ד"ר נועם גרסל* מציג תשע תחזיות סביבתיות לשנת 2014, הנוגעות למגמות צרכניות, למגזר העסקי, לרגולציה ולתנועה הסביבתית. פוסט-אורח מסקרן במיוחד על בועות-גז ועל סוף הבאזז של הקיימוּת
הגעתי למסקנה שגם במבצר המאובק שלנו, על ספר-המדבר ובקצה האימפריה המערבית הגלובלית, יש מקום לאמץ את המסורת של עריכת תחזיות לקראת השנה האזרחית החדשה. הבלוגים הסביבתיים הבינלאומיים כבר נתנו דעתם לכל נושא ברמה הגלובלית, החל מתדירות אירועי אקלים קיצוניים, עבור ברכילות תוך-תנועתית וכלה בגובה הסובסידיות לאנרגיות מתחדשות.
הגיע הזמן שגם לנו תהיה רשימה כזאת, מקומית ופרובינציאלית – ולו בכדי שנוכל לגחך על תמימותנו בעוד שנה או עשור. חשוב גם לאמוד כמותית את משובות-ליבנו וקדיחות-מוחנו, או כפי שאני מצטט מדי הרצאה: "באלוהים מאמינים. כל דבר אחר - מודדים.”
רשימת התחזיות שלי חלקית ביותר. אשמח אם תוסיפו לה כראות עיניכם.
אז בואו נצא לדרך עם 9 תחזיות סביבתיות לשנת 2014:
1. שמש, שמש ושמש
נדמה שיודעים להתקין מערכות סולריות רק בארצות קרירות. אולי מפני שבישראל, כמו במדינות עתירות-שמש אחרות באגן הים התיכון (איטליה וספרד) בנו בעיקר מערכות סבוכות של תקנות וסובסידיות היוצרות יותר בלגן ואנרגיות שליליות מאשר חשמל נקי.
הבלגן בתחום הזה יימשך גם ב- 2014, כמו גם התלונות מצד החברות העוסקות בתחום, אודות הבירוקרטיה המשתקת. אבל למרות הבלגן ותנאי הפתיחה הקשים בארצנו, פיתוח והתקנה של מערכות סולריות יימשכו. יש לנו שפע שמש, מחירי הרכיבים ימשיכו לרדת, והמודעות בציבור תגדל, ולו משום שזהו צעד בכיוון של "עצמאות אנרגטית" (עיינו ערך: "נתקעתי במבשרת ציון שלושה ימים בלי חשמל").
2. מכוניות חשמליות – לא. אופניים חשמליים – כן, כן וכן
בכל מה שקשור ברכב חשמלי - הציבור מצביע בפדלים. מכוניות חשמליות דורשות מדיניות ממשלתית ותשתיות שהקמתן תלויה בגורמי ממשל ובקרטלים מאובנים. שם, אין תקווה והתלהבות מצד הציבור והוא נוקט בזהירות יתרה. אבל אותו ציבור מאמץ במהירות ובפתיחות את הקידמה החשמלית הדו-גלגלית, ולו משום ששם, השיטה הישראלית לא יכולה לקלקל. לכן לא נראה פריצת דרך באימוץ כלי רכב חשמליים גדולים, אבל שוק האופניים והקטנועים החשמליים יפרח ויתפח, גם בשנת 2014.
3. מים מהברז וסודה ממכשיר
גם בשנת 2014 יוכלו יצרני משקאות מבוקבוקים להתייחס בביטול לגידול בשימוש במים מהברז הביתי ולאפשרות של ייצור סודה במכשיר הגזה שולחני. אבל התייחסות על-בסיס סדרי הגודל הנוכחיים, ולא על-פי השינוי ברוח האזרחית שבבסיס דפוסי הצריכה, היא התייחסות עיוורת. היא גם עיוורת להכרח הסביבתי בשינוי תרבותי שכזה.
את המהפכה מובילים צעירים שהתרגלו לצרוך שירותים וירטואליים כחלופה לנכסים חומריים. כך הם צורכים כיום מוזיקה, משחקים, ידע ותעבורה. הנתונים מראים גם ירידה מהותית במשמעות המותגים – נשק יום-הדין הממכר של תרבות הצריכה החומרית. באין מותגים – למה לא מים מהברז? יצרנים ומשווקים מרחבי העולם נערכים לשינוי הדורי הזה באמצעות תכנון אסטרטגי של סל שירותים חדשני. לחברות ישראליות יש מה למכור בכל הקשור לחדשנות. אבל האם השאלה הזאת תהדהד בלשכת המנכ"ל שלכם? האם יוקצו לכך תקציבים?
4. בניה ירוקה – שנת הפריצה
עד תום שנת 2013 התבטאה הבניה הירוקה בישראל בעיקר בקמפיינים טלויזיונים ובמשאלות-לב של קבוצה מצומצמת של אדריכלים, אנשי-סביבה ורגולטורים. יחד עם זאת, בעשור האחרון הונחו תשתיות הכרחיות בטרם צמיחה מואצת: קמה מועצה לבנייה ירוקה, אוּמץ תקן, הוכשרו לבבות והוקמו מבני חלוץ ברחבי הארץ. ואז, בסוף שנת 2013 קרה לנו מה שקרה לפני שנה בחוף המזרחי של ארצות הברית: עשרות אלפים מצאו את עצמם בלי חשמל, תקועים בבית עם תזכורת שאיתני הטבע יכולים ליהירותנו.
להבדיל מהשאלות הקשות שעולות כשנתקעים בבית בחגים, השאלות של סוף 2013 עסקו בחוסן הסביבתי שלנו – אישי, קהילתי ולאומי. אצל רבים הדיון הזה יסתכם בקנייה של גנרטור בנזין או של פנסי לד חדישים לשעת חרום. אבל רבים אחרים הבינו שיש להתאים את הבנייה לאקלים ולסביבה. אל תמעיטו בערכם של אירועי אקלים קיצוניים להפוך את מכחישי השינוי הסביבתי לתומכים נלהבים של תשתיות מותאמות-אקלים. שתהיה לכולנו שנת בניה ירוקה .
5. גילויי גז טבעי – נגלה שיש פחות
כן, כן – גם בישראל, כמו בארה"ב, נגלה שקל לייצר בועות - גם מגז טבעי. נגלה שיש פחות גז בפועל מאשר בתחזיות לבורסה. נגלה שישנם יותר שימושים מאשר יכולות האספקה ומאשר צרכי המשק (ובוודאי מתוכניות השיווק הבינלאומיות). וכמובן נגלה שזהלא יהווה מנוע צמיחה למשק "כמו ההייטק", כפי שקיווינו (או לפחות כמו שמכרו לנו). וחשוב מכל: נגלה שההשפעה החברתית הרבה פחות חיובית (רוצה לומר "שלילית") מששיווקו לנו. בקיצור, ב-2014 יתבהרו הנתונים ותתגלה התובנה שהעמותה לכלכלה בת קיימא לא סתם צעקה.
6. לאן תנוע התנועה הסביבתית?
רבים בתנועה הסביבתית שואלים את עצמם שאלות קשות בנוגע לחזון, לאפקטיביות הפעילות הנוכחית ולמה שצופן העתיד. יש הרואים במשבר ההולך וגובר בקהילה - משבר מימוני גרידא. בחזקת "מיידוף ברח לנו עם הכסף של הפילנתרופים". ואכן, המימון המופנה לתחום איכות הסביבה הצטמצם. אבל במציאות - יש כאן משבר רעיוני ומנהיגותי, המצוי בבסיס המשבר הפיננסי. זהו משבר שרבים מהמביטים מבחוץ מגדירים כאנכרוניזם, במיוחד לנוכח אירועים מכוננים בחברה האזרחית בישראל. דומה שהמשבר המימוני כה חמור, עד שבשנת 2014 יישאלו סוף-סוף שאלות קשות ואולי, רק אולי, נראה כבר במהלך 2014 פנים וגישות חדשות פורצים למרכז התנועה. הרי ניצנים כבר ישנם.
7. עידן האקטיביזם הרגולטורי יידעך
אל תוך הוואקום הרעיוני שנוצר בתנועה הסביבתית, חדר המשרד להגנת הסביבה, אם מתוך רצון וכוונה ואם בעל-כורחו, כשבאמתחתו מגוון חוקים סביבתיים חדשים וחדשניים בחזונם המערכתי ובשיטות יישומם. התברכנו במשרד ממשלתי מקצועי, אנרגטי ומאורגן, אבל בתקציבים דלים ובתשתיות מוגבלות, נאלץ המשרד לקדם מספר רב של חוקים וביניהם: חוק אוויר נקי, חוק האריזות וחוק מרשם הפליטות לסביבה. למרבה הצער, התוצאה דומה יותר לפעילות של גוף ללא מטרות רווח, מאשר להליכים רגולטוריים מוסדרים.
ההתייחסות בקרב הציבור והעסקים עליהם חל החוק - בהתאם. מחוק מרשם הפליטות ייצרו ספר טלפונים טכני חסר משמעות בשטח וכותרות בעיתונים (ותהיות קשות של העתונאים עצמם: "למה זה חשוב?” ו"איפה הבשורה?”). מחוק האריזות הופקה המקבילה של "קופה קטנה", כזאת שלא יכולה לשנות דבר וחצי דבר בהשפעות הסביבתיות של תרבות הצריכה. אבל דווקא מתוך המצב הזה, דומה שצומחת רוח חדשה במשרד ורצון כן לממש את הפוטנציאל הגלום בחקיקה החדשה. אני מקווה שזאת לא רק משאלת-לב, אלא מפנה של ממש שיאפיין את העשייה ב-2014.
8. עד סוף השנה נדווח שיש דיווח
אם בזכות יוזמה של רשות החברות הממשלתיות, ואם משום יוזמת חקיקה עצמאית לקידום חובת דיווח – תאגידים רבים יותר ישקפו השנה את שקיפותם, ישוחחו בשיח הציבורי, וידווחו על הצטרפותם לקהילת המדווחים בדוחות אחריות תאגידית. חלקם יעסקו גם בנושאים המהותיים שבליבת העשייה של פעילותם. הגיע הזמן.
והרי התחזית: פרט לריבוי דוחות, יהיה קשה להבחין במהלך 2014 בשינוי גישה מהותי כתוצאה מהחלת חובה לדיווח תאגידי. אבל הניסיון מלמד שתהליך הדיווח, לפחות אצל חלק מהחברות, נטמע ומצמיח החלטות ופעולות חדשות, הנותנות אותותיהן לאורך השנים שיבואו.
9. מה לא ברור? קיימוּת
ותחזית אחת בנוגע לפרדיגמה השלטת ולבאזז סביב המונחים “קיימות”, “ירוק” ו"מיחזור”: בשנת 2014 תצמח ההכרה וייצטבר האומץ לומר את האמת: "קיימוּת" היא מושג ערטילאי וחסר השראה עבור מגזרים רבים באוכלוסיה, מושג שאינו מעוגן במציאות חיינו - למרות שנים של נסיונות קידום מכירות מצד ארגוני הסביבה. גם "מיחזור" מוחזר יתר על המידה. בכיתה ג' משוכנעים, גם המורה וגם התלמידים, שמיחזור הוא תכלית וערך בפני עצמו ולא אמצעי. חבל.
המושגים חסרי הדימיון הללו יפנו מקום כבר בשנת 2014 לניסוי וטעייה מבורכים ואמיתיים במגוון גישות שהסתופפו בקרן זוית זמן רב מדי – כך בעולם וכך במחוזותינו. ברוכים הבאים "צמיחה לא-חומרית" (לא, לא “צמיחה ירוקה”), “פיתוח של חוסן סביבתי", "יצירת הון טבעי" (נכון, זה הרבה יותר "ממיחזור" ו"שימוש חוזר") ו”מאזן סביבתי כולל”.
ותחזית אחרונה לשנה הבאה
גם בשנת 2014 לא תסע רכבת תחתית בתל אביב, ורכבת ישראל והאוטובוסים יפעלו עדיין על דיזל. טוב, התחזית הזאת נועדה כדי לוודא שתהיה לי הצלחה עם תחזית אחת לפחות...
שנה אזרחית טובה לכולם.
*ד"ר נועם גרסל, מייסד ומנכ"ל של אסיף אסטרטגיות ושל אליסיום - סחר והשקעות בפחמן. שותף בקרן הון הסיכון גריילוק ישראל. בעל תואר דוקטור במדעי איכות הסביבה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. לשעבר, מנכ"ל מכון הערבה ללימודי הסביבה | noam@assifstrategies.com