמע בחברה.
גמישות בהסדרי-תשלומים לספקים וללקוחות
הקדמת תשלום לספקים בדרום
נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, פנה בבקשה לחברות גדולות להקדים את מועד התשלום לספקים קטנים בדרום, ולא מעט חברות נענו. אך עוד טרם נעשתה פניה זו, היו חברות שיזמו באופן עצמאי הקדמת תשלומים. אין ספק שזהו צינור חמצן קריטי עבור עסקים אלה.
דחיית תשלומים של לקוחות
דרך נוספת לסייע לעסקים קטנים בדרום היא לדחות להם את מועד התשלום עבור שירותים ומוצרים שסופקו להם. למשל, לחנויות מקומיות, שהיקף העסקים שלהן הצטמצם דרסטית. לא הצלחתי לאתר דוגמאות של יצרניות שנתנו הקלה זו ללקוחותיהם, אך אני יודעת שבמבצעים צבאיים קודמים ניתנו הקלות כאלו.
סיוע לחיילים ולקהילה בדרום
תרומה והנגשה של שירותים
הסיוע המשמעותי שחברות יכולות לתת הוא להנגיש את השירותים והמוצרים שלהם לתושבים באיזור העימות ולחיילים.
לדוגמא, הבנקים הגדילו את מסגרת האשראי לעסקים הקטנים והבינוניים בדרום (על חשבון הפיצויים שהם אמורים לקבל מהמדינה); חברות אורנג', פלאפון והוט מובייל שלחו לחזית מדי יום ניידות עם עמדות הטענה, סוללות ותיקון מכשירים לטובת החיילים; קל-אוטו העמידה בסופ"ש רכבים להסעת החיילים הביתה מהחזית, בעזרת מתנדבים מנתיבות (בסבב השני של הפעילות, קל אוטו הזמינה אנשים להסיע חיילים ברכבים הפרטיים שלהם – מהלך תמוה בעיניי). ארומה ישראל הציבה בקיבוץ סעד דוכן-שטח עם כיבוד לחיילים. חברת בזק הקימה יחד עם מכון אדלר קו חם לטובת הורים וילדים בממ"דים ובמקלטים. חברות שונות הציעו הנחות ללוחמים.
תרומת מוצרים
כמובן שחברות רבות, בעיקר יצרניות וקמעונאיות, תרמו מוצרים בכמויות גדולות – ע"פ רוב דרך מחלקות רווחה של רשויות מקומיות בדרום, האגודה למען החייל, אמץ לוחם, החברה למתנסים, ומספר עמותות מרכזיות. רבות מהתרומות התבססו על קשרים קודמים של החברות עם גורמים אלה – קשרים שתרמו לאמון רב בין הארגונים, וליעילות תפעולית. הפעילות לא עברה כולה דרך רח"ל (רשות חירום לאומית), בשונה מכפי שניתן היה לצפות בשלב זה. חברות שאין להן מוצרים, תרמו כסף.
שיתוף עובדים
יש חברות ששיתפו את העובדים שלהן בתהליך מתן התרומות. למשל, מגה קמעונאות הקצתה תקציב לכל סניף בדרום ואיפשרה לצוות המקומי לנתב את התרומות ולהעניק אותן באופן אישי ליחידות שפקדו את הסניפים בתיאום עם האגודה למען החייל.
חוגלה-קימברלי היקצתה שני ארגזים של חבילות מגבונים לחים - לכל העובדים שיש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה הלוחם בצוק איתן. שיתוף העובדים גרם לשביעות רצון גבוהה שלהם, ולתחושת גאווה במקום עבודתם – כפי שהתבטא בפידבקים שלהם.
גם אם לא מערבים את העובדים באופן פעיל במתן התרומות, חשוב לתקשר להם, כבר בשלבים מוקדמים של הפעילות, באיזה אופן החברה נרתמת לסייע לקהילה. עובדים מצפים כי מקום עבודתם יתרום למאמץ הלאומי, ומידע זה רלוונטי להם.
שיתוף לקוחות
במהלך צוק איתן היו שפע יוזמות עצמאיות של אזרחים שתרמו מוצרים – בעיקר לחיילים. מספר חברות חברו לסנטימנט הציבורי, והתרימו את הלקוחות שלהן עבור החיילים. פעילות זו עוררה תרעומת מסוימת (כפי שראיתי בשיחות בפייסבוק), מכיון שהציבור היום מחברות לתרום בעצמן, או לפחות להתחייב למצ'ינג על תרומת הלקוחות.
חברת מגה קמעונאות יצאה בקמפיין תודה לחיילים בודדים, בו תרמה תווי-קניה ל- 1,000 חיילים שלחמו בצוק איתן. החברה הזמינה את הציבור לשלוח ציורים ומכתבי-תודה שיצורפו לתווים ויישלחו לחיילים. בדרך זו מגה לקחה על עצמה את התרומה הכספית, אך איפשרה ללקוחות ולציבור לתרום את חלקם – ללא תשלום.
תמיכה בעסקים בדרום
אחד הנושאים המרכזיים שנדונו בתקשורת הכללית ובמדיה החברתית, הוא מצבם של העסקים הקטנים בדרום, שנפגעו אנושות. כפי שהזכרתי לעיל (סעיף: ספקים ולקוחות) חברות גדולות יכולות לסייע לעסקים קטנים בדרום דרך הגמשת התשלומים.
אך הפעם ראינו מהלכים ייזומים ורחבים הרבה יותר: משרד הפרסום ליאו ברנט תרם לעסקים בדרום שירותי עיצוב מודעות ופרסומן ללא תשלום בעתונות הארצית (בתרומת העיתונים); בנק הפועלים ארגן יריד מכירות גדול ופרסם אותו באינטנסיביות; בנק לאומי – יחד עם משרד הפרסום מקאן יצרו אתר אינטרנט שמנגיש לאנשים בכל הארץ את השירותים והמוצרים של עסקים דרומיים (רשות הדואר תרמה שירותי סליקה ושילוח).
האתגר הגדול, לדעתי, טמון בנכונותם של עסקים להמשיך ולהגמיש את תנאי התשלום של הספקים/לקוחות שלהם בדרום, גם אחרי שהנושא ירד מהכותרות.
עסקים קטנים תורמים בגדול
לסיום, אחת המחוות היפות שבלטו במהלך צוק איתן היא תרומתם של עסקים קטנים למען החיילים ולמען התושבים בדרום. בין אם מדובר בצימרים בצפון שארחו משפחות ללא תשלום, מטפלים אלטרנטיביים שירדו דרומה כדי לתרום את שירותיהם לציבור המתוח, גלידריה באר-שבעית שתרמה גלידה לחיילים הפצועים המאושפזים בבי"ח סורוקה, בית קפה ברמה"ש שאירח פעמיים בשבוע דוכנים של עסקים מהדרום והביא קונים רבים, ואנשי קריאייטיב עצמאים שתרמו את כישוריהם למיתוג עסקים דרומיים.
הסולידריות האמיתית מתחילה בחוליות הכי בסיסיות: באנשים שבתוך החברות, ובעסקים קטנים... האנשים הם הכל.
כאמור - אתם מוזמנים להוסיף כאן בתגובות ביטויים נוספים של אחריות חברתית של עסקים בזמן צוק איתן, וציפיות לביטויים כאלה - כדי שנחכים כולנו לפעם הבאה (בתקווה שלא תהיה כזו)
----------------------------
*החברות מגה קמעונאות, חוגלה-קימברלי ולאומי נמנות על לקוחותיי