קפיטליזם חדש או רוחות וצלצולים? דעות המומחים

קפיטליזם חדש או רוחות וצלצולים? דעות המומחים

מחבר שירלי קנטור, עם 2 תגובות, קטגוריה: אחריות תאגידית, תגיות: , ,

מה חושבים מומחי קַיָּמוּת ואחריות תאגידית על ההצהרה הבומבסטית של 181 מנכ"לים ומנכ"ליות של החברות הגדולות בארה"ב, בדבר המחויבות החדשה שלהם ליצירת ערך לכל מחזיקי הענין ולא רק לבעלי המניות? האם יש ערך ממשי להצהרה הזו? האם היא יכולה להציל את המצב החברתי והאקולוגי המחריף בארה"ב ובעולם כולו? חמש דעות מלומדות ומענינות.

דעות מומחי אחריות תאגידית וקיימות

התקשורת הכלכלית והרשתות החברתיות התרגשו כשהשולחן העגול של העסקים בארה"ב, המאגד 181 חברות מהגדולות במדינה, פרסם ב-19 באוגוסט 2019 הצהרה בדבר הייעוד (purpose) העדכני של העסקים בארה"ב. גם גלובס ודה מרקר עסקו בנושא והביאו את הבשורה לישראל - הקצה המאובק של האימפריה (נ.ג.).

מה החידוש ועל מה הריגוש?

מאז שנת 1997, כל הצהרה תקופתית שפרסם השולחן העגול של העסקים (התאגדות אמריקאית של 181 מנכ"לים בכירים, המנהלים באופן מצרפי 15 מיליון עובדים ומחזור שנתי של 7$ טריליון) בדבר הממשל התאגידי הראוי לעסקים, טוענת שעסקים קיימים בעקרון כדי לשרת את בעלי המניות שלהם. זוהי הגישה הקפיטליסטית הקלאסית, שקיבלה ביטויים קיצוניים ככל שהתפתחו שוק ההון והמסחר הבינ"ל.

ההצהרה הנוכחית, המבטלת את הרלוונטיות של קודמותיה, מתייחסת לראשונה למחזיקי ענין אחרים, נוסף לבעלי המניות. "בעוד שכל חברה משרתת את הייעוד התאגידי שלה, כל החברות יחד חולקות מחויבות בסיסית לכל מחזיקי הענין שלהן. ואלו המחויבויות:

  • * יצירת ערך ללקוחות באמצעות מתן מענה לציפיות שלהם.
  • * השקעה בעובדים, בראש ובראשונה באמצעות תשלום שכר הוגן ומתן הטבות חשובות, וגם באמצעות הכשרה וחינוך שיאפשרו להם לפתח מיומנויות הנדרשות לעולם העבודה החדש. גיוון, הכללה וכבוד לאדם.
  • * יחסים הוגנים ואתים עם ספקים, גדולים וקטנים.
  • * תמיכה בקהילות בהן העסקים פועלים באמצעות מתן כבוד לאנשים בקהילות אלה, והגנה על הסביבה באמצעות יישום פרקטיקות מקיימות (אחראיות-סביבתית) לרוחב כל הפעילות העסקית.
  • * יצירת ערך ארוך-טווח למשקיעים. מחויבות לשקיפות ולמעורבות אפקטיבית עם בעלי המניות.

 

ההצהרה מכירה בכך שאמריקאים רבים נאבקים להתפרנס ולהסתגל למציאות הכלכלית המשתנה במהירות, ולא מתוגמלים כראוי על עבודתם הקשה. השולחן העגול מבין את הקשר בין הפערים הכלכליים המתרחבים לבין מידת הלגיטימציה הציבורית (רשיון חברתי לפעול) שמקבלים התאגידים בארה"ב, לגיטימציה שעלולה להישלל אם לא ישנו את האופן בו הם מתייחסים למחזיקי העניין שלהם. בנוסף, כפי שאנו רואים יותר ויותר לאחרונה, גם בעלי המניות מתחילים לכוון את החברות בהן הם משקיעים - לכיוון של יותר אחריות חברתית וקיימות (גם בישראל!).

המגזר העסקי על סף שלילת רישיון

מחויבות לכלל מחזיקי הענין היתה מאז ומתמיד אחת מאבני היסוד של גישת האחריות התאגידית. מחויבות זו – כבסיס להתנהלות עסקית נבונה, קיבלה חשיפה מוגברת בקהל העסקי כשהמאמר של פורטר וקרמר על יצירת ערך משותף פורסם בהארוורד ביזנס רוויו בשנת 2011 (הגירסא מוקדמת של המאמר פורסמה כבר בשנת 2006 אך לא זכתה לתהודה דומה). באותה עת אמריקה עדיין ליקקה את הפצעים בעקבות משבר הסאב-פריים, אשר יצר משבר אמון עמוק בין האמריקאים לבין תאגידי הענק, ועורר ספקות לגבי יכולתה של השיטה הקפיטליסטית להביא לצמיחה ורווחה לכלל החברה האמריקאית.

כעת, בחלוף 8 שנים, מאמצים מנהיגי הקהילה העסקית את הגישה הזו לחיקם. בינתיים מדובר רק בהצהרה, ללא תכנית פעולה ויעדים מדידים. עם זאת, מדובר בשינוי אזימוט, ובהבנה של שינוי יחסי הכוחות ומערכת האילוצים. האם זה מספיק כדי ליצור את השינוי הנחוץ?

מה חושבים המומחים?

שיחות ודיונים רבים התקיימו על ההצהרה הזו ברשתות החברתיות. החלטתי לבדוק עם מומחים שמכירים את התחום מזה שנים רבות, הן כחוקרים והן כיועצים המלווים תאגידים בישראל ובעולם, איך הם רואים את ההצהרה. האם זו אכן מהפכה תפיסתית ותחילתו של עידן חדש, או שמדובר בבלון מלא באויר חם ותו לא? והאם ההצהרה הזו אכן יכולה להניע את השינוי הנחוץ כדי להחזיר את הכלכלה והחברה האמריקאית, ואת זו העולמית, לנתיב של צמיחה בת קיימא?

מבין הקולגות שלי שלא שוהים כעת בחו"ל, קיבלתי תשובות מלומדות ומעניינות של חמישה: ליעד אורתר, נגה לבציון נדן, רז גודלניק, איליין כהן וד"ר נועם גרסל. בעוד שכולם הגיבו בסקפטיות זהירה, שניים מהם (איליין ונועם) נקטו גישה חיובית יותר כלפי פוטנציאל מימוש המחויבות של החברות, המשתמעת מתוך ההצהרה. הנה התגובות לפניכם. תודה רבה לכותבים ולכותבות.

Raz Godelnik

רז גודלניק

חוקר ומרצה בכיר בנושא קיימות ועסקים PARSONS SCHOOL OF DESIGN, NY ומייסד SANDBOX ZERO

כשנודע לך שאתה חולה במחלה קשה (חס וחלילה!) אתה בדרך כלל צריך לקבוע תכנית פעולה מיידית עם צעדים ספציפיים לטיפול במחלה (ניתוח, טיפולים וכו׳), ובאופן כללי לעשות שינויים לא קלים בחיים, ולהעמיד את הטיפול במחלה בראש סדרי העדיפויות שלך. אנחנו נמצאים בסיטואציה דומה כרגע - המשבר האקלימי נוכח בכל מקום בכדור, החל משריפות בסיביר ובאמזונס - ועד לקרחונים שנמסים בגרינלנד ולגלי חום באירופה וארה״ב. המצב הזה דורש טיפול דחוף, קונקרטי ואמיץ מצד כולם, כולל מצד המגזר העסקי, שיש לו חלק לא קטן במשבר הזה.

בהצהרה של המנכ״לים אין אף אלמנט מאלו שציינתי - לא דחיפות, לא צעדים קונקרטיים ולא אומץ להכיר בחומרת המצב ובשינויים המהותיים שהוא דורש. למעשה, המשבר האקלימי לא מוזכר ולא במילה אחת בהצהרה. לכן, אני לא מייחס לה חשיבות גדולה מדי ובטח לא מדובר במהפכה. אפילו לא מיני מהפכה.

הדבר היחיד בעל ערך כאן, לדעתי, זו ההכרה של הארגון שהוציא את ההודעה בשינוי של הסנטימנט הציבורי. הסנטימנט הזה ימשיך להשתנות במהירות, ובסופו של דבר הפערים בין דרישות הציבור לתגובות משמעותיות ובין ההתמהמהות והצעדים המינימליסטים של החברות - יביאו לדיון אמיתי בשאלה מהי האחריות שנדרשת מחברות וכן יביאו לחקיקה שתחייב אותן לפעול, כדי שיהיה לנו איזה שהוא סיכוי לבלום או להאט משמעותית את התחממות הכדור.

Noga Levtzion Nadan

נגה לבציון נדן

מנכ"לית Greeneye והקרן להשקעות אחראיות - Value2

ההצהרה אכן חשובה, בהיותה הצהרה כוללת המראה כיוון ומגמת חשיבה. אבל אני רואה שתי בעיות בהצהרה הזאת. הראשונה טמונה ברעיון של איחוד כל החברות תחת הצהרה אחת, שכן בין החברות החתומות יש כאלה המובילות בהתנהלות אחראית, וכאלה המצויות רק בתחילת הדרך.

הבעיה השנייה קשורה לדחיפות. לצערנו, הזמן להצהרה כללית נגמר מזמן, ובזמן שאנו רואים בימים אלה אירועי קיצון של התחממות כדור הארץ, חייבים להתחייב ליישם, ואילו בהצהרה אין כל מחויבות קונקרטית ליישום.

Liad Ortar

ליעד אורתר

ראש המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים

הרוח הגבית אשר נוצרה סביב הצהרה זו היא באמת חסרת תקדים ויש אפילו כאלו שהצהירו עליה כעל "הצהרת בלפור" של המגזר העסקי. לצערי אני נאלץ לשפוך קצת מים צוננים על מדורת ההתלהבות הזו ולנסות ולהעמיד דברים על דיוקם, ככל שאני מבין ומפרש זאת.

הצהרה זו היא לא יותר מאשר חגיגה של התנשאות ויהירות תאגידית. במשפט ארוך ומפורט טוענים כל המנכ"לים כי בזכות הישויות התאגידיות אנו זוכים לבריאות, אנרגיה, מזון, סביבה בריאה ועוד. ממש "אלוהי התאגיד" אשר הוריד לנו מן מהשמיים, יש מאין, דאוס אקס מכינה - האלוהים מהמכונה. כמובן שלא כך הוא כלל ועיקר. אנו מצויים במערך שלטוני דמוקרטי, מקור הכוח והסמכות (כמו גם השירותים והמוצרים) הוא מהמדינה והיא שואבת את סמכותה מאיתנו, התושבים שהענקנו לה זאת במסגרת האמנה החברתית המאגדת את כולנו כחברה וכמדינה. לתאגידים אמנם יש תפקיד חשוב, אבל לגמרי לא בלעדי. תכליתם היא לשרת את החברה - ולא ההפך!

שנית, הצהרה זו מפורסמת בעת של משבר עולמי אמיתי, זהו משבר האקלים. אנו יודעים היום שתאגידי אנרגיה עולמיים רבים, ואמריקאים בתוכם, ידעו היטב כבר עשרות שנים על העומד להתרחש ולא עשו דבר. לא רק שאלו לא עשו דבר, אלא שהם גרפו רווחי ענק כתוצאה מסחר בעתיד של כולנו. כיצד יכולים מנהלי התאגידים הגדולים בעולם לפרסם הצהרה מעין זו ולא להגיד דבר וחצי דבר בנושא שינוי האקלים?

ההצהרה היא אמנם חשובה וחיובית בבסיסה, אך יש לומר כי היא עמוסה בהצהרות שטחיות חסרות משמעות, ביהירות תאגידית ובניתוק מוחלט מהנעשה בעולמנו כאן ועכשיו. טוב יעשו יוזמי העצומה אם ימשכו אותה חזרה לשולחן השרטוטים, וימצאו את הדרך לשלב בה מעט צנעה וחרטה. או אז ישוב האמון של כולנו במגזר העסקי ותיסלל הדרך לשותפות אמת בהתמודדות עם התאגרים העצומים העומדים בפתחנו.

Dr. Noam Gressel

ד"ר נועם גרסל

מנכ"ל ECO-OS ואסיף אסטרטגיות

הגישה שלי להצהרה של המנהיגות העסקית בארה״ב מורכבת ותלויה מאוד במימדי הזמן - הווה, עבר, עתיד.

בראיית הווה, יש לברך על ההצהרה, אך גם להכיר בעובדה שאין למנהיגות העסקית ברירה אלא לנסות ולבצע צעד גדול ואמיץ שיאפשר לה להתחיל בתהליך שינוי מאוחר וקיצוני. המנהיגות העסקית הנוכחית בארה״ב נמצאת בין הפטיש לסדן, בין ממשל פופוליסטי, אנטי-סביבתי - לבין ציבור גדל והולך שמכיר בהתגברות המשברים הסביבתיים; בין תלות במסחר בינלאומי – לבין בדלנות לאומנית וכלכלית; בין כלכלה שבעה וצרכנית – לבין העננים הכבדים של הוריקנים מתחזקים, חקלאות על בלימה, שריפות באמזונס ובסיביר, וסכנה ממשית לאותה הכלכלה שמאפשרת לתאגידים הבינלאומיים הגמוניה. אני מבין את ההצהרה הנוכחית יותר כקריאה לעזרה, מאשר כצעד מנהיגותי של ממש.

בראיית עבר, יש בהחלט מקום לסרקזם שעולה מכמה מהתגובות. ההצהרה הזאת מגיעה באיחור. 50 שנה אחרי שההבנה לאן כל זה מוביל התפתחה; 40 שנה אחרי שקודמיהם בתפקיד החלו בהסתרה שיטתית של העובדות; 30 שנה לאחר שהתגבש קונצנזוס מדעי חד-משמעי; 20 שנה לאחר ששינויים מערכתיים נגלו לעין ועשור לאחר ששינויי אקלים האיצו והחמירו משברים גיאופוליטיים בכל קצוות העולם, ועשירי העולם החלו לבנות חלליות למאדים ובתי מחסה בניו זילנד.

אין להזיל דמעה על תאגידים ועל ״מנהיגות״ שבחרה ברווח לטווח הקצר על חשבון כדור הארץ, במיוחד כשממקום מושבה התוצאה היתה ברורה ובלתי ניתנת להכחשה במשך שנים רבות. עצם הצגתם של מנהלי החברות כ״מנהיגות״ מוטלת בספק, לטעמי. הרי קשה לנחש האם ללא תנועה עממית מהסוג של Extinction Rebellion ״אומץ הלב״ שכביכול מופגן כעת במגזר העסקי, לא היה נדחה בעוד שנה או בעוד עשור, למרות כל הנתונים המצטברים בשטח.

ובכל זאת, החשוב מכל הוא העתיד. קשה לדעת מה הוא צופן. האם ההצהרה הנוכחית באמת תניע עסקים לפעולה? להערכתי, את חלקם - כן. האם יהיו מסוגלים להשתנות בקצב שיאפשר להם לשרוד? האם יוכלו באמת להיות חלק מהפתרון ולא רק חלק היסטורי מהבעיה? האם כולנו נצליח להשתנות בזמן לנוכח המשברים הוודאיים שלמולנו?

ההיסטוריה מלמדת שמרבית התאגידים לא יצליחו לבצע שינוי משמעותי מספיק, ויקרסו למרות עוצמתם הנוכחית. הם ירדו מהבמה בין אם כתוצאה מחוסר היכולת להסתגל למציאות הסביבתית החדשה, ובין אם כתוצאה מכך שהמון זועם יבוא עמם חשבון על חלקם בהעצמת המשבר עד כה. יחד עם זאת, גורלנו וגורל ילדינו אחוז במידה רבה גם בגורלם (או בגורל של חלקם, לפחות). העתיד צופן לדורות הבאים אתגרים אדירים, ועל-כן יש לברך על כל גורם שמפשיל שרוולים ותורם הון אנושי, כלכלי וארגוני לטובת שינוי עצום שנגזר על כולנו לבצע.

במצב הנוכחי מוטב לא לבוא עמם חשבון רק משום העבר הבעייתי - מוטב לבחון אותם על-פי נכונותם המיידית להיערך לסערה יחד עם כולנו, מקומיים ומהגרים, עשירים ועניים, צפוניים ודרומיים. אכן, חובת ההוכחה עליהם. אך חובתנו לדורות הבאים לרתום כל משאב אנושי שיבטיח את עתידם - גם את מי שפשע וחייב לחזור בתשובה סביבתית וחברתית עמוקה וכנה.

Elain Cohen

איליין כהן

מנכ"לית Beyond Business וכותבת בלוג csr-reporting

אני מברכת על ההצהרה הזו. מספיק לי שה- Council of Institutional Investors - גוף המעוניין במיקסום רווח למשקיעים מביע התנגדות, כדי לדעת שההצהרה די משמעותית. ההצהרה בפרוש מאשרת כי עבור כ-200 חברות עסקיות מובילות ומכובדות, מיקסום רווח זה כבר לא הדבר החשוב ביותר.

ברור, מדובר על הצהרה ולא על תוכנית עבודה. אבל להצהרה זו, החתומה על ידי כל המנכ"לים הבכירים של התעשייה האמריקאית, יש משקל רב. גם עבור כל מיליוני עובדיהם המושפעים על ידי האמירות של המנכ"לים שלהם, וגם עבור כל שאר מחזיקי העניין. בנוסף, באווירה מתגברת של תביעות משפטיות נגד חברות שלא עומדות מאחרי הכתוב בדוחות הקיימות שלהן, הצהרה זו היא משמעותית ובטח גרמה ליועצים המשפטיים בכל החברות כאבי ראש לא קטנים.

לפני כל תכנית פעולה באים חזון, עמדה, כוונה. הבעת הכוונות בפומבי ובעוצמה שלא הייתה עד כה היא פלטפורמה לזרז את השינוי (ורוב החברות החתומות כבר יש להן SBT ויעדי קיימות ארוכי טווח). אז אני מברכת על ההצהרה ומקווה שמחזיקי העניין ימשיכו לעקוב אחר הביצועים ולדרוש יותר.

אז מה דעתך?

ומה הדיעה שלך על ההצהרה הזו? האם יש לה פוטנציאל לשנות את האופן בו התאגידים הגדולים מנהלים את ההשפעה שלהם על החברה ועל הסביבה? מה נדרש כדי שההצהרה תהפוך לתכנית אופרטיבית?

שתפו עם חברים:
2 תגובות
  1. Date: אוגוסט 27, 2019

    תודה. מעניין לקרוא את דברי הקולגות. בעיניי, האווירה הציבורית היא זו שחייבה את ראשי החברות למסר המרענן. עם זאת, מה שיוביל את השינוי האמיתי בהתנהלות התאגידים זו רגולציה. כפי שאני רואה את התנהלות תאגידי הענק כיום, רגולציה וחקיקה משמעותית היא היחידה שמצליחה לשנות מהלכי ייצור ופיתוח אצל התאגידים והיא זו שמשפיעה גם בהיבטים נוספים של התנהלות התאגיד מול מחזיקי העניין שלו. אם התאגידים אינם עומדים בגבולות שמציב המחוקק, הם נקנסים ומאבדים את האישור לפעולה ולמכירה של מוצר בעייתי. אז אני מתחברת לדברים של ליעד, על המגזר הציבורי לחוקק ולהנהיג. ואוסיף, ישר כוח לארגוני המגזר השלישי. להם תפקיד חשוב בהנעת השינוי הזה, כי ללא המחאה, הלחץ הציבורי ושינוי השיח שהניעו, התאגידים לא היו יוצאים בהצהרה הזו.

    Reply
    • Date: אוגוסט 27, 2019
      Author: shirley

      תודה רבה על הפידבק עפרה. מסכימה איתך שהמחאה החברתית היא מניע משמעותי, ושהרגולציה היא מכתיב-הפעולה האפקטיבי ביותר. הבעיה היא שהממשלות בעולם הולכות ונחלשות. לא במקרה נעשתה ההצהרה הזו במדינה בה נדמה שהממשל פועל בניגוד לאינטרס הציבורי הרחב (מחויבות ליעדי האקלים, אופן ההתמודדות עם אתגרי ההגירה וכו'). ודווקא בגלל שאת מכירה את המדינה הזו מבפנים בתקופה האחרונה, יהיה מעניין לדעת איך את רואה את מערכת היחסים בין התאגידים לממשל שם (אני יכולה לחשוב למשל על פתרון מצד רגולציות מקומיות פרו-אקולוגיות, כמו בקליפורניה וניו יורק)

      Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *