מדוע נאלמו התאגידים? חלק ב'

מאז פרוץ המחאה החברתית, המגזר העסקי הנמיך ווליום לא רק בזירת הפרסום, אלא גם בזירת השיח על אחריות תאגידית. בכנס TheMarker שעסק במסקנות ועדת טרכטנברג וועדת הריכוזיות, עלתה בבירור האמירה: החברות צריכות לחזור ולהשמיע את קולן. מדוע הן בכל זאת חוששות? חלק ב'

בחלק הראשון של הפוסט הצעתי סיבה לכך שרוב התאגידים בישראל חוששים להתבטא בשיח האחריות התאגידית, למרות שהם משקיעים משאבים, מזה שנים רבות, בפיתוח האחריות התאגידית שלהם.

בחלק זה אתייחס למנהלים שכן בחרו להשמיע קולם בתקופה זו, ולהזדמנות המיוחדת שניצבת כעת בפתחם של כל השחקנים על מגרש האחריות התאגידית.

יש מקום לאמיצים – בכנס TheMarker

בכנס TheMarker, שדן במסקנות ועדת טרכטנברג וועדת הריכוזיות, היה האולם החדש של מוזיאון ת"א מלא כמעט מפה לפה. אבל יכולתי לספור על אצבעות יד אחת את אנשי תחום האחריות התאגידית שישבו בו, וחבל – הדיונים נגעו גם בסוגיות מהותיות של אחריות תאגידית. בכל פאנל השתתפו נציגי הועדות, נציגי גופים ציבוריים, ונציגי המגזר העסקי.

נכון - אי אפשר להתעלם מהמתקפות התקשורתיות והצרכניות על התאגידים, ואי אפשר להתעלם מהמשמעות של מסקנות הועדות הנ"ל לגבי התאגידים בארץ. אבל בדיונים שהתנהלו במהלך הכנס נטען שוב ושוב שעיקר האחריות למצב החברתי שנוצר בישראל אינו מוטל על כתפי התאגידים בלבד, אלא במידה רבה על כתפיהם של המדינה ומנהיגיה. הם אלה שאמורים להתוות אסטרטגיה לפיתוח בר-קיימא של הכלכלה והחברה בישראל וליצור תנאים למימושה, גם תוך הכוונה ושיתוף של המגזר העסקי.

מספר מנהלים בכירים שהשתתפו בפאנלים, הוכיחו שהם לא מחכים לרגולציה כדי להתנהג באחריות שהיא Beyond Compliance:

דן פרופר, יו"ר אסם, אמר "אסם יקרה לי, אבל עתיד חמשת נכדיי חשוב לי לא פחות. אם אני רוצה שתהיה להם קרקע יציבה לצמוח עליה בחברה הישראלית – אני צריך לדאוג עכשיו לצדק החברתי". אסם הודיעה לאחרונה כי תקפיא את העלאת השכר לבכיריה, ותעלה את שכרם של העובדים בעלי המשכורות הנמוכות ביותר בארגון.

דודי ויסמן, נשיא קבוצת אלון החזקות ברבוע כחול, אמר כי המחאה החברתית היא תזכורת למגזר העסקי לכך שהוא זקוק לקהל צרכני עם כח קניה, ותזכורת לקהילה שהיא זקוקה לעסקים מצליחים. "האחריות שלי היא לעובדים שלי. אני מרוויח היום הרבה פחות ואפילו מביא כסף 'מהבית', כדי שלעובדים שלי יהיה היכן לעבוד".

אורי פז, מנכ"ל בנק ירושלים, שהתפרסם לאחרונה בזכות הריביות הטובות ביותר שהוא מציע ללקוחותיו ביחס לבנקים האחרים, דיבר אף הוא על צמצום שורת הרווח: "אנחנו הופכים את יחסי הרווחיות. 80% מהרווח הולך לצרכנים, ו 20% הולך לבנק". האם זהו המודל העסקי החדש?

רמי שביט, מנכ"ל המשביר לצרכן החדש, קבל על ההתנהלות הכוחנית של חברות בתוך המגזר העסקי, כגון תחרות לא הוגנת, או תשלום משכורות-עתק (שאינן מוצדקות, לדעתו) למנהלים – מה שיוצר סטנדרט בעייתי לחברות אחרות במשק.

כשאיריס בק, מנכ"לית חברת הפרסום, מקאן אריקסון, התייחסה לנושא 'צדק חברתי ושוויון הזדמנויות בישראל' היא דיברה על הפער בין נתוני הפתיחה הבעייתיים של תושבי הפריפריה אל מול תושבי המרכז. בק לא התייחסה לחלקם של משרדי הפרסום במצב החברתי שנוצר, בעיקר באמצעות חיזוק תפיסות עולם מדומיינות וסטריאוטיפים חברתיים. טביעת האצבע של חברות הפרסום ניכרת אצל לקוחותיהם, אצל הצרכנים ובציבור הרחב. עם זאת, עד היום טרם שמענו על מהלכים של פיתוח אחריות תאגידית בחברות פרסום בישראל. יתכן שהמצב החברתי החדש יעודד את האמיצות שבהן להיות חלוצות.

זה הזמן להידברות וללמידה

כולי תקווה שהתאגידים יחזרו במהרה למרחב השיח של האחריות התאגידית. לא בינם לבין עצמם, אלא בינם לבין מחזיקי הענין, ובראשם הארגונים החברתיים והציבוריים. השיח הזה יכול להניב שיתופי פעולה מפתיעים לטובה, כי נוצרו כעת קשב מסוג חדש, הבנה עמוקה יותר של המצב החברתי, ומערך כוחות חדש בין הגורמים.

חשוב לזכור שגם אם כעת מופנית עיקר תשומת הלב הציבורית לסוגיות של יוקר המחיה, הרי שהשיח של אחריות תאגידית נוגע להיבטים נוספים, כגון בריאות הציבור, איכות הסביבה, התנהלות אתית, שוויון הזדמנויות ועוד. לכן חשוב לקיים את הדיאלוג סביב הסוגיות המהותיות השונות לכל חברה, ולמנוע הפתעות בעתיד.

הצרכנים וגם הארגונים החברתיים יצטרכו ללמוד את תפקידם החדש בשיח. ללמוד שהמציאות מורכבת הרבה יותר מכפי שנראה מבחוץ. שמחיר המוצר לצרכן מגלם גם זכויות של עובדים, תשלום הוגן לספקים, ועמידה בסטנדרטים של איכות ושל איכות סביבה. לכל ויתור יש מחיר – גם עבור התאגיד וגם עבור מחזיקי הענין.

ויש עוד שחקן אחד חשוב בשיח הזה. אצטט את דבריו של דודי ויסמן לסיון קלינגבייל, מנחת הפאנל בכנס ועורכת מגזין TheMarker: "אתם, כעתונות כלכלית, תצטרכו להשתנות ולנתח שיקולים חברתיים של חברות, ולא רק דיווחים רבעוניים".

כולנו יחד בסירה הזאת. או שנחתור לאותו הכיוון, או שנטבע.

*הערה: קבוצת אלון החזקות ברבוע כחול היא בין לקוחותי