באוגוסט 2019 התקשורת הכלכלית והרשתות החברתיות סערו, כשהשולחן העגול של העסקים בארצות הברית, המאגד 181 מהחברות הגדולות במדינה, פרסם הצהרה בומבסטית על הייעוד החדש של העסקים: יצירת ערך לכל מחזיקי העניין, ולא רק לבעלי המניות. ההצהרה היתה, בדיעבד, ציון-דרך בתור הזהב של גל הקיימות וה-ESG במתכונתו המוכרת.

בקישור הזה תוכלו לקרוא את סיפור הגאות והשפל של ה-ESG בעידן שתי הקדנציות של טראמפ, כפי שאני מנתחת אותו.

במאמר הנוכחי, אביא את דבריהם של אנשי ונשות המקצוע שאת דעותיהם פרסמתי במאמר משנת 2019 + את דבריו של  כותב נוסף שלא השתתף אז.

כמי שעוסקת בתחום האחריות התאגידית מאז שנת 2000, ותופסת את עצמי כחלק אורגני מהשדה המקצועי המקומי והעולמי – אני חווה את השינויים בשדה הזה בעוצמה רבה – לא רק מבחינה מקצועית ותעסוקתית, אלא גם ברמה הרגשית-אישית וגם ברמת התיחסות לעתיד הצפוי לאנושות.

לכן קראתי את הטקסטים של עמיתיי המלומדים בסקרנות ובשקיקה, כדי למצוא רעיונות נוספים לסימני דרך במסע לעתיד של אי-ודאות. אני בטוחה שגם אתם תמצאו בהם עניין וחומר רב למחשבה.

כל הכותבים הסכימו שהצהרת השולחן העגול של העסקים היתה חזקה מהמעשה, שהמציאות חשפה את מגבלות הוולונטריות, שהתחום מצוי בשלב מעבר - בין נסיגה רעיונית להתבססות מעשית, ושהעתיד יוכרע על ידי יצירת ערך ממשי, כתגובה מהותית ללחצים אמיתיים שמגיעים מהעולם עצמו.

מעבר לכך – דעותיהם שונות ומגוונות, ומשקפות את המומחיות הייחודית של כל אחד מהם, את זירת הפעילות השונה ואת האישיות הייחודית. לכן מרתק לקרוא את כל הטקסטים.

כמובן שאפשר ורצוי לכתוב תגובות למאמר, ולשתף במחשבותיכם לגבי ההווה והעתיד.

הקהילה המקצועית העולמית רוצה שינוי רדיקלי

רגע לפני הצלילה לדבריהם של המומחים, וכדי לתת פרספקטיבה גלובלית - אזכיר את סקר קהילת מומחי הקיימות העולמית, שנערך ע"י גלובסקאן במאי 2025.

הסקר מצא ש-56% מחברי וחברות הקהילה סבורים שהגישה לקיימות בעסקים צריכה לעבור שינוי רדיקלי. 37% סברו שהגישה צריכה לעבור התאמות, אבל שבגדול - אנחנו בכיוון הנכון. רק 6% סברו שהכל טוב, ואני מנחשת שהם פעילים במדינות מתפתחות, שם הגישה כלפי התחום הרבה יותר אופטימית, כפי שמצא מחקר אחר של גלובסקאן.

תודה מקרב לב לכל מי שלקחו חלק בכתיבת המאמר - חברות וחברים ותיקים לדרך: ד"ר נועם גרסל, איליין כהן, ד"ר ליעד אורתר (בריסל), נגה לבציון - נדן, רז גודלניק (ניו יורק) ועברי ורבין. הנה היילייטס מדבריהם:

אז...

...והיום

איליין כהן

מנכ"ל חברת Beyond Business בע"מ

חלף זמן רב מאז הצהרת ה- Business Roundtable ב-2019 על מחזיקי העניין בראש סדר העדיפויות. באותה תקופה, קיימות הייתה עדיין קונספט מתפתח, והמושג ESG רק החל להחליף את מושג הקיימות בשיח התאגידי.

מודעות מתפתחת ל-Stakeholder Capitalism – באופן וולונטרי אך מתבקש – היתה הנרטיב המנצח, והנטל של הדיווח היה יחסית קל, כאשר GRI שולט כתקן מוביל ברמה הגלובלית.

עם זאת, איכות הדיווחים המבוססים על תקן ה-GRI לא הייתה אחידה, תאגידים רבים פרסמו נתונים לא לגמרי מדויקים, וללא לאבטחת איכות. התאמה ל-GRI הייתה במקרים רבים שטחית, והדיווחים היו מיועדים בעיקר ליחסי ציבור.

למרות הכוונות הטובות מאחורי ההתחייבות של ה- Business Roundtable, במציאות, להצהרה לא היה אפקט רציני, ורוב החברות לא נקטו בשינויים משמעותיים בנוגע לאופן בו הן מתנהלות או מתגמלות את המנהלים. קיימות עדיין הייתה קשורה בדוחות נוצצים ובהצגת תמונה של אזרחות טובה ונדיבה לעולם.

למעשה, שתי תנועות גדולות אחרות שיחקו תפקיד גדול יותר בקשר בין תאגידים וקיימות: ההתעוררות של השווקים הפיננסים, והתנודות של הפוליטיקה.

אחרי תקופה ארוכה, בה קיימות הייתה קשורה להשפעה – על אנשים ועל כדור הארץ – עם מאגר נתונים תאגידיים צומח, אך לעיתים לא מדויק או שלם – השווקים הפיננסים התעוררו באמונה שקיימות קשורה לניהול סיכונים וליצירת ערך לטווח הארוך.

לדוגמה, תקני ה-SASB הראשונים פורסמו ב-2018, וחברות ניהול נכסים מובילות כמו BLACKROCK ואחרות החלו לעודד שקיפות תאגידית לגבי בעיות קיימות שהן עתה ראו כרלוונטיות כלכלית. במשך שני העשורים האחרונים, השווקים הפיננסים החלו להכתיב דרישות גילוי ולשלול את החשיבות של IMPACT לטובת ניהול הסיכונים. דרישות שוק המניות ESG הפכו בולטות יותר וכלים כמו ה-Dow Jones Sustainability Indices הפכו למניעי ביצועי קיימות התאגידיים.

במקביל, מנהיגים פוליטים החלו להגיב ללחץ החברתי והכלכלי וראינו המון חקיקה ברחבי העולם שמקדמת קיימות, עם דגש חזק על שינוי האקלים. האיחוד האירופאי החל לחייב גילויי קיימות לשירותים כלכליים ב-2021 ותקן דיווח הקיימות התאגידי (CSRD) נכנס לתוקף תוך כוונה לחייב דיווחי קיימות מקיפים באמצעות ה- ESRS ב-2023.

בארה"ב, ממשל ביידן קידם את ה- INFLATION REDUCTION ACT (IRA) ב-2022 והכווין מאות מיליארדי דולרים למעבר לאנרגיה מתחדשת, טכנולוגיה נקייה, רכבים חשמליים, והפחתת פליטות פחמן, והממשלה הפדרלית הציבה מנהיגות ויעדים לחשמל נקי מפחמן, net zero, ורכש נקי.

אבל אז, הקול של הפוליטיקה החל להכתיב כיוון אחר.

באיחוד האירופאי - ביקורת לגבי היעילות של ה-ESRS ונטל הדיווח הובילה לחבילת ה-OMNIBUS, שאומצה ב-2025, מה שהפחית את ה-ESRS לצילו של הדבר המקורי. לאחר כמה שנים של פיתוח, נדרשו בדיוק כמה דקות כדי לפרק את זה.

ואילו בארצות הברית - הנשיא טראמפ, בהיכנסו למשרד, המשיך לבטל מגוון של יוזמות הקשורות לשינוי האקלים וגם את המימון ליוזמות אלו שהוצבו על ידי ביידן. טראמפ גם התנגד ליוזמות הגיוון הרבות התאגידיות, והכריז על רבות מיוזמות הגיוון והשוויון התאגידי כלא חוקיות.

כעת, הקיימות הפכה לסוג של ארץ נוודים, תקועה בין האינטרסים להשפעה של מחזיקי העניין, לבין האינטרסים הכלכליים של הסיכון, והאינטרסים הפוליטיים של מה שיביא את קולות ההצבעה.

הסטנדרטים לדיווח, על אף הניסיון ליצור בייסליין גלובלי, עדיין מפוזרים ומבלבלים מאי פעם, למרות שהיו שיתופי פעולה מוצהרים. חברות אמריקאיות צמצמו בחזרה חלק מהגילויים והיעדים על מנת להימנע מהליכים משפטיים. חברות אירופאיות ממתינות לראות האם ה-ESRS באמת יהפכו לדבר אמיתי ומחייב ועבור איזה תאגידים.

אך החדשות אינן רעות לגמרי. המון חברות משוכנעות ביתרונות הכלכליים של קיימות, וכמה מנהיגי תאגידים עדיין מחויבים להפחתת נזקי אקלים ולצדק חברתי.

מנהיגים תאגידיים רבים עדיין מאמינים שתפקוד בר קיימא הוא יתרון תחרותי ויכול להטיב עם העסק, לשפר את המוניטין, למשוך לקוחות ולהגדיל רווחים. חברות אלה ממשיכות לפעול בקו הערכי שלהן, ומנווטות בין דרישות הדיווח כמיטב יכולתן. הקיימות ממשיכה להיות חשובה לרבים, ולמרות הצמצום שלה לכלי פוליטי וכלכלי, היא עדיין שיקול מפתח בדעותיהם של מנהיגים תאגידיים רבים.

ולגבי החמש השנים הבאות? עוד חברות יתחילו להשתמש בכלי AI כדי להפחית מנטל הדיווח, בזמן שהן מתרכזות בעיקר בדרישות רגולטוריות ובביקוש בשווקים.

שאלות של השפעה וסיכון – Double Materiality – ימשיכו להיתפס כבייסליין לתפקוד בר קיימא. יחד עם זאת, עדיין קיים ניתוק בין ביצועי הקיימות לבין תוכניות עסקיות – רוב התאגידים לא יודעים לתרגם את ההצלחות או ההוצאות הקשורות לפעילות בר קיימא למונחים פיננסיים.

אנו יכולים לצפות המשך של הפיצול בין השווקים האמריקאיים והאירופאיים, בזמן שהשווקים האסיאתיים ימשיכו להתפתח בעוצמה, בעיקר מתוך מוטיבציות מוניטיניות וכלכליות.

ולגבי דיווח: דיווח אונליין, קומפקטי, חצי משולב וממוקד נתונים יוביל את הדרך, בזמן שהדוחות הארוכים, החייכנים והסיפוריים והפכו לנחלת העבר.
האם מחזיקי העניין יתועדפו כפי שנחזה בהצהרת ה- Business Roundtable? כנראה רק אלו עם השפעה כספית ופוליטית משמעותית.

ד"ר נועם גרסל

מייסד ויו"ר ECO-OS

כמה וכמה שנים לפני שהעולם צלל לעידן הפופוליסטי הנוכחי, תיאר פול גילדינג בספרו השיבוש הגדול (The Great Disruption: Why the Climate Crisis Will Bring On the End of Shopping and the Birth of a New World) בפירוט רב את ״עידן השיבוש״ שיבוא עם שינויי האקלים מעשה-ידי-אדם. לשיטתו, בתקופה זו יתגברו הקולות הפופוליסטיים שיתעקשו לסכל כל ניסיון לשינוי, תוך עידוד של שיח מתכחש לעובדות מדעיות, לערכים הומניים ולצרכי אוכלוסיות נפגעות.

כחלק מהמציאות הזו שגילדינג הפליא לתאר, הוא מציין את תפקידה של המנהיגות העסקית השמרנית, לרבות תעשיות הדלקים הפוסיליים והמותגים הצרכניים - הן כמובילת אג׳נדה והן ככלי שרת בידי מכחישי הצורך בשינוי.

ואכן, ״המנהיגות העסקית״ שאך לפני כמה שנים הצהירה על הצורך לפעול למען כלל מחזיקי העניין, מתגלה כעת במערומיה: לא כמנהיגות המתווה דרך אמיצה אל עתיד משגשג יותר, אלא כחבורה אופורטוניסטית המתרפסת בפני בעלי שררה ודואגת בעיקר לטווח הקצר, לשיפור מעמדה ולשימור ההגמוניה של עצמה. כל ניסיון מצידם להערך לשינוי האקלימי ולמזער את הנזקים והסבל שינבעו ממנו - נשכח ונזנח.

גילדינג ממשיך ומפרט מהיכן בכל זאת תגיע הישועה: מקהילות וארגונים (אזרחיים ועסקיים כאחד), שיפעלו הן בשיתוף פעולה והן בתחרות, על מנת לנהל את הביטחון האקלימי במחוזות ההשפעה הישירים שלהם.

למעשה, היוזמה תעבור ל״איים של שפיות״ במרחב הגלובלי שבהם המנהיגות פועלת באחריות ובהגינות על מנת להימנע מקיטוב חברתי וכלכלי, על מנת לאפשר ולעודד את היכולת המופלאה של בני האדם לפתור בעיות מורכבות ולהתאים את עצמם במהירות למציאויות קיצוניות ככל שיהיו. יכולת זאת היא בבסיס ההצלחה האבולוציונית של המין האנושי, ומי שאינו רותם יכולות אלו - גוזר ככל הנראה את גורלו.

למרות כוחם הנוכחי, דווקא מוקדי הכוח ההגמונים, פוליטיים ועסקיים כאחד, יכשילו את יכולתם להתמודד עם המציאות המשתנה - הבדלנות, ההכחשה והעריצות, הטבועים בדרכי הפעולה שלהם, יקשו עליהם להתוות פתרונות מעשיים או לאמץ פתרונות שיצמחו מתוך אותם איים של שפיות, ועם הזמן, הם ישקעו כלכלית, חברתית ותרבותית אל בין דפי ההיסטוריה.

בשנת 2019, חודשים ספורים לפני מגפת הקורונה הגלובלית, שיבושי האספקה שהגיעו בעקבותיה והתגברות הפופוליזם שצץ ברחבי העולם, לא מעט על רקע תחושת חוסר הוודאות וחוסר הביטחון שיצרה, התבקשתי, יחד עם עמיתים נוספים מתחום הקיימות להגיב להצהרה של 181 מנכ"לים ומנכ"ליות של חברות מהגדולות בארה"ב, בדבר מחויבות חדשה שלהם לכאורה ליצירת ערך לכלל מחזיקי העניין, ולא רק לבעלי המניות שלהם.

אחת הבעיות המרכזיות עם הזיכרון האינסופי של האינטרנט, ובמיוחד עם כתבות רטרוספקטיבה מהסוג הזה, היא המפגש של טקסטים שהתיישנו ואיבדו אחיזה במציאות שהתהוותה מאז. אולם, כשקראתי את שכתבנו, נמהלתי בתערובת של סיפוק ועצב בו זמנית.

סיפוק - כי כרבים מעמיתי, התייחסתי להצהרה כאל תגובה של אותם מנהלים לרחשי ציבור (ואולי גם לרחשי ליבם) ולא כאל מנהיגות אמיצה של ממש. את המנהיגות שלהם עטפתי בכתבה במרכאות כפולות.

ואכן, למרבה הצער, האבחנה הזאת התגלתה עכשיו בכל מערומיה כלא יותר מאופורטוניזם חלול נעדר סממני מנהיגות. והראיה לכך: הזריזות בה קיפלו את ההצהרות היפות שלהם, את התקציבים ותוכניות העבודה וכרעו ברך בהכנעה בפני ממשל פופוליסטי ונקמני שמסרב לנווט את האנושות אל עבר התמודדות ממשית עם האתגרים הפיזיים והגיאופוליטיים של שינוי קיצוני באקלים כדור הארץ.

בעקבות פרסום ספרו, נשאל גילדינג כיצד נוכל לזהות את עידן השיבוש. תשובתו, אי שם בשנת 2011 הייתה מאירת עיניים: כשהשיח הציבורי ייפרד מהמציאות ויעשה גרוטסקי וסוריאליסטי יותר ויותר. נדמה כי זה תיאור נאמן לשיח הציבורי הנוכחי.

מכאן שאין לנו אלא להרים את הראש, לאחד כוחות ולפעול יום-יום באחריות ובהגיון למען יצירה של אותם איים של שפיות בהם נעודד את הרוח האנושית לאחד כוחות ולפעול יחד לשגשוג. האלטרנטיבה - רוויה במחסור, סבל ואלימות. ככל שנקדים לבחור בשפיות - כך ייטב.

בשנה החולפת נדחקה קהיליית הקיימות וה-ESG אל שולי השיח הציבורי. מחלקות ESG צומצמו ונסגרו בתאגידים רבים. באירופה ובמדיניות נוספות נדחו או בוטלו השלבים היישומיים של מגוון יוזמות חקיקה ותקציבי מדינתיים ותאגידיים נעלמו כלא היו.

אין ספק שזו תקופה מאתגרת לכל מי שעוסק בתחומי הקיימות וה-ESG ברחבי העולם, ובמיוחד בישראל, אך בבחינה ביקורתית, קשה להימנע מהמסקנה שמיעוט ההישגים בשנים האחרונות בעקבות הצעידה בתלם החרוש של חקיקה ודיווחים - לא יוביל אותנו בזמן למקום שהאנושות זקוקה לו.

הגיעה השעה לבחון נתיבים חדשים, כלים אחרים ושותפים פחות צפויים. במקום לבכות את ימי הזוהר (המדומיינים) שהוחמצו, הייתי מציע כמה פרספקטיבות משולבות במעט ביקורת בונה:

1. התעקשו על יצירת ערך ממשי לארגון

הפעילויות ששרדו הצליחו לא משום שהפקתם דוח תאגידי עתיר מידע ומרובה הבטחות, אלא משום שהעוסקים במלאכה השכילו לפתח תוכניות ESG שבבסיסן יש ערך עסקי או ארגוני ממשי: מוצרים טובים יותר, שווקים חדשים, מקורות מימון, עובדים מרוצים יותר, יעילות רבה יותר, בנייה ערכית של המותג או צמצום סיכונים.

בכל פעילות ישנן פרקטיקות מחייבות. למרבה הצער, קהיליית הקיימות וה-ESG קידמה את הדיווח כגביע קדוש. דיווח חייב להוביל לתוכניות פעולה ולעשייה, שבלעדיה הדיווח הוא בר-חלוף. אך במקומות בהן האנרגיה הופנתה לעשייה - יש תוצאות שעומדות במבחן הזמן.

קחו לדוגמה את המומנטום שנמשך (לא בלי אתגרים) בכל הנוגע לאימוץ אנרגיה מתחדשת, חישמול ודיגיטציה של אמצעי ייצור ותהליכים ארגוניים.

2. אל יאוש. לעיתים יש מי שגונב לנו את האג׳נדה (ואת העתיד), אך היא תמיד חוזרת ומוגדרת מחדש - על-ידי המציאות.

גדולי העריצים, ובוודאי גם מנהיגים במדינות דמוקרטיות ובארגוני עסקיים, קמים ונופלים על יכולתם לנהל משברים. משברים תמיד מגיעים, ומנהיגים שלא התייחסו לאפשרות, על-פי רוב נכשלים. במיוחד בעידן בו האתגרים מורכבים וגלובליים, משלבים אסונות טבע, גיאופוליטיקה, לוגיסטיקה ודעת קהל.

על כן, הצורך במומחיות הנוגעת לאקלים, קיימות ו-ESG עוד ישוב. וודאו שבסיבוב הבא תהיו מוכנים עם כלים אישיים טובים יותר להפיק ערך ממשי עבור הארגונים שבמסגרתם אתם פועלים.

3. לא בלתי סביר שבישראל ובסביבתה יצמחו איים של שפיות - טפחו אותם

האקולוגיה מלמדת שדווקא בשולי בתי הגידול האידאליים, ולא במרכזם, במרחבים בהם מתרחש מפגש פרוע בין בתי גידול מתחרים ואקלימים שונים - שם מתרחשת החדשנות האבולוציונית.

המציאות הגיאופוליטית הקשה, ריבוי התרבויות והאידאולוגיות, החיים על ספר המדבר ובמפגש היבשות הוא בית גידול אידאלי לרעיונות חדשים - תרבותיים, דתיים וטכנולוגיים.

כך בעבר וכך גם היום - היכולת הזאת טבועה בגנום של כל מי שצמח בבית הגידול המיוחד הזה - המבצר הקטן והמאובק שבקצה האימפריה. בעולם מפולג, יש מקום לאי של שפיות בו מתקיימת הפרייה בין צפון לדרום, בין מזרח למערב. לא בלתי נמנע שזהו המקום.

נגה לבציון - נדן

מנכ"לית גרינאיי ומייסדת שותפה ב Value² הבית להשקעות אחראיות

בשנה האחרונה יש לא מעט רעשים סביב נושאי ESG, שמייצרים פסימיות אצל רבים. דווקא ממרום שנותיי בעולם ה-ESG, אני מוצאת את עצמי אופטימית - הן ביחס לישראל והן ביחס לעולם.

נתחיל בישראל. אם מסתכלים על שש השנים האחרונות, עולם ה-ESG  בישראל השתנה באופן מהותי. בזכות רגולטורים אמיצים ברשות שוק ההון – בתחילה דורית סלינגר, ואחריה משה ברקת וסגנו בארי כספי, גופים מוסדיים מחויבים כיום להטמיע נתוני ESG בתהליך קבלת החלטות השקעה.

בפועל, יש כיום לא מעט גופים מוסדיים שמשתמשים בתהליך קבלת ההחלטות במערכת המידע שלנו בחברת גרינאיי. חלקם אף בנו תהליך סדור, שבו חברות בעלות דירוג נמוך מועלות לדיון בוועדות ההשקעה. כתוצאה מכך, גם החברות הציבוריות עצמן מתקדמות: הן מעורבות יותר, מבינות את החשיבות, ודואגות לספק לנו מידע איכותי ומעודכן.

מקור נוסף לאופטימיות נובע מהתוצאות הפיננסיות שאנו רואים בהשקעות שלנו ב־Value² הבית להשקעות אחראיות. לאחר שש שנות פעילות, הבנו תובנה משמעותית: בהשקעות בשוק ההון, ESG לבדו אינו מספיק כדי להשיא תשואות. רק אינטגרציה של מידע ESG יחד עם יכולות פיננסיות חזקות וניהול השקעות מצוין - יכולה לייצר גם תשואות וגם אימפקט. במקביל, גם בקרב הציבור הרחב ניכרת מגמה ברורה, המודעות עולה, ויותר ויותר א.נשים מגיעים אלינו כדי שנשקיע עבורם בהשקעות אחראיות.

ומה לגבי העולם? גם כאן אני אופטימית. אמנם בשנת 2018 היה זה טרנדי ופופולרי לדבר על ESG, מה שהוביל, בין היתר, לפרסום הצהרת ה-Round Table. כיום, בעקבות התנגדותו של טראמפ, השיח סביב ESG  הפך לפחות פופולרי, וגם באירופה נרשמה נסיגה מסוימת בהיקף חובת הדיווח, בעקבות החלטת האומניבוס האחרונה. בעיניי, מדובר בתהליך טבעי – ואף חיובי (אמרתי אופטימית, לא?). זהו שלב של הפיכת התחום מטרנד חולף למיינסטרים.

כי למרות כל הדיבורים, שינויי האקלים ימשיכו להשפיע על כולנו. חומרי גלם רבים יתמעטו, האנרגיה תתייקר, ותשתיות יידרשו להיות חסינות יותר לפגעי מזג האוויר. עובדים יעדיפו לעבוד בחברות טובות והוגנות, והנהלות ודירקטוריונים מגוונים יהיו יצירתיים ורווחיים יותר. מה שמהותי – ימשיך להשפיע.

לסיכום, כשאני חושבת על העבר והעתיד של השקעות אחראיות, אני מאמצת את האמירה של מהטמה גנדי:
בהתחלה מתעלמים ממך, אחר כך צוחקים עליך, אחר כך נלחמים בך – ואז אתה מנצח.
אם נלחמים בנו היום, אנחנו כנראה במקום טוב. המהותיות תנצח, הגרינווש ייעלם, ומה שנשאר הוא פשוט להמשיך להשקיע נכון.

ד"ר ליעד אורתר

מנהל טכני בכיר EFRAG (הכתוב הינו על דעתו של הכותב בלבד ואינו מיצג כלל את עמדת EFRAG)

אני קורא היום את שכתבתי לפני שש שנים ורואה עד כמה נחרץ הייתי אז, ותוהה עד כמה נחרץ אני גם היום?

המועד אז היה סביב פרסום הצהרת המנהלים של Business Roundtable, אשר הציג מחויבות תאגידית מסוג חדש, כביכול, לסוגיות של חברה וסביבה.

כבר אז ציננתי את ההתהלבות והטקסט ממחיש זאת בצורה חדה. היכן אנחנו מצויים היום? האמת, במגמת נסיגה וצינון שהצדיק את עצמו (אולי לא מפסיק). אני בספק אם יכולנו לדעת אז עד כמה הכל שברירי.  

תפיסת עולמי היא עקבית למדי באשר לתפקיד המכריע שיש לרוגלציה וחקיקה בקידום סוגיות של ESG. טענתי אז, ואני עומד על טענתי גם היום, שלא ניתן ואף אסור להפקיר את האחריות בעולמות התוכן החברתיים והסביבתיים להתנהלות בלעדית של התאגידים. אנו יודעים שמוסדות חברתיים אלו (הכוונה היא לתאגיד העסקי – the Business Corporation), שהינם מעשה ידי אדם עם היסטוריה של כמה מאות שנים בלבד, מקדשים (עפ"י תכלית וחוק) את שורת הרווח התחתונה (הכספית), והם יקדישו את מירב מאמציהם למיקסום ביצועיהם אלו גם על חשבון רווחת הכלל והסביבה.

מצד שני, ברור כי חקיקה בלבד אינה יכולה להביא גם היא את התוצאה הרצויה, בייחוד אל מול הידיעה (המוכחת כעת מעל לכל ספק), כי היא תוצאה של הליך דמוקרטי, המייצג עמדות ציבוריות ברגע נתון, ועמדות אלו נמצאות תמיד בתהליך של שינוי - ולא תמיד לטובה.

מאזן הכוחות בין העולם התאגידי, העולם המדיני של רגולציה וחוקים, והעולם החברתי המורכב - החל מפעילים מסורים ועד אנשי מדע - הוא קריטי להשגת יעדים חברתיים וסביבתיים. בפעילותנו ב EFRAG בכתיבת התקן לדיווחי קיימות עבור תאגידים אירופיים, אנו מקדישים מאמצים עילאיים על מנת לשמור על איזון זה ככל שנוכל, והמשימה היא לעיתים קשה ביותר.

עם השקתו של תקן הדיווח החדש בתחילת נובמבר 25 והאישור הסופי של דירקטיבת ה- CSRD, אני מסתכן וחוזה שאנחנו נתחיל לראות התלכדות באופן הדיווח התאגידי בסוגיות ESG, ויצירת תשתית להסדרת הגילויים התאגידיים בתחומים אלו. אנו עוד רחוקים מכך ואני מעריך שזה יקרה רק לאחר סבב התיקונים הבא של תקן הדיווח, שאמור להתרחש בעוד ארבע שנים (עפ"י טיוטת ה CSRD שפורסמה). ועד אז... אני מעריך שלא הרבה ישתנה.

באשר לחברות ישראליות, מכיוון שסד הרגולציה הישראלי עוד לא הגיע לאסדרת התחום כמו באיחוד האירופי, ונדמה כי מארה"ב נושבות רוחות בכיוון ההפוך, יעשו טוב החברות הישראליות ויהיו קשובות קשב רב ללקוחות ולשותפים שלהם מעבר לים, ויבינו כי משימת הניווט הפכה למורכבת הרבה יותר.

רז גודלניק

מרצה בכיר בבי"ס פרסונס לעיצוב בניו יורק, ומחבר הספר  Rethinking Corporate Sustainability in the Era of Climate Crisis

היה מעניין לחזור ולקרוא את מה שכתבתי ב־2019. במבט לאחור, במובנים מסוימים צדקתי ובאחרים, לטעמי, טעיתי.

צדקתי בכך שלא ייחסתי חשיבות רבה להכרזה עצמה, ואכן, מאז לא חל שינוי מהותי. חברות ניסו להציג את עצמן כמי שמחויבות ל-stakeholder capitalism, אך בפועל המשיכו לפעול בהתאם לפרדיגמה של shareholder capitalism, רק בגרסה מעט יותר מרוככת ועדכנית יותר.

במציאות, חברות מיישמות מה שאני קורא לו sustainability-as-usual – קיימות הפכה לחלק אינטגרלי מהעבודה והשיח הארגוני, אבל היישום שלה נעשה באופן שבו מיקסום רווחים וצמיחה לטווח הקצר - מקבלים עדיפות על פני כל שיקול אחר, כולל שיקולי קיימות; מה שמביא בסופו של דבר לשינויים איטיים ומצומצמים בהיקפם.

איפה טעיתי? ייחסתי לסנטימנט הציבורי ב-2019 כלפי משבר האקלים הרבה יותר כוח מכפי שהתברר בפועל. מגפת הקורונה, פופוליזם פוליטי שהפך את הנושא לחלק ממלחמת תרבות, ובאופן כללי ציבור שדואג לבעיות הכלכליות שלו הרבה יותר מאשר למשבר האקלים, כל אלה יצרו עבור חברות אקלים נוח במיוחד, שבו לא נוצר לחץ מספיק משמעותי בכדי להזיז אותן מהמסלול של sustainability-as-usual לעבר שינויים מהותיים ומהירים יותר במודלים העסקיים שלהן.

מה הלאה? נושא הקיימות ימשיך להיות חלק מהותי מעבודתן של חברות בשנה הקרובה ומעבר לכך - אין לי ספק בכך, היות שהקטליזטור המרכזי, משבר האקלים, לא הולך לשום מקום והלחצים שלו רק ילכו ויחריפו עם הזמן.

השאלה היותר מהותית היא אם נמשיך להתקדם במסלול של sustainability-as-usual, שבו חברות ממשיכות לעשות שינויים איטיים וזהירים, או שנראה שינוי עמוק ומהיר יותר.

כאן יש שני אלמנטים מרכזיים שישפיעו על הכיוון קדימה:

הראשון, האם הדגש יוסט מדיווחי קיימות וקריאטיביות חשבונאית - לטובת חדשנות וקריאטיביות רעיונית, לא רק במובנים טכנולוגים אלא גם בעיצוב חכם של פתרונות שאנשים באמת ירצו לאמץ, בלי קשר לשאלה אם יש להם עניין או לא בנושאים סביבתיים.

המפתח השני הוא היכולת לשנות את צד הביקוש. בלי שינוי מהותי באורח החיים המערבי אין שום סיכוי לשינוי מהותי בקיימות בחברות. אם שינוי כזה יקרה, ולחברות יש גם אחריות ויכולת לתרום לו ובמקביל תתרחש תזוזה מחשיבה המונעת על ידי יעילות (efficiency) לכזו המונעת על ידי  הפחתה חכמה של צריכה (sufficiency), אז נתקדם מהר יותר. אם לא, נמשיך להתקדם בקצב של צב, לשכנע את עצמנו שבינתיים הכל בסדר, ולקוות לטוב.

עברי ורבין

מנכ"ל גוד ויז'ן Grant Thornton (לא השתתף במאמר הקודם)

כאשר מסתכלים על השנה שחלפה בעולם האחריות התאגידית אני מזהה בישראל ובעולם שלושה עוגנים משפיעים.

1 המציאות הגיאופוליטית המורכבת בישראל ובעולם

בארה"ב התחלף שלטון דמוקרטי, חובב אקלים ומיגוון, במנהיג רפובליקאי מהצד השני של המתרס; באירופה - המלחמה עם רוסיה העלתה שוב את מחיר האנרגיה, דבר שהחזיר את גדולי מחבקי העצים לחיקה החם של תעשיית הדלק הפוסילי, והמחאה המתגברת נגד רגולצית הדיווח הולידה את האומניבוס המפורסם.

ואילו בישראל נראה שמעולם לא היה כאן באמת שקט תעשייתי, אבל אין ספק שמצב המלחמה המתמשך אינו מסייע למהפכות בתחום הקיימות.

מצד שני, הרבה חברות ישראליות נתקלות בסנטימנט שלילי בעולם, ולכן מוצאות הגיון בחיזוק שריר הקיימות ובקבלת ציונים ודירוגים בתחומי הקיימות, בדגש על זכויות אדם.

2 שינוי האקלים כבר כאן

אפילו בישראל - קיץ בנובמבר ושטפונות בדצמבר. כבר אין עונות מעבר, ותכיפות אירועי האקלים הקיצוניים הולכת ותוכפת, תוך גרימת נזקים ומימוש סיכונים פיזיים וסיכוני-מעבר.

אין ספק שמכל עשרות תחומי האחריות התאגידית, שינוי האקלים הוא המשפיע ביותר ב-2025 ולכן גם ב-2026. חברות ישראליות נדרשות לענות יותר ויותר על ציפיות משקיעים, לקוחות ורגולטורים לנהל את סיכוני האקלים שלהם.

3 טכנולוגיה ובינה מלאכותית

אין ספק שאנחנו בעשור של הבינה המלאכותית, ההולכת ומועצמת ומשפיעה על חיינו יותר ויותר. גם בתחום האחריות התאגידית - היכולת לעבד כמויות גדולות של מידע ולדווח עליו בזמן אמיתי - הולכת וקורמת עור וגידים. אמנם לא כל המודלים הכלכליים עמידים מספיק וגם תהליכי העבודה ברובם טרם הבשילו, אבל לדעתי זו תהיה קפיצת המדרגה הבאה בניהול קיימות ואחריות תאגידית, והיא צפויה לחולל תמורות גם בעולם הייעוץ .

עם זאת, בעיני, הורדת הרגל, לכאורה, מדוושת הגז של הטמעת קיימות - זו בעיקר תוצאתה של  תנועת מטוטלת, לאחר מקבץ של צעדים רובסטיים, ולפעמים קיצוניים מדי, לקידום והטמעה.

לכן אני ממליץ לחברות להבין את דרישות המשקיעים והלקוחות, לבודד את המוץ מן התבן, לנסות להקדים את הרגולציה - לפחות מבחינה מהותית-עקרונית, להתחבר לפלטפורמות הבינ"ל, ועל-ידי כך לחזק את המוניטין ואת ניהול הסיכונים שלהן. כל זאת, בתוספת חיזוק השימוש בטכנולוגיה ובמערכות מדידה, יוסיפו להן ערך בשוק.

לסיכום, התחום חזק וימשיך להתפתח.

טראמפ לא יהיה בשלטון לעד, ההסכם עם רוסיה מעבר לפינה, וגם הסכם במזרח התיכון כבר אינו בחזקת מדע בדיוני. התחום שרד מהפכות, רגעי שפל, מלחמות וקורונה, ולכן ימשיך להתפתח - כי בסופו של דבר, כשחוזרים לבסיס ומורידים את כל המילים הגבוהות והתקנים הבינלאומיים, אחריות תאגידית היא בסל הכל ניהול ראוי נכון והוליסטי של הארגון ושל משאביו.

ועכשיו אחרי שקראת את כל הדעות, מוזמן/מוזמנת לשתף בתגובות - למה התחברת? האם יש הערכה שנראית לך שגויה? מה ההערכות שלך לעתידו של התחום?

הפוסט אחרי שצילצולי הקיימות וה-ESG השתתקו – לאן נושבת הרוח? הופיע ראשון בשירלי קנטור

The article was originally published in Hebrew in magazine by PROFIMEX

Click here for the Hebrew version.

Discrimination and racism, food wastage, population aging, preparing for the fourth industrial revolution, huge quantities of polluting waste – will it be the business sector that helps in resolving the most acute social challenges globally and in Israel?

If, until a few years ago, the typical response would have been “No way!” it seems that today more people and organizations think that the role of private and public companies is undergoing change. They can and indeed should take an active part in shaping current and future social well-being. Doing so does not replace earning money – making a positive social impact does in fact go very well with profit-making.

In May 2018, Unilever announced that those of its brands defined as Sustainable Living Brands, creating beneficial social value (such as improving health and well-being, and increasing livelihoods) while reducing ecological impacts in the value chain, have grown 46% faster than its other brands, and are responsible for 70% of its turnover growth. This is the reason that Unilever is continuing to convert more and more of its brands to ‘sustainable living’.

The social purpose and business benefit it creates have not escaped the eyes of the investors. In January 2018, Larry Fink, Founder and CEO of Blackrock Investment Fund, caused something of a stir when he wrote to the CEOs of the companies in which Blackrock invests:

“The public expectations of your company have never been greater. Society is demanding that companies, both public and private, serve a social purpose. To prosper over time, every company must not only deliver financial performance, but also show how it makes a positive contribution to society”.

Fink’s approach has resounded strongly in the institutional investment market. A study recently conducted by public relations and communications company Edelman among 500 investment managers and portfolio managers in leading firms around the world, found that 98% of them think that public companies should provide an urgent response to social issues, such as cyber security, income inequality, diversity in the workplace, and immigration so as to ensure that the global business environment remains stable and healthy. At the same time, 89% of them reported that the companies where they work had changed their voting policy and their engagement priorities in order to pay more attention to ESG – environmental, social, and (corporate) governance risks.

These statements are well-founded. Already in 2016, GSIA – the Global Sustainable Investment Alliance – estimated that the global value of assets managed according to ESG principles amounted to approximately 22.9 trillion dollars.

Another Edelman study, EARNED BRAND 2017, reviewed 40,000 individuals in eight countries and found that the general public also places its trust in corporations. 53% think that brands can do more than government to solve social ills. These assumptions are expressed in purchasing decisions. The study also found that 57% of consumers today base their consumer decisions (preference or boycott) on the basis of the values exhibited by brands and the corporations behind them.

So, what can companies do to help provide a response to social and ecological needs, while also creating business value and strengthening the trust of their stakeholders, including: shareholders, employees, customers, suppliers and the society in which they operate?

They can act on three fronts, as defined by Prof. Michael E. Porter and Dr. Mark R. Kramer in their article Creating Shared Value, published in the Harvard Business Review in 2011: Reconceiving products and markets, redefining productivity in the value chain, and building supportive clusters in the surrounding community and in society at large.

Innovation and accessibility of products and services

Companies can develop new products and services that provide a response to social needs or to ecological challenges. Alternatively, they can adapt and improve the accessibility of existing products and services to the needs of population groups to which marketing attention has not yet been given.
Thus, for example, Gillette recently developed a razor to be used by care givers: people who shave others. The objective here is to cater to people who take care of elderly men who are unable to shave themselves – a growing group, given population aging.

In another example, Israeli food company, Strauss, developed new product categories tailored to people with sensitivities to nutrients such as gluten or lactose. To date, these people and children have only been able to enjoy a very limited range of products, since the consumption of unsuitable products can harm their health.

The banks in Israel have signed up to a joint initiative of the Banking Supervision Department, the Ministry of Social Affairs and Social Services and social associations to enable women who are victims of domestic economic violence to obtain financial services adapted to their needs, especially in instances where they are living in emergency shelters.

In contrast, social benefits sometimes arise in rejecting a product. CVS Pharmacy, the huge pharma chain in the United States, stopped selling tobacco products in its stores as part of the implementation of its commitment to help people look after their health. In the past, these products had generated two billion dollars in annual revenue for the chain. The parent company compensated for the loss in revenue through other health service channels. A Study conducted 3 years later, confirmed that the Company's Tobacco Removal Decision Reduced Cigarette Purchases Nationwide.

Innovation and sensitivity in the company’s value chain

Companies can create benefit for stakeholders by improving the well-being of the people who work all the way through their value chain, mainly by improving salaries and terms of employment, and promoting workplace diversity. In so doing, they enhance efficiency and advance innovation in production processes that could reduce environmental impacts.

For example, global ice cream brand Ben and Jerry’s makes sure to purchase five of its top raw materials from family farms and social cooperatives in developing countries. The purchases are part of a Fairtrade program to ensure better payment to farmers, healthcare and education for their children, and investment in developing sustainable farming for these farmers.

Another example is that of Nesher Israel Cement which, with a large financial investment (in partnership with the Veridis Group the Dan Region Association for sanitation and waste management), established a Plant that sorts mixed municipal waste and turns it into an alternative fuel (Refuse-Derived Fuel - RDF) for the cement industry. The plant handles half of the garbage produced in the Dan Metropolitan Area, which, without the Nesher plant, would have been buried in landfill. From Nesher’s viewpoint, the garbage becomes a source of energy that emits fewer greenhouse gases, thus adding value to society and contributing to the environment.

Promoting social change in the surrounding community

Companies can themselves initiate or join the efforts of others to resolve significant social challenges via collaboration with social and public organizations. At times they may collaborate with competing companies or even take a stand that is seemingly not in their best interest.

For example, since 2010, American communication company AT&T has been working to reduce the use of smartphones while driving. This is a problem directly related to use of the company’s product, and AT&T therefore considers itself obliged to help resolve it. AT&T’s efforts include massive awareness raising and education activities on the web, in local communities, in schools and among the company’s employees and other companies’ employees – even AT&T competitors. Those activities are a collaborative effort with NGOs.

In Israel, in 2013, Intel, the Trump Foundation (no connection with the US President) and the Rashi Foundation initiated the 2x5 campaign – an initiative to multiply the number of high school students graduating from the 5-unit track in mathematics, physics, chemistry and technology (STEM), with an emphasis on female students and those from periphery towns. This came about since the steep decline in the number of students sitting for the 5-unit matriculation exam projected a future decline in the number of engineers of both genders who would be suitable for recruitment into Intel and other technology companies.

About 100 organizations joined the initiative, including the Ministry of Education, technology companies and entities that engage in education. Together their action contributed to a rise of 80% in the number of 5-unit graduates of both genders. The gap between three and five units in high school can be translated into almost doubling of the salary as adult employees, so that the social benefit is both extremely significant and long-term.

Social activism of corporates and brands

In a reality of vibrant and lively discourse in social networks around values, rights and identities, the social activities of brands and corporations are increasingly linked to taking a position on controversial issues. The position taken must fully conform with the brand’s values, and one needs to take into account that it will provoke objection among some of the public.

For example, airbnb, whose central value is the ability to make its users feel as if they belong anywhere in the world, has built a comprehensive plan of action to eliminate discriminatory behavior, including a public campaign. This occurred after customer complaints built up about the discriminatory conduct of host members on the airbnb platform against the backdrop of nationality, skin color, sexual identity and more.

In Israel, financial newspaper Globes took an extraordinarily daring step, relative to the Israeli market when, in June 2018, it published a special supplement showcasing managers from the LGBT community. The supplement was intended to raise awareness and discussion on the topic in workplaces, and to create role models for people from the LGBT community. It is worth mentioning that within weeks of publication of the supplement, an LGBT protest broke out, to which many companies in Israel lent their support and, for the first time, publicly expressed support by calling for equal rights for the LGBT community.

These examples illustrate what can be done to create a beneficial impact on society and the environment, while winning the trust of stakeholders, gaining opportunity to innovate, save on costs, reach new market segments, and more. These actions should be conducted concurrently with a constant reduction in the negative effects of the company’s activity along its value chain. For example, Facebook, as a company, creates a highly-valuable social benefit, but its unwillingness to take responsibility and develop means to protect the privacy of the information in its possession has cost it a loss in trust among its key stakeholders, including investors, government officials, commercial customers and many private users.

A clear definition of guiding values and a social mission, transparency, authenticity and a willingness to invest efforts and resources over time are important keys (although not sufficient in themselves) for succeeding in beneficial social endeavor.

The more the activity is based on the core business, the value chain, and the managerial, commercial and operational routines of the company, the greater its chances of creating shared value for corporation and stakeholders alike.

Our investors, customers, and employees are letting us know that it is time to go down to the playing field and take an active part in shaping the society in which we live and conduct business – where we raise our children and grandchildren and want them to continue to grow and thrive.

Shirley Kantor is a Corporate Responsibility & Social Marketing Expert, working with leading brands and corporations, assisting them to find and leverage the relevant social aspects of their business – inside the company and outside, in the marketplace and in the community

הפוסט The great opportunity for corporates may lie in the most pressing social challenges הופיע ראשון בשירלי קנטור