טקס חשיפת דירוג מעלה 2014 ופתיחת המסחר ב- 10 ביוני, נערך השנה במרכז רבין ברמת-אביב. במקום להצטופף באולם האקסלוסיבי והאטום של הבורסה לנירות ערך, כפי שנהוג מאז ראשית הדירוג ב-2006, ישבו הפעם מאות המשתתפים באולם מואר רחב-ידיים.

היה משהו מרענן באור היום ששרה על האירוע. גם אות הגיוון בעסקים ע"ש דב לאוטמן – ממייסדי מעלה, שהוענק לראשונה השנה (החברות שקיבלו אותו הן באבקום, ארומה ישראל וקבוצת שטראוס) הוסיף מימד חדש ומרגש. אבל דירוג מעלה לא נועד לרגש, אלא להשפיע על דרך התנהלותן של חברות.

הפוסט דירוג מעלה 2014 – הפער בין המצוי לרצוי הופיע ראשון בשירלי קנטור

כלכליסט חוזר בתשובה וממציא את הגלגל החברתי

בשנים האחרונות אנו עדים למגמת "חזרה בתשובה" של עיתונים כלכליים, שעד לפני זמן לא רב העלו על נס את השאת הרווחים ונשאו על כפיים את בעלי ההון, וכעת מנסים לקדם נורמות של התנהגות אחראית וצנועה יותר. אין ספק שלעיתונים אלה יש השפעה על השיח הכלכלי, ובעיקר מאז פרוץ המחאה החברתית הם מעלים לדיון סוגיות מהותיות, ואף נוקטים עמדה ערכית (מעניין מתי הם יתחילו לדון בניהול האחריות התאגידית של העיתונים עצמם).

כחלק ממגמה זו, כלכליסט השיק בדצמבר 2012 את מדד "הטובים למשק". הוא עשה זאת בקול תרועה רמה ומעט יהירה, לטעמי. לאו דווקא בגלל המטרה המוצהרת "להציב תמריץ לבעלי העסקים לא לדאוג רק לבעלי המניות, אלא למעגל רחב יותר של מחזיקי ענין", אלא מכיון שהמדד וכל הכתבות הסובבות אותו התנהגו כאילו הם יוצרים לראשונה שיח חדש, תוך שהם מתעלמים מהשיח הקיים בנושא.

כלכליסט הכריז בכותרת ראשית על "השקת גישת מחזיקי הענין", בעוד גישה זו מהווה בסיס לשיח המקצועי כבר למעלה מעשור בקרב עשרות החברות הגדולות במשק. הן אולי לא מיישמות את הגישה לעומקה, אבל הנושא לא חדש להן. דירוג מעלה, הכולל עשרות פרמטרים של ניהול אחראי (ראו טבלת השוואה בין הדירוגים בסוף הפוסט), לא הוזכר אפילו פעם אחת כמקור להתייחסות. איש מאנשי הקהילה המקצועית של האחריות התאגידית בישראל לא לקח חלק בגיבוש הקריטריונים. צוות כלכליסט - העיתונאים מיקי פלד ויריב רחימי, פרופ' איל וינטר - ראש המרכז לחקר הראציונליות באוני' העברית, ואמיר ג'ירייס - אנליסט בבית ההשקעות מיטב, בראו מדד חדש בתוך ואקום מלאכותי, וחבל. אני מאמינה שדווקא יצירת הקשרים בין המדד החדש לבין דירוג מעלה יכלו ליצור תמונה יותר רב-מימדית מזו שיצר המדד כפי שהוא.

במשך למעלה משבוע הקדיש כלכליסט עמודים רבים לעיסוק בנושא האחריות התאגידית, כחלק מהשקת המדד החברתי החדש שיצר. עצם העיסוק הרב בנושא זה, הינו חידוש מרענן, ובעל חשיבות רבה לשיח הציבורי. מעניין שכלכליסט השיק את הנושא למחרת המפגש השנתי של מעלה – מפגש שלא היה לו כל איזכור בתקשורת הכלכלית, במכוון. נוכח לקוּנה זו, העיסוק של כלכליסט בנושא היה בולט וחשוב אף יותר.

את מי ואת מה מודד המדד?

"ביקשנו לבדוק אם בתוך עולם העסקים הישראלי ניתן לזהות בעלי הון שמתנהגים אחרת, ומביאים בחשבון גם ערכים אחרים מלבד מקסום רווחים... בשורה התחתונה... ניתן יהיה לראות בדיוק מי לוקח רווח לכיסו ומי משתמש בו לגיוס עובדים או להקמת מפעלים. מי באמת מייצרים מקומות עבודה ומי מתגמלים את המנהלים הבכירים בלי קשר לרווחי החברה" (מיקי פלד, כלכליסט)

בשונה מדירוג מעלה, המדרג חברות, המדד של כלכליסט מדרג בעלי הון. נכללים בו 25 בעלי ההון, שהם בעלים של חברה כלשהי במדד ת"א-100, ששווי השוק שלה עמד בסוף 2011 על מיליארד ש"ח לפחות. חברות ללא גרעין שליטה לא נבדקו. בסך הכל נבדקו 61 חברות השייכות ל- 25 בעלי שליטה, ב- 13 ענפים שונים. המדד מייחס לבעלי השליטה את ההתנהגות של החברות, גם אם לא תמיד בעל השליטה מעורב ומשפיע על הפרמטרים שנמדדו. אז מה בעצם מודד המדד: את התנהלות בעלי השליטה בתוך החברות, או את התנהלות החברות עצמן? התמונה הסופית מעט מבלבלת.

הנתונים נאספו מתוך דוחות פומביים של החברות, ועל סמך מענה לשאלונים שנשלחו אליהם ע"י יוצרי המדד. ההיענות לשאלונים, מסתבר, היתה נמוכה. "היה ברור שנדרש מאיתנו לפעול בנחישות כפולה, לנסות לחשוף את המספרים בזמן שהחברות שאנחנו בודקים מנסות להסתיר את הנתונים" כתב מיקי פלד. אני מניחה שלאור האמור, במקרים מסוימים ניתן ציון חלקי על סמך מידע חסר או לא מבוסס.

המדד הכללי הורכב משלושה מדדי משנה: השקעה בעובדים, פילנתרופיה (בדומה לדירוג מעלה – גם כאן ניתן, לדעתי, משקל יתר לסוגיה זו), והשפעת הפעילות העסקית על המשק. כל מדד משנה הורכב ממספר פרמטרים, ובסך הכל יש 21 פרמטרים בדירוג כולו. הציון בכל פרמטר שוקלל ביחס לחברות אחרות בענף, ואילו הציון הכולל של כל מדד-משנה הוכפל באחוז השליטה הישיר של בעל השליטה. השאלות עצמן והמשקלות שלהן אינן נגישות לעיון הציבור – שקיפות שהייתי מצפה לה ממדד העוסק, בין היתר, בחשיבותה של השקיפות. סוגית ההשפעה על איכות הסביבה, שיש לה השפעות מהותיות על החברה בישראלית, נעדרת מהמדד.

ייאמר לזכותם של יוצרי המדד שהם נגעו בסוגיות רגישות שעד כה לא נמדדו בישראל כחלק מאחריות תאגידית, למרות שבשיח הא"ת הגלובלי הן מוגדרות ככאלו: עמידה בהחזרי חוב ביחס לדיבידנד, פערי השכר בין הבכירים ליתר העובדים, יחס אשראי לקוחות מול אשראי ספקים, מנין מגיע הכסף לפילנתרופיה – מהחברה הציבורית או מהכיס הפרטי של בעל השליטה ועוד. זוהי עליית מדרגה בשיח המקצועי.

המדד מציג בבירור את המורכבות והרב מימדיות של ניהול האחריות התאגידית. למשל, בפרמטר הבוחן את היקף מקומות העבודה החדשים שייצר בעל ההון, דורג רמי לוי במקום הראשון. לוי דורג במקום הראשון גם בפרמטר שבוחן את היקף העובדים המועסקים דרך קבלני כח אדם. כלומר, רמי לוי ככל הנראה יצר הכי הרבה מקומות עבודה לעובדי קבלן. האם התנהגות זו מגדירה אותו כטוב למשק? שאלה שניתן להתווכח עליה. יוצרי המדד מודעים למורכבויות ולסתירות הפנימיות, שהן אינהרנטיות לתחום זה ולא רק למדד כלכליסט, והציפו את המורכבויות והסתירות במסגרת ניתוח התוצאות. הם גם הודו כי יש למדד מקום להשתפר עם השנים, אך לא הזמינו את הציבור להציע פרמטרים נוספים למדד.

אין ספק שהיעדרם של נציגי החברות מתהליך גיבוש הקריטריונים, אפשר ליוצרי המדד להגדיר קריטריונים "נועזים" כמו הנ"ל. בדירוג מעלה, שהקריטריונים שלו נקבעים תוך דיאלוג עם נציגי החברות, קשה לשלב קריטריונים כגון אלה. עם זאת, הריחוק בין יוצרי מדד כלכליסט לבין בעלי החברות מקבל גם ביטוי פחות מוצלח, כשנעשה שימוש בביטויים כגון "החשודים המידיים", "טייקונים" ו"חזירות" – הלקוחים משפת המחאה ופחות מתאימים, לדעתי, לשפה של מדד מקצועי.

השורה התחתונה: המדד טוב למשק

לסיכום, מדד הטובים למשק הוא מהלך חשוב ומבורך, שהוסיף קול חדש ורענן לשיח על אחריות תאגידית בארץ, ושם על המפה את תפקידם של בעלי השליטה בקביעת הסטנדרטים של ההתנהלות האחראית בחברות.

הוא לא מפצח את הנוסחה המלאה למדידת אחריות תאגידית, מכיון שהוא מכיל רק חלק מהסוגיות המהותיות של אחריות תאגידית, ומכיון שהוא מערב בין התנהלות חברות והתנהלות בעלי שליטה.

אני מקווה שהמדד אכן עורר הדים בקרב בעלי השליטה, ויהווה תמריץ לפיתוח האחריות התאגידית בחברות שבשליטתם.

ואם אתם רוצים לדעת מיהם בעלי השליטה הטובים למשק במדד הנוכחי, אתם מוזמנים לגלוש לקישור הזה ולראות את הרשימה המלאה.

השוואה בין מדד כלכליסט לבין דירוג מעלה

הפוסט הטובים למשק – מדד האחריות החברתית החדש של כלכליסט הופיע ראשון בשירלי קנטור

מדירוג נוצץ – לכלי עבודה אפרורי

ארגון מעלה ניסח השנה מחדש את הכותרת של דירוג מעלה: לא עוד 'החברות המובילות בניהול אחריות תאגידית', אלא 'כלי לניהול תשתית האחריות התאגידית בחברות'. הגדרה חדשה זו נובעת מההכרה ביכולתו המוגבלת של הדירוג למדוד אחריות תאגידית, כפי שהלקוחות / עובדים / משקיעים תופסים אותה, אל מול הידיעה כי הדירוג הוכיח עצמו ככלי ניהולי מוצלח. דברים ברוח זו נאמרו ע"י מומו מהדב, מנכ"ל מעלה, בראיון לטלי חרותי-סובר TheMarker בעקבות פרסום הדירוג.

השינוי במעמדו של הדירוג מתבטא לא רק בכותרת החדשה, אלא גם בעובדה שהוא הושק באופן צנוע וחרישי, ללא אירוע חגיגי בבורסה לניירות ערך כמו בשנים עברו, וללא פרסום הטבלאות על פני עמודים שלמים בעתונים הכלכליים. נשאלת השאלה האם שינמוך זה במעמדו של הדירוג יכרות את הענף עליו הוא מטפס לתוך החלונות הגבוהים של החברות?

מאז יצירת מדד מעלה הבורסאי בשנת 2005, החלה התקשורת הכלכלית להתעניין בדירוג מעלה. בעזרתה של התקשורת הכלכלית, ובעזרת עבודה מאומצת של הנהלת מעלה והדירקטוריון שלה אל מול הבכירים במשק, הפך הדירוג לבון-טון ולבנצ'מארק שכל חברה ישראלית שמחשיבה עצמה כמובילה (או ליתר דיוק – כל מנכ"ל או יו"ר שמחשיב עצמו כמוביל), חייבת להשתתף בו.

חברות לא מעטות החלו לפתח את האחריות התאגידית שלהן, בראש ובראשונה, כדי להשתתף בדירוג מעלה. לאחר שהבינו במה מדובר, בזכות התמודדות עם האתגרים שמציג שאלון הדירוג, נכנסו אותן חברות בהדרגה לעובי הקורה. הדירוג הצליח בתשע שנות פעילותו להניע תהליכים רבים בארגונים, ולהעלות לסדר יומן של הנהלות סוגיות שבעבר לא עסקו בהן.

אבל - חשוב להבין כי יעילותו של הדירוג ככלי עבודה נגזרת לא רק מהרכב השאלות שבו, אלא גם מהעובדה שמנהלים בכירים מבינים שהם חייבים להתייחס אליו ברצינות. כעת עולה התהייה אם עוצמה זו של הדירוג, ככלי הפותח דלתות בתוך הארגון, לא תיפגע באופן משמעותי. האם ניתן יהיה לשמור על האפקטיביות של הדירוג – כגזר וכמקל – אם הפומביות וההילה שלו תופחתנה במידה ניכרת?

הצעה: הדירוג כפלטפורמה לשיח עם הציבור

הורדת הפרופיל הציבורי של הדירוג היתה צעד מתבקש, לכאורה, אל מול הרגישות החברתית והאוירה הצינית כלפי כמה מהחברות הגדולות וה"טייקונים" בשנה האחרונה. לראיה - למרות שפורסמו מעט כתבות על הדירוג השנה, רובן הוכתרו בכותרות ציניות, וגררו טוקבקים זועמים ושיחות ביקורתיות במרחבי הסייבר.

עם זאת, נראה לי שדווקא העניין הציבורי המתעורר הוא הזדמנות משמחת לקדם את השיח המושכל על אחריות תאגידית, בהשתתפות התאגידים והציבור (כולל לקוחות וצרכנים, עובדים ומשקיעים), ויש צורך דחוף בשיח כזה, שכן משבר האמון רק הולך ומחריף. דירוג מעלה יכול להוות פלטפורמה לקיומו של שיח כזה. הנה שלוש סיבות לכך שלא יהיה פשוט לייצר שיח כזה על בסיס הדירוג:

1. נושא האחריות התאגידית מורכב מאוד מעצם טבעו, כמו גם המורכבות של נושא קבלת החלטות ניהוליות בארגון עסקי. רוב הציבור אינו מכיר נושאים אלה לעומקם, ואינו יודע מהם המחירים הנדרשים מצד ארגון המעונין ליישם מהלכים שמקדמים אחריות תאגידית, ובאיזה אופן מחירים אלה עשויים להתגלגל אל הצרכן.
2. רוב הציבור (ורבים מהעיתונאים) אינו מתעמק בקריאת שאלות הדירוג או בקריאת הטבלה עם התוצאות, ומסתפק בפיסות מידע ובפרשנות על בסיס עמדות קיימות ודעות קודמות. הנכונות לשנות עמדות אלו – מוגבלת. הכרת העובדות – מוגבלת. קשה לנהל כך שיח מושכל.
3. שאלון הדירוג לא יכול למדוד את מלוא האחריות התאגידית של החברות, שכן לא כל הנושאים מדידים. כמובן שהגינות, בהיותה רגש סובייקטיבי, אינה בת-מדידה אובייקטיבית. בנוסף, לא כל הנושאים המוגדרים ע"י הציבור כ'אחריות תאגידית' נמצאים על סדר היום של מעלה. תמיד יהיה פער בין הציפיה שהדירוג ישקף את כל המידע - לבין המציאות. השאלה היא עד כמה יהיה גדול יהיה הפער הזה, ועד כמה הוא יהיה מוסכם. ובעיקר - האם הפער יהיה חלל ללא מידע מאורגן - אך מלא בהשערות וטענות, או מרחב לשיחה קונסטרוקטיבית.

למרות הקושי והמורכבות, אני מעריכה כי הדבר אפשרי. לשם כך נדרשים כמה מהלכים נועזים מצד ארגון מעלה ומצד העסקים השותפים להנהגת הארגון:

להתחיל לדבר עם הציבור הרחב

להגדיר את הציבור הרחב כקהל יעד להסברת נושא האחריות התאגידית בכלל ונושא הדירוג בפרט – בעזרת גורמים מתווכים, כגון עיתונאים וארגונים חברתיים, ולבנות תכנית דיאלוג והסברה לקהל זה. עד כה המגזר העסקי בלבד הוגדר כקהל-יעד של מעלה.

לפתוח את שאלון הדירוג להצעת שאלות נוספות גם השנה (שימוע)

לפרסם את האפשרות להציע שאלות – גם בקרב הציבור הרחב (באמצעות תהליך מסודר), גם אם יוגדר מראש שהשינויים יוטמעו רק בהדרגה בגלל המאמץ הכרוך בהיערכות החברות לפרמטרים חדשים; לפרסם את הפרוטוקולים של הועדה הציבורית של דירוג מעלה, כדי לאפשר שקיפות של המניעים להכללה או לאי הכללה של קריטריונים שהוצעו.

לתת פחות נקודות לפרק המעורבות החברתית, ולשלב פרק חדש על מוצר ושיווק

בהזדמנות זו, אני מצרפת שוב את ההצעות הקודמות שלי לשינוי בשאלון הדירוג: הקטנה דרסטית של משקלו היחסי של פרק המעורבות החברתית – אותו פרק שמעורר שוב ושוב תחושה של עלה תאנה אצל חלק גדול מהציבור, ולא בכדי: פילנתרופיה ומעורבות עובדים בקהילה אינן מהוות מרכיב מהותי באחריות התאגידית, וכמובן שאינן מצדיקות את הניקוד העודף שהועדה הציבורית של הדירוג מתעקשת להעניק להן. אני גם שבה ומצרפת את ההצעה שלי להקדיש פרק לנושא המוצר והשיווק – שמהווים את הליבה העסקית של התאגיד, וההתעלמות מהם מפחיתה את הרלוונטיות של הדירוג במידה ניכרת.

להתייחס לסוגיות הבוערות

נכון שהציבור דורש להתייחס גם לסוגיות חמות ורגישות, כגון מדיניות פירעון חובות ומשיכת דיבידנדים, פערי שכר בין בכירים לזוטרים ועוד – סוגיות שקשה מאוד לשכנע חברות לדווח עליהם באופן וולונטרי. האם אפשר להימנע מדיון על סוגיות אלו, הקשורות לאחריות תאגידית, והנתפסות כמהותיות עבור רבים ממחזיקי הענין של החברות? כנראה שלא. כל הימנעות תהיה בגדר דחייה והרווחת זמן. אין זה אומר שיש לשלב אותן באופן מיידי בדירוג, אבל זה אומר שצריך להציף אותן לדיון, ואולי ליצור במת-שיח והתייחסות לצד הדירוג.

להשוות בין חברות מאותו הענף

צדק מהדב כשאמר לחרותי-סובר בראיון הנ"ל ב TheMarker כי הדירוג אינו מאפשר להשוות בין חברות. כולם יודעים, למשל, כי שיעור העובדים מאוכלוסיות מודרות בענפים מסוימים גבוה משיעורם בענפים אחרים - ולאו דווקא בגלל ערכים של אחריות וערכיות, אלא בגלל תנאי העבודה, המיומנויות הנדרשות, ורמת הביקוש למשרות אלו. אחד הפתרונות שאינם מושלמים, אך מקלים על מלאכת ההשוואה, הוא ליצור בתוך טבלת הדירוג מקבצים לפי ענפים שונים. השוואה של בנקים בינם לבין עצמם - הגיונית יותר מאשר השוואה של בנקים לחברות תעשייתיות. ידוע לי כי נושא זה נבחן בעבר, ואולי עתה - עם עליית מספר החברות המשתתפות בדירוג, ניתן ליישמו גם בארץ.

להעביר את האחריות לדירקטוריון

והצעה אחרונה: הטמעת אחריות תאגידית בארגון היא אינטרס מובהק של הדירקטוריון, יותר מאשר של המנכ"ל. המנכ"לים בדרך כלל מכהנים במשך פרק זמן מוגבל של מספר שנים, ונדרשים להוכיח תוצאות בטווח קצר. הדירקטוריון, לעומת זאת, הוא האחראי לקיימות של הארגון בטווח הארוך, ולכן הוא יכול להעריך את הערך והנחיצות שבהשקעות ארוכות-טווח בפיתוח אחריות תאגידית. אני מציעה שלא רק מנכ"ל החברה יחתום על שאלון הדירוג, אלא גם יו"ר הדירקטוריון.

לסיכום, במקום לשחוק את מעמדו של הדירוג, אשר הושג במאמץ רב לאורך השנים, אני ממליצה לחשוב כיצד ניתן לפתח אותו לכיוון חדש ורם יותר. לא ככלי עבודה פנים ארגוני, אלא כבסיס לדיאלוג עם הציבור הרחב. במקום לשפוך את מי האמבט הבקורתיים, בואו נחשוב איך לטהר אותם ולעשות בהם שימוש חוזר - אולי כמקור אנרגיה ליצירת שינוי. ממילא זה הכיוון אליו כולנו חותרים: דיאלוג ופתרון משותף של אתגרים.

תודה לקולגות

אני מבקשת להודות לקבוצת האחריות התאגידית בפייסבוק, שהדיון בין חבריה עזר לי לגבש את הרעיונות לפוסט זה.

הפוסט אל תשפכו את דירוג מעלה יחד עם מי הביקורת הופיע ראשון בשירלי קנטור

ככל שתחומי העיסוק של האחריות התאגידית מתקרבים לליבה העסקית – נדרשים מנהלי האחריות התאגידית לגלות הבנה ובקיאות בתחומים העסקיים. עם זאת, מכיוון שמדובר במקצוע ותפקיד ייחודי, על-פי רוב לא קיים מסלול הכשרה ופיתוח מקצועי למנהלי אחריות תאגידית. יוצא שהם יוצרים בעצמם את מסלול ההכשרה שלהם, ומעניין לבחון באילו תחומים הם בוחרים להתמקצע.

אחד ההיבטים המהותיים של ניהול האחריות התאגידית נוגע לעבודת הדירקטוריון: ניהול הממשל התאגידי של הארגון, ומחויבות הדירקטוריון לאחריות התאגידית של הארגון (להרחבה, ראו פרקים ה'-ו' בשאלון דירוג מעלה 2012). גם אם רוב המנהלים הבכירים וחברי הדירקטוריונים עדיין לא מבינים את הקשר בין אחריות תאגידית ומשימות הדירקטוריון, הרי שמנהלי האחריות התאגידית מבינים אותו היטב.

פוסט זה עוסק בשלוש מנהלות אחריות תאגידית, שבחרו מיוזמתן להשתתף בקורסים להכשרת דירקטורים. מדובר בשלוש מנהלות אחריות תאגידית ותיקות ומנוסות של קבוצות*: יעל לבנטל לב-רן מקבוצת אלון, שרון בן שחר מקבוצת לאומי, וורד רז מקבוצת פישמן.

שלושתן חיפשו (ומצאו) את הידע הנוסף שיאפשר להן לעבוד מול מנהלים בכירים ודירקטורים, ולהבין טוב יותר את האתגרים העסקיים של החברה; שלושתן חושבות שיש מקום להעמיק את לימודי האחריות התאגידית בקורסי ההכשרה; שלושתן סבורות שחשוב מאוד שמנהלי אחריות תאגידית ישתלמו בסוגיות של ממשל תאגידי והיבטים חשבונאיים ומשפטיים; ושלושתן מעריכות שהן תוכלנה לתרום רבות לדירקטוריונים בהן יכהנו בעתיד, בזכות הידע וההשקפה הרב-מימדיים שרכשו במהלך עבודתן כמנהלות אחריות תאגידית.

יעל לבנטל לב-רן, מנהלת אחריות תאגידית של אלון החזקות ברבוע כחול בע"מ

ותק בתפקיד: שנתיים בתפקיד הנוכחי. תפקיד קודם: מנהלת האחריות התאגידית של מגה קמעונאות משנת 2000.

בוגרת קורס דירקטורים ונושאי משרה בכירים, להב אוניברסיטת ת"א, 2010

מדוע בחרת ללמוד בקורס דירקטורים? חיפשתי מקור לידע מקצועי שיאפשר לי הרחבת האופקים המעשיים והתאורטיים בתחום הניהול העסקי, בפריזמה של האחריות התאגידית.

איזה ידע ותובנות לקחת מהקורס, ומה יישמת בעבודתך? הידע שצברתי בקורס מאפשר לי, למשל, להוביל את ועדת האחריות התאגידית של הדירקטוריון בהיבט ובמסגרות המתבקשות מעולם הניהול של הדירקטוריון. ההבנות שיישמתי מהלימוד קשורות לעולם המבני והרגולטיבי של ניהול חברות באמצעות הדירקטוריון, ולתחומי האחריות שמושתים על הדירקטור עצמו כאשר הוא מתמנה לחבר דירקטוריון.

האם הקורס עסק גם בסוגיות של אחריות תאגידית? האם לדעתך מכשירים את הדירקטורים להבין את התחום שלנו? למעשה, עיקרו של הקורס עסק בסוגיות האחריות התאגידית, שהרי שורש האחריות התאגידית נעוץ בתחומי האתיקה והניהול העסקי באמצעות נהלים / תקנות / נורמות / ובקרה על איכות הניהול. אך למרות שדובר בקורס באופן מפורש על אחריות תאגידית, יש, לדעתי, מקום לשפר ולהוסיף מידע וידע שיכשירו את המשתתפים להבין מהי אחריות תאגידית באופן רחב ומעמיק יותר.

האם לדעתך חשוב שמנהלי אחריות תאגידית יעברו הכשרה זו? בהחלט כן. תחומי האחריות התאגידית נרחבים ורבים ואינם בהכרח רק הנושאים המוגדרים מראש כחברתיים, סביבתיים ואתיים. כדי לנהל את התחום, שבבסיסו הוא וולונטרי, בעולם העסקים, יש צורך לצייד את מנהל האחריות התאגידית, כמוביל התהליך בארגון שלו, במידע מקיף ועדכני, שיאפשר למנהל להפוך למקצוען של התחום בארגון. לכן, גם לימוד עולם התוכן של הדירקטור, שבתפקידו משמש כאחראי-על לניהול תקין וערכי של החברה העסקית, הוא לדעתי לימוד חובה למנהל האחריות התאגידית בארגון. הידע הנלמד נותן למנהל האחריות התאגידית ערך מוסף בהבנת עולם הדירקטוריונים ובכך מאפשר ניהול מקצועי יותר של התהליך.

האם יש לך שאיפה לכהן כדירקטורית? איזה ערך מוסף את חושבת שתוכלי להביא לדירקטוריון, מתוקף תפקידך כמנהלת אחריות תאגידית? אהיה מוכנה לקחת על עצמי אחריות של דירקטורית, רק בחברה אותה אני מכירה ויודעת כי היא מתנהלת בשקיפות ובהתאם לערכי האחריות התאגידית. אוכל לשקף בדיונים תחומים שאינם מוכרים בהכרח לשאר חברי הדירקטוריון, ושאותם אני מנהלת בתפקידי כמנהלת אחריות תאגידית.

שרון בן שחר, מנהלת אחריות תאגידית של קבוצת לאומי 

ותק בתפקיד: 3.5 שנים בתפקיד הנוכחי. תפקיד קודם: מנהלת 'לאומי אחרי' – אפיק ההשקעה המרכזי בקהילה של קבוצת לאומי מאז שנת 2002.

בוגרת קורס דירקטורים ונושאי משרה, היחידה להכשרת מנהלים של המרכז הבינתחומי, 2012

מדוע בחרת ללמוד בקורס דירקטורים? משתי סיבות עיקריות. הראשונה - כדי להבין בצורה טובה ורחבה יותר את נושא הממשל התאגידי ואת הסוגיות שעימן דירקטורים מתמודדים, כדי שעבודתי איתם ומולם תהיה רלוונטית. השניה - מתוך מחשבה שבעתיד הלא רחוק, יבקשו לצרף לדירקטוריונים נציגים בעלי מומחיות בתחום האחריות התאגידית. מכיון שאפשרות זו מעניינית אותי, חשבתי כי נכון יהיה שאשתלם בנושא.

האם הקורס עסק גם בסוגיות של אחריות תאגידית? האם לדעתך מכשירים את הדירקטורים להבין את התחום שלנו? הקורס עסק בנושא זה במספר הזדמנויות. למשל כבר במפגש הראשון דיבר ד"ר עלי בושקפן (שיושב גם כיו"ר ועדת האתיקה של דירוג מעלה), על התפיסות השונות והסותרות לעיתים, אליהן ניחשף במהלך הקורס, בראש ובראשונה, המתח הקיים בין הגדרת תכלית החברה, כפי שמוגדר בחוק החברות ("תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין היתר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור"), לבין התפיסה של אחריות תאגידית, המגדירה את אחריותה של חברה לכלול השפעותיה על החברה (society) ועל הסביבה. בהמשך התקיימה הרצאה של מנכ"ל מעלה, שהציג את התפיסה של אחריות תאגידית. עבור רוב המשתתפים, יועצים משפטיים או סמנכ"לי כספים, שלא הכירו לפני כן את תפיסת האחריות התאגידית, לא היה ברור מה הקשר של תפיסה זו לבין תפקידיו ואחריותו של הדירקטור לא היה ברור. במפגש נוסף הרצה ד"ר עלי בוקשפן על חובותיו של נושא משרה כלפי קהילות שאינן בעלי מניות ובמסגרת הרצאה זו דיבר על המהפכה החברתית במשפט העסקי ועל פסיקות שהכירו בצורך של חברה לקחת בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות כי אם גם של מחזיקי עניין ונוספים.

האם לדעתך חשוב שמנהלי אחריות תאגידית יעברו הכשרה זו? לדעתי, חשוב שמנהלי אחריות תאגידית ישתלמו בסוגיות של ממשל תאגידי ויבינו את תפקידו של הדירקטור, כשם שעליהם להשתלם בנושאי אתיקה, איכות סביבה וכו'. עם זאת, לדעתי השתתפות בקורס דירקטורים אינו מחויבת המציאות.

האם יש לך שאיפה לכהן כדירקטורית? איזה ערך מוסף את חושבת שתוכלי להביא לדירקטוריון, מתוקף תפקידך כמנהלת אחריות תאגידית? אכן יש לי שאיפות לכהן כדירקטורית ולהביא לדירקטוריון ידע וניסיון מקצועי שרכשתי במהלך העבודה.

ורד רז, מנהלת אחריות תאגידית והשקעה חברתית של קבוצת פישמן

ותק בתפקיד: 7.5 שנים

בוגרת קורס דירקטורים הלכה למעשה, המרכז הישראלי לניהול, 2011

מדוע בחרת ללמוד בקורס דירקטורים? הרגשתי שחסר לי המימד החשבונאי "הקר" שעוזר להבין איך מתנהל עסק. הערכתי שהבנת התכנים הללו תעזור לי בשיח היום יומי שאני מנהלת עם מנהלים בקבוצה

איזה ידע ותובנות לקחת מהקורס, ומה יישמת בעבודתך? הקורס הבהיר לי, בראש ובראשונה, את היקף האחריות המוטלת על אנשים שמנהלים חברות עסקיות. אחריות לחיי-אדם, לחברה, לסביבה, למדינה ועוד. תובנה שהתחדדה לי בקורס היא שכל מנהל, בכל דרג, חייב לראות את עצמו כמנהל אחריות תאגידית, שכן חובתו לדאוג לכל מחזקי העניין המקיפים את העסק. תובנה שהתחלתי ליישם בפועל, היא חשיבות הדוחות החשבונאיים של החברה כמשקפים את כל מה שקורה בעסק, ולכן יש גם אפשרות לדווח באמצעותם אודות פעילויות אחריות תאגידית בעסק, שהן רלוונטיות, מעניינות וחשובות למשקיעים ולציבור.

האם הקורס עסק גם בסוגיות של אחריות תאגידית? האם לדעתך מכשירים את הדירקטורים להבין את התחום שלנו? כן. הבעיה היחידה היא שעדיין המרצים אינם יודעים לקשר בין אחריות תאגידית כמו שאנחנו מכירים אותה, לבין הנושאים השונים, כגון השפעות סביבתיות, שיח עם צרכנים, ניהול שרשרת אספקה ועוד. התחום היחיד שהוא מובהק הוא תחום הממשל התאגידי, שכן מתוקף החקיקה יש הבנה שזה חלק מתחום האחריות התאגידית

האם לדעתך חשוב שמנהלי אחריות תאגידית יעברו הכשרה זו? כל הכשרה שיכולה לקדם את העשייה שלנו היא חשובה. במקרה זה, אני אפילו חושבת שעבור מנהלי אחריות תאגידית ללא השכלה או רקע מקצועי בתחום החשבונאות, מנהל עסקים, כלכלה וכדומה - קורס דירקטורים הוא חובה.

האם יש לך שאיפה לכהן כדירקטורית? איזה ערך מוסף את חושבת שתוכלי להביא לדירקטוריון, מתוקף תפקידך כמנהלת אחריות תאגידית? בעתיד כן! אני חושבת שאביא תפיסה רחבה יותר של התבוננות על העסק, ובעיקר אציע פרשנות אחרת מזו הקיימת היום בדירקטוריונים, לאור העובדה שכמנהלת אחריות תאגידית, יש לי כלים לבחון את המציאות עסקית בהסתכלות מקיפה ורבת-מימדים.

*קבוצת אלון החזקות, קבוצת לאומי וקבוצת פישמן נמנות על לקוחותי

הפוסט טרנד חדש? מנהלות אחריות תאגידית לומדות להיות דירקטוריות הופיע ראשון בשירלי קנטור

בצוֹרֶת בשדות האחריות התאגידית

מי שמכיר את זירת האחריות התאגידית, יכול לזהות בקלות את סימני היובש בעת האחרונה: לקראת החגים לא התקיימו קמפיינים מרגשים של תרומה לקהילה, דוח האחריות התאגידית הדיגיטלי החדש של קבוצת לאומי עלה לאויר בשקט רב, כמו גם קמפיין 2 מיליון סיבות טובות של בנק לאומי, המגזין המסחרי 'אחריות חברתית' של עיתון הארץ יצא לאור כשהוא דל מתמיד – ללא אף כתבה פרסומית של חברה גדולה, ולאחרונה אף התבשרנו שארגון מעלה ביטל את הכנס השנתי לאחריות תאגידית, המתקיים מאז שנת 2000.

מנגד, המונחים 'אחריות תאגידית' ו'ממשל תאגידי' הפכו להיות שגורים בכתבות ובמאמרים בעיתונות הכלכלית, בשיחות במדיה החברתית, ובשיח הציבורי. המאמר של מייקל פורטר ומארק קרמר על יצירת ערך משותף, שפורסם בינואר 2011 ב- Harvard Business Review (לאחר שפורסם בראשונה בשנת 2006) וסוּקר בTheMarker בהרחבה, מצוטט על ידי מנהלים בישיבות-הנהלה ובכנסים. נדמה שהציבור הרחב מתחיל להבין את משמעותה האמיתית של אחריות תאגידית, לשאול שאלות ולהביע ציפיות בנושאים הקשורים לתמחור, שליטה, העסקה, מיסוי.

אבל דווקא עכשיו, כשיש פרטנרים לדיאלוג אמיתי, החברות חוששות לקיים אותו. מדוע? מדוע חברות שמשקיעות משאבים, מזה שנים רבות, בפיתוח האחריות התאגידית שלהן, מרגישות לא מוכנות לדיאלוג הזה? אולי מכיוון שהן התכוננו לדבר הלא נכון.

דירוג מעלה ודוחות GRI – אליה וקוץ בה

עד היום, חברות רבות התייחסו לדירוג מעלה ואל דיווחי אחריות תאגידית לפי פרוטוקול GRI כאל הביטויים (בה' הידיעה) של אחריות תאגידית: סט רחב של פרמטרים שצריך לעמוד בהם ולספר על כך בשקיפות לציבור.

מעטות החברות שהבינו כי הדיווח והדירוג הם רק כלי-עזר לביצוע תהליכים מעמיקים יותר: תהליכי מיפוי ולמידה של ביטויי ההשפעה הישירה והעקיפה שלהן, תוך חקירה פנימית אמיצה, ותוך דיאלוג כן עם מחזיקי ענין. זאת לשם זיהוי בעיות מהותיות, זיהוי הזדמנויות לשיפור, ויצירת מענה אסטרטגי לפערים בין המצוי לרצוי, כולל יצירת מנגנונים ותשתיות שיבטיחו המשך ניהול ערני ועדכני של התחום.

ארגון מעלה והתקשורת הכלכלית עזרו לחזק את המגמה הזו, כשיצרו הילה סביב הדירוג והמדד הבורסאי, סביב דיווחי אחריות תאגידית וסביב כנס מעלה השנתי, שהפך עם השנים מכנס שעיקרו למידה – לכנס נוצץ שמרבה לעסוק בהוקרה. הכנס והדירוג אמנם קידמו את האחריות התאגידית למודעות של המגזר העסקי, אבל כתוצאה מכך, מנהלים רבים מאמינים שלהיות חברה אחראית, משמעו להיכלל בדירוג מעלה. במקום שהדירוג יהווה נקודת מוצא לתהליך – הוא סימן עבור חברות רבות את היעד.

זה כבר לא nice, זה must

אי אפשר להאשים את החברות הישראליות. לא רבות הן החברות בעולם שהבינו את המהות האמיתית של מסע האחריות התאגידית, ופעלו באופן מהותי לשנות את דרכן. מעטים הם המנכ"לים והיו"רים שמכירים בכך שהאנושות ניצבת בפני אתגרים שישפיעו על התאגידים ברמה קיומית, ושהתאגידים יכולים וחייבים לסייע בהתמודדות עמם. נאומה של עפרה שטראוס, יו"ר שטראוס ויו"ר מעלה, בכנס השנתי של BSR  שהתקיים בסן פרנסיסקו בראשית נובמבר – למרות המחאה החברתית, מעיד שהיא מבינה במה מדובר. ראוי שהדברים הללו ייאמרו גם בשיח המקצועי והציבורי בישראל.

עכשיו, כשהשיח הפך לנחלת הציבור הרחב, כשחרם צרכנים הפך לאיום רלוונטי גם בישראל, וכשהרגולטור מעמיק את מעורבותו בשוק, מערכת האילוצים השתנתה. אחריות תאגידית עברה באמת ובתמים מפוזיציה של nice to have לפוזיציה של must have. זה הזמן להפשיל שרוולים ולהיכנס לעובי הקורה.

בחלק השני של הפוסט אביא דברים מעניינים שאמרו מנכ"לים בכנס TheMarker, ואפרט את התפקיד של כל אחד מהגורמים בזירת האחריות התאגידית – ליצירת שיח פרודוקטיבי חדש.

*הערה: בנק לאומי וקבוצת שטראוס הם בין לקוחותי

הפוסט מדוע נאלמו התאגידים? חלק א’ הופיע ראשון בשירלי קנטור

הדברים שהצגתי בשימוע שנערך לאור השינויים המוצעים בדירוג מעלה 2012. השימוע נערך בבורסה לניירות ערך בת"א, מייד בתום אירוע חשיפת דירוג מעלה

להוסיף פרק העוסק בסביבת השוק (marketplace):

הדרך בה חברות קונות ומוכרות את המוצרים והשירותים שלהן (כמו באינדקס של BITC)

בסופו של דבר, לחלק מהמוצרים והשירותים, כגון מוצרי מזון, שירותי תוכן, ומוצרים פיננסים, יש השפעה עצומה על הצרכנים, על הסביבה ולעתים על החברה (society) כולה; ולא רק בהווה, אלא גם השפעות ארוכות טווח – על החוסן האישי והחברתי.

הדירוג לא מקדיש מספיק תשומת לב לבחון איך החברות מנהלות את השפעות המוצר על המשתמשים, על בריאותם ורווחתם, בפרט כשמדובר באוכלוסיות פגיעות כגון ילדים, אבל לא רק. ה- GRI מקדיש לכך אינדיקטור שלם.

השפעות הפרסום והשיווק לעתים כה שליליות, עד שנדרשת חקיקה כדי לרסן אותן – כמו למשל בחוק האוסר שימוש בדוגמניות כחושות, שעבר בקריאה ראשונה לפני שבוע. דירוג מעלה יכול לסמן לחברות עוד חזית ראויה לרגולציה עצמית, ויתגמל את החברות שפועלות ביתר אחריות בתחום זה, ויש חברות לא מעטות שעושות זאת כבר היום.

סביבת השוק מתייחסת גם לספקים של החברות. הדירוג אמנם בוחן כיצד החברות מחילות את האחריות התאגידית על שרשרת האספקה, אך לא בוחן האם החברות מתייחסות בהגינות מירבית לספקים שלהן, למעט סעיף קטן ומבורך בפרק האתיקה.

מה נורמת התשלומים לספקים? שוטף פלוס כמה? עד כמה חברות מקפידות לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי הספקים? הדבר בולט במיוחד כשמדובר בספקים בינוניים וקטנים. הגיע הזמן לשים את זרקור האחריות התאגידית גם על הפינה הזו, לדעתי.

מניין יילקחו הנקודות לפרק סביבת השוק? אני סבורה שיש להפחית את משקלו של פרק המעורבות בקהילה. אם נשתמש במבחן המהותיות, הרי שהמעורבות בקהילה, חשובה ככל שתהיה, אינה שוות משקל להשפעות האחרות הנבחנות בדירוג.

מדד מעלה אמור לשרת בסופו של דבר את המשקיעים. האם הועדה חושבת שבבואם של משקיעים להעריך חברות, גובה התרומה לקהילה יוכל לתת אינדיקציה מהימנה לניהול אחראי של החברה, לניהול סיכונים או להתנהלות מקיימת, כפי שיכול לתת פרק ניהול ההשפעות הסביבתיות או פרק הממשל התאגידי? כמובן שלא.

ולצערנו יש לא מעט מקרים של חברות שנהנות מניקוד גבוה על תרומה נדיבה, בעוד הן מפקירות היבטים חשובים הרבה יותר. אני חושבת שגם בענין זה הגיע הזמן שדירוג מעלה יגדיר מחדש את הנורמות הראויות.

הפוסט הוספת פרק שיווק אחראי לדירוג מעלה – הדברים שהצגתי בשימוע בבורסה הופיע ראשון בשירלי קנטור

השנה נאלצתי להפסיד את המינגלינג שלפני אירוע השקת הדירוג בבורסה לנירות ערך בת"א. הגעתי ברגע האחרון לפני הכניסה לאולם (ששוב היה צר מלהכיל את הקהל הגדול), וגיליתי פואייה גדוש בגברים מעונבים, יותר מאי-פעם במפגשי הדירוג. לאן נעלמו הנשים ומה זה אומר על תחום האחריות התאגידית? אכתוב על כך בפעם אחרת. אבל השנה ההתרחשות המשמעותית לא היתה במינגלינג וגם לא בטקס חשיפת הדירוג.

האסימונים עדיין לא נפלו

הנאום של עופרה שטראוס, יו"ר מעלה, הבהיר ששטראוס מבינה את גודל המשימה וכובד האחריות שמונחת על כתפיה ועל כתפי עמיתיה מהמגזר העסקי. נתוני הדירוג שחשף מומו מהדב, מנכ"ל מעלה, לא הפתיעו במיוחד, וגם לא רמזו על נפילת אסימונים מצלצלת במגזר העסקי בישראל.

אמנם אפשר לברך על הצטרפותן לדירוג של חברות בעלות טביעת רגל חברתית-סביבתית משמעותית, ובהן שופרסל, אל על, וחברת החשמל, ובכל זאת - חברות משמעותיות כגון כיל, החברה לישראל ואפריקה, בחרו להישאר, גם השנה, מחוץ לזירה המרכזית של השקיפות והשיח על אחריות תאגידית בישראל. בחירה זו משפיעה גם התנהגות מדד מעלה, שבניגוד לתקוות שתלו בו עם ייסודו, בחמש השנים האחרונות עלה ב 30% לעומת עליה ממוצעת של 33% בבורסה בתל אביב.

שיפור קל – אך לא מספיק

נתונים מעודדים שמצאתי בדירוג השנה: עליה בשיעור החברות שמאפשרות התארגנות עובדים; עליה בשיעור החברות בהן יש מנגנון לעידוד גיוס עובדים ערבים, ובהתאם - עליה בשיעור הערבים המועסקים (באיזה תפקידים?); עליה בשיעור החברות שבוצעה בהן ביקורת סביבתית חיצונית; עליה בשיעור הדירקטוריונים שיש בהם ועדה לאחריות תאגידית.

בשאר הסעיפים ניכר שיפור קל או מצב סטטי, ובחלקם יש אפילו נסיגה לעומת שנים קודמות, כגון בשיעור בעלי המוגבלויות המועסקים, גובה התרומה כאחוז מהמחזור או מהרווח, שיעור החברות שיש להן מערכת ניהול סביבתית, ואחוז הנשים בדירקטוריון.

 הפואנטה של האירוע

אחרי שנגמר הטקס, וכל המנכ"לים הצטופפו על הבמה כדי להצטלם לעיתון ברגע פתיחת המסחר, ושוב הנמוכים אכלו אותה בשורה האחורית ולא נכנסו לתמונה (אם כי השנה ניכר שהושקעה מחשבה בארגון מראש של סדר העומדים), ואחרי שבכל זאת נהנתי מהכיבוד המצוין בפואייה, התקיים אירוע השימוע לקריטריונים של דירוג מעלה לשנת 2012.

השאלות בדירוג, למי שלא יודע, מתעדכנות משנה לשנה, בהתאם להחלטותיה של ועדה ציבורית. הועדה דנה בבקשות ובהצעות שמגיעות אליה מגורמים עסקיים, חברתיים, ציבוריים ואקדמיים, ומכריעה. מאז ראשיתו השתנה שאלון הדירוג בצורה ניכרת, וטוב שכך.

שיתוף מחזיקי ענין בדירוג – מהלך לענין!

השנה התקיים השימוע לדירוג במסגרת אירוע משתף. כארגון שמקדם את תפיסת 'שיתוף מחזיקי הענין' היה זה אך ראוי שמעלה תיישם את העיקרון לו היא מטיפה. בשימוע השתתפו עשרות אנשים, רבים מהם מהמגזר החברתי או יועצים מקצועיים, וכמובן מנהלי אחריות תאגידית.

וזה מה שריגש אותי. השיח אודות הקריטריונים להגדרת אחריות תאגידית יצא מחדר הישיבות של מעלה, מחדרי המנהלים, ומדפי העיתונות הכלכלית, ועבר למרחב ציבורי ופתוח. הארגונים החברתיים, שבעבר התממשקו לתחום זה רק דרך מימד הפילנתרופיה, החלו לקחת חלק פעיל יותר בעיצוב ההגדרות והשיח. אמנם יש ארגונים שעשו זאת גם בעבר, אך כעת המרחב הפך להיות משתף, שוויוני, ועוד ארגונים הצטרפו אליו.

אני מקווה שיעל אנדורן, היו"ר החדשה של הועדה הציבורית של הדירוג, תשכיל לנווט את השיח בחוכמה המשתפת את כל הגורמים. רק כך נוכל לערוב יחד ליצירתה של מציאות ראויה יותר לכולם.

מספר נקודות מעניינות שהעלו המשתתפים בשימוע

יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל, הסתייג מכך שנושא הנגישות לאנשים עם מגבלות מטופל בדירוג במסגרת פרק 'סביבת עבודה', כאשר הממשק העיקרי של הנגישות הוא למעשה בסביבת הלקוח. כמובן שמכיון שבדירוג לא קיים פרק העוסק בסביבת השוק (marketplace) לא ניתן למקם את הסוגיה במקום המתאים. בכל מקרה, וגנר ציין כי יש מקום להגדיל את הניקוד המוענק לסעיף זה, העומד כיום על חצי נקודה.

חנה זוהר, המנכ"לית היוצאת של קו לעובד, ברכה על הרחבת ההתייחסות לסוגית עובדי הקבלן, אך ביקשה להעמיק ולהחמיר את אמצעי הבדיקה של עמידת הקבלנים בחוק, למשל באמצעות שיחות אישיות וחסויות של הלקוחות עם עובדי הקבלן שמועסקים אצלם.

יותם אביזוהר, מנכ"ל ישראל בשביל אופניים, הציע מגוון מדדים לבחינת סביבת עבודה בריאה, כגון תזונת העובדים בחדר האוכל, עידוד הפסקת עישון ועידוד שימוש באופניים. הוא גם הציע לכלול את מדידת פליטות ה Co2 של נסועת עובדים לעבודה והביתה במדדי ההשפעה הסביבתית (כיום נמדדות רק הפליטות של צי התובלה).

רות שבח, מנהלת הפורום לגיוון בתעסוקה, ביקשה לכלול במדדים של גיוון בתעסוקה גם את שיעור המועסקים מקרב המבוגרים, את הביצועים משנה לשנה, ואת המהלכים לקידום עובדים בתוך הארגון – לאחר שנקלטו לתפקיד מסוים.

יעל לבנטל לב רן, מנהלת האחריות התאגידית של אלון החזקות בריבוע הכחול, הציגה את הבעיה שעלתה אין ספור פעמים בעבר ע"י מנהלי אחריות תאגידית: הקושי למפות את הרקע של העובדים (ערבים, מוגבלויות, חרדים) מפאת צנעת הפרט. היא זכתה לתמיכה ממנהלות נוספות באולם.

ליעד אורתר, מנכ"ל משותף של ביונדביזנס, העלה מספר נקודות מענינות. אחת מהן נגעה בעובדה שחברות רבות בדירוג מקבלות ציון נמוך מאוד בסעיף הדיווח (שקיפות), עד שקיימים פערים בוטה בין ציון זה לבין ציונים גבוהים במדדים אחרים. "אם חברה כל כך מצטיינת בניהול סביבת העבודה שלה, מדוע היא לא שקופה לגבי זה?"

עברי ורבין, מנכ"ל גוד ויז'ן, העלה שוב את ההצעה לשלב את עקרון שיתוף מחזיקי ענין כחלק אינטגרלי בתהליכים שחברות מקבלות עליהם ניקוד, למשל, כתיבה של קוד אתי.

ואילו אני העליתי שוב את ההצעה להפחית את משקלו היחסי של פרק מעורבות בקהילה, ולהוסיף לדירוג פרק שיעסוק בסביבת השוק: השפעת המוצרים והשירותים על הלקוחות, שיווק ופרסום אחראי, הוגנות כלפי ספקים. את ההצעה שלי במלואה ניתן לקרוא כאן.

הפוסט דירוג מעלה 2011 : החידוש הוא דווקא מחוץ לדירוג הופיע ראשון בשירלי קנטור

שאלון דירוג מעלה מתעדכן משנה לשנה בעקבות מגמות עולמיות ומקומיות, ובתגובה להצעות שמועלות ע"י ארגונים ואנשים פרטיים.

שלושה עדכונים שריגשו אותי מתוך שלל העדכונים החשובים בשאלון החדש

נוספה שאלה לגבי קיומה של מדיניות ארגונית רשמית לאיזון בין עבודה-פנאי-משפחה. סוגיה חשובה, שהפיכתה למציאות ארגוני תלויה, במידה רבה, במידה בה מעלה וארגונים העוסקים במשאבי אנוש ייצרו כלים ו best practices מהם ניתן יהיה ללמוד "איך עושים את זה" ומדוע זה כדאי. בהקשר זה, אזכיר את הפוסט שכתבתי בנושא: אחריות תאגידית ומשפחה – שידוך הכרחי.
פרק 'ניהול ודיווח חברתי סביבתי' הפך לפרק חובה גם עבור חברות פרטיות וממשלתיות. כלומר, גם חברה בבעלות פרטית מחויבת בסטנדרטים של שקיפות ודיווחיות. מרשים.
הורחבה השאלה הנוגעת לאסטרטגיה ולניהול של האחריות התאגידית בארגון, כולל התייחסות לקיומה של משרת ניהול אחריות תאגידית, ולהטמעת שיקולים של אחריות בתהליכי קבלת החלטות עסקיות שוטפות בארגון. משמעות הדבר היא שניהול האחריות התאגידית הוכר כתפקיד נחוץ בפני עצמו, ובעל השלכות אסטרטגיות על הארגון.

מה הוחמץ בשאלון החדש?

המון ממתקים של תרומה לקהילה

הפרק העוסק במעורבות בקהילה ממשיך לחלוש על 20% מהניקוד של הדירוג, כשסעיף התרומות לקהילה תופס 15% מכלל ציון הדירוג! הקצאת הניקוד לסעיף זה היא חסרת פרופורציה ביחס להשפעות המהותיות של החברות, ועל כך הרחבתי במכתב לועדה הציבורית, והצעתי לצמצם את הניקוד.

את המכתב פרסמתי כאן בבלוג, וקיבלתי בעקבותיו הרבה תגובות אוהדות של מנהלי אחריות תאגידית שחששו להגיב בפומבי, כי הם ידעו בדיוק מה הבוסים שלהם חושבים בנושא: התרומה לקהילה היא הממתק שעוזר לחברות רבות לזכות באהדה ציבורית, במחיר של אי שינוי התנהלות מהותית. ציפיתי מהועדה הציבורית של הדירוג שתיקח את תפקיד האחראי הבוגר ותקבל החלטה נוקבת בענין זה: ממתקים לא יכולים לשמש כמנה עיקרית בארוחה מזינה. אך התבדיתי - המשקל של הפרק לא השתנה.

אל תנסו למכור לועדה תפוחי אדמה לוהטים

שוב נמנעה הועדה מליצור פרק העוסק באחריות של היבטי השיווק: מוצרים, פרסום וקשר עם הלקוחות. נכון שיש התייחסות להשפעות סביבתיות של המוצר בפרק איכות סביבה, אולם זוהי נגיעה חלקית בלבד במכלול ההשפעות של השיווק.

ארגון מעלה מציין כי העדכון של השאלון נעשה תוך בחינת השאלונים של דירוגי DJSI ושל BITC CR INDEX. השאלון של BITC כולל פרק שלם המתייחס לסוגיות של Marketplace, ובו שאלות הבוחנות את ניהול ההשפעות הבריאותיות-חברתיות של המוצרים על אוכלוסיות פגיעות כגון ילדים, קיומן של פרקטיקות מכירה הוגנות ועוד.

למוצרים / שירותים של הארגון עשויה להיות השפעה מהותית על הסביבה ועל החברה, ובחינה בקורתית של השפעה זו עלולה להטיל אור שלילי על הליבה העסקית של הארגון. כנראה שהועדה חוששת להתקרב לתפוח האדמה הלוהט הזה. יותר קל לתת ניקוד על הממתקים.

הפוסט דירוג מעלה 2012 מתעדכן לטובה, אבל עדיין מפספס הופיע ראשון בשירלי קנטור

בפוסט זה אציג בקצרה את אחד משני השינויים שאני מציעה. התובנות שהתגבשו במחשבתי בשנים בהן עבדתי במעלה, רק קיבלו משנה תוקף בעת עבודתי כיועצת לחברות בשנתיים האחרונות.

השינויים שאני מציעה הם:

הפוסט הצעה לשינוי בשאלון דירוג מעלה: הקטנת המשקל היחסי של פרק מעורבות בקהילה הופיע ראשון בשירלי קנטור

היה קשה למצוא מקום ישיבה בכנס חשיפת דירוג מעלה 2010 בבורסה לני"ע בתל אביב השבוע. האירוע, שעד לפני שנים ספורות נדרש מאמץ כדי להביא אליו משתתפים, הפך אטרקטיבי מאוד למנכ"לים ויו"רים של חברות ציבוריות מובילות, למנהלי אחריות חברתית ולנציגי ארגונים חברתיים. מזל שהגעתי לשם מוקדם בבוקר ותפסתי מקום.

המהפכה: מקונספט – לכלי מדידה

דירוג מעלה חולל מהפכה בתפיסת האחריות התאגידית בישראל. הוא הפך את ניהול האחריות התאגידית למשהו מוגדר, מדיד, מנוהל ותחרותי.

הצטרפותה של הבורסה למאמץ, בהגדירה את מדד מעלה בשנת 2005, הכניסה גם את שוק ההון לתמונה, והפכה את הדירוג לרלוונטי עבור יותר חברות, ועבור התקשורת הכלכלית, שמקפידה לסקר את הנושא.

קר שם בחוץ

השנה גדל מספר החברות המשתתפות בדירוג ב 20%. יותר חברות מבינות שהן לא יכולות להרשות לעצמן להישאר מחוץ לתחרות. ידוע לי כי חברות נוספות מתכוננות להצטרף לדירוג בשנה הבאה, וכבר עתה הן מבצעות שינויים ארגוניים ועסקיים על מנת להתאים את ניהול האחריות התאגידית שלהן לדרישות הדירוג.

אני צופה כי בסופו של דבר, הדירוג יהווה מסגרת התייחסות לכל החברות המובילות בישראל.

שפה לעתיד טוב יותר

כן, הרבה חברות עסקיות כבר מדברות בשפת הדירוג – הן משנות את דרך ההתנהלות שלהן לפי הדירוג, ומגדירות אותה במונחים הלקוחים משאלון הדירוג. גם העיתונאים הכלכליים כבר יודעים לקרוא את השאלון ואת תוצאות הדירוג, ואף קוראים בין השורות ושואלים שאלות מאתגרות.

ומי עדיין לא למד את השפה? נכון, הארגונים החברתיים.

דירוג מעלה – כלי לשינוי חברתי

הדירוג מהווה הזדמנות פז עבור ארגונים חברתיים לקדם את האג'נדות החברתיות שלהם מול המגזר העסקי. שאלה המופיעה בשאלון דירוג מעלה, מחייבת את החברות להתייחס אליה באופן מעשי.

הועדה הציבורית המגבשת את שאלות הדירוג דנה באופן שוטף בפניות שמגיעות אליה מגורמים שונים בחברה הישראלית, ובמקרים בהם היא מוצאת לנכון, מעדכנת את השאלון. כך הוכנסו לשאלון שאלות העוסקות בנושא שירות המילואים של עובדי החברה, בהעסקת עולים חדשים, חרדים ואנשים מבוגרים ועוד.

ארגונים חברתיים יכולים למצוא את המקום המתאים בשאלון הדירוג - לסוגיה אותה הם מקדמים, ולפנות לועדה הציבורית. כמובן שהפניה צריכה להיות מבוססת היטב ולהוכיח קשר בינה לבין האחריות התאגידית.

לשאול את השאלות הנכונות

ארגונים חברתיים צריכים גם לדעת לקרוא את הסטטיסטיקות של תוצאות הדירוג, להציג לחברות שאלות מאתגרות בנוגע לתוצאות, ואף להציע את עצמם כשותפים לדיאלוג ולפיתוח פתרונות לסוגיות רלוונטיות שהחברות מתמודדות עמן במסגרת הדירוג.

למשל, ארגון המקדם קליטת עולים, יכול להציע לחברות תהליכים וכלים לשילוב חברתי של העולים בתוך סביבת העבודה.

ככל שיותר גורמים ידעו לדבר בשפת הדירוג, אפשר יהיה לקדם יחד פתרון בעיות חברתיות בישראל שלמיגזר העסקי יש יכולת השפעה עליהן.

הפוסט דירוג מעלה – שפה חדשה שכולם חייבים ללמוד הופיע ראשון בשירלי קנטור