מה הייעוד של המותג שלכם? ‏

אם אשאל מה הייעוד של המותג שלכם, אני מניחה שתגידו: יצירת ערך עסקי, כלומר - רווחים. וכמובן גם: ‏יצירת ערך ללקוח או לצרכן.‏
אני רוצה להציע לכם עוד ייעוד: יצירת ערך חברתי. מותגים יכולים להשתמש בחוזקות שלהם כדי לעזור ‏להתמודד עם בעיות ואתגרים שהקהילה מתמודדת איתם, ויש מותגים שעושים את זה באופן מעורר ‏השראה. ‏
מה שיפה זה שהערך החברתי עוזר להגדיל גם את הערך לצרכן ובהתאם – את הערך העסקי.‏
בדקות הקרובות אסביר למה זה כדאי ואפילו נחוץ – בעידן הנוכחי. ‏

בואו נדבר רגע על יחסים.

היחסים עם הצרכנים. זה לא סוד, שבשנים האחרונות, הנאמנות של הצרכנים ‏למותגים – נחלשת. יש לכך מספר סיבות. אחת מהן, היא שהאמון של הצרכנים במותגים ובתאגידים ‏שמאחוריהם – נפגע. ובלי אמון – אין נאמנות. ‏
היכולת של צרכנים, של עובדים, של אקטיביסטים, להביע את הכעס שלהם – בגלל מסר פרסומי פוגעני, ‏שירות מזלזל, מחיר לא הוגן, תנאי עבודה – מקבלת תהודה אדירה ברשת. ופוגעת באמון. ‏

אז מה אפשר לעשות? ‏

כמו בכל נסיון לשקם יחסים, צריך להתחיל עם תיאום ציפיות. קודם כל – ברור שהצרכנים מצפים ‏שהמותגים יתרמו לאיכות החיים שלהם. אבל רובם חושבים שלמותגים לא באמת אכפת מהם. תזכרו: ‏אכפתיות.‏

הנה הזדמנות: רוב האנשים מצפים שתאגידים ומותגים יפעלו לעזור עם סוגיות חברתיות, שחלקן ‏משפיעות על איכות החיים שלהם עצמם: יוקר מחיה, דעות קדומות ואפליה, אורח חיים בריא, איכות ‏סביבה. אגב, בקרב מילניאלס - דור עם מודעות חברתית מפותחת יחסית מדובר ב- 80%. ‏

הסקרים מראים שיש לא מעט אנשים שאפילו מוכנים לשלם יותר עבור מותגים שאכפת להם. והם לא רק ‏מוכנים – הם גם משלמים. הנתונים מראים שהמכירות של מותגים עם מחויבות חברתית – צומחות יותר.‏

אצל יוניליוור, למשל, המותגים עם אג'נדה חברתית אחראים לצמיחה הגדולה ביותר במכירות! הנתון הזה ‏דווח לפני פחות מחודשיים.‏
כשזה עשוי נכון, ערך חברתי יוצר ערך עסקי. בואו נראה דוגמאות.‏

פטגוניה

נתחיל עם פטגוניה – יצרנית וקמעונאית אמריקאית של הלבשת אאוטדור, נוסדה ב-1973, 1000 עובדים, ‏מחזור שנתי של 200 מיליון דולר.

לפטגוניה יש ייעוד חברתי שקשור להצלת איכות הסביבה – חיבור ‏טריויאלי כמעט לעולמות האאוטדור ולמה שחשוב ללקוחות של המותג.‏
המשימה של פטגוניה קשורה גם לאיכות המוצרים וגם לאיכות הסביבה:

"לבנות את המוצר הטוב ביותר, לא לגרום נזק לא הכרחי, להשתמש בעסק כדי לתת השראה וליישם פתרונות למשבר הסביבתי"

מה שאנחנו רואים בתמונה זה אנשים (כנראה לבושים בבגדים של פטגוניה) חותרים למרגלות קרחון שנמס ‏ומתרסק עליהם. הוא נמס, בין היתר, בגלל ההתחממות הגלובלית – בעיה שמשפיעה ישירות על פעילות ‏אאוטדור. אנשי פטגוניה מבינים שהחברה עצמה תורמת להתחממות הגלובלית הזו. אז בתור התחלה הם ‏לוקחים אחריות.‏

כדי לעזור להפחית את ההתחממות הגלובלית, פטגוניה התחילה בבית.

היא פיתחה יכולת ליצור בגדים ‏מחומרים ממוחזרים, ואפילו מבגדים ממוחזרים. כל מיחזור כזה חוסך השפעה מזיקה על איכות הסביבה.‏
באתר החברה יש פירוט של חומרים ממוחזרים ואקולוגיים שהחברה משתמשת בהם. זה מדהים ושווה ‏ביקור...‏

החברה מבינה שככל שאנשים ישתמשו יותר זמן באותו הבגד, זה יחסוך את העלויות האקולוגיות שכרוכות ‏בייצור בגד חדש. אז הם מעודדים אנשים להשתמש כמה שיותר זמן באותו הבגד. אולי תגידו שלכאורה ‏פועלים נגד האינסטינקט ההישרדותי העסקי שלה? אבל החברה ממשיכה להיות רווחית כל השנים.‏

בבלאק פריידי של 2011 הם פרסמו את המודעה ‏Don't buy this jacket‏, שעשתה באזז מטורף. עד היום ‏נותנים אותה כדוגמא לשבירת פרדיגמות בשיווק.‏

לפטגוניה יש מרכז תיקונים ענק, והם מעודדים אנשים להביא פריטים לתיקון, בתשלום סביר, במקום לקנות ‏חדש. בנוסף, הם נותנים הטבה כספית ללקוחות שמוסרים בחנות פריט ישן שהם רוצים לזרוק. הם גם יצרו ‏‏(בשיתוף פעולה עם מיזם חברתי) מדריך תיקונים כדי שאנשים יוכלו לתקן בעצמם. זה ערך אמיתי ללקוח, ‏ומעצים אותו. ‏

בשלב מסוים החברה ממש הגדירה לעצמה כמטרה להילחם בהרגלים ההרסניים של הצרכנות ‏האינטנסיבית.

המסר שלה היה שפריטים ישנים צוברים חוויות וזכרונות, וחבל לוותר עליהם בשביל הריגוש ‏הרגעי של פריט חדש. ‏
באחד הקמפיינים, קארוואן שהתקינו בתוכו מכונות תפירה ואביזרי תיקון, נסע לרוחב ארצות הברית במשך ‏מספר שבועות. ‏
המסלול והתחנות שלו פורסמו מראש ברשת, ואנשים – מעל 11,000 במצטבר - באו לתקן פריטים, ‏להשתתף בסדנאות תיקונים, לשתף בחוויות של אוהבי אאוטדור, עם מוזיקה ושתיה ברקע. קהילה. ‏
זה יצר המון המון סיפורים אישיים מרגשים – בדיוק חומרי הגלם שאנשי השיווק מחפשים בשביל פעילות ‏ברשתות החברתיות. וככה הלקוחות עשו את הסטוריטלינג של המותג.‏

בבלאק פריידי האחרון, יום שמנוגד לקונספט של הימנעות מקניה מיותרת, פטגוניה הפתיעה שוב: היא ‏הודיעה שאת כל ההכנסות מהמכירות ביום הזה היא תתרום לארגוני איכות סביבה קטנים. ‏
היא ציפתה למכור ב 2 מיליון דולר, אבל הציבור אהב מאוד את הרעיון שהדולרים שלו יגיעו לארגונים ‏סביבתיים קטנים, והמכירות הגיעו ל 10 מיליון. ‏

אגב, פטגוניה תורמת באופן קבוע אחוז אחד מהמכירות שלה לארגונים האלה, ועובדי החברה יכולים לקבל ‏עד חודשיים חופשה בתשלום, כדי לעבור להתנדב בארגון סביבתי. והם השגרירים הכי נלהבים של המותג. ‏

המודל

אז מה שראינו כאן זה מודל שהגרעין שלו, ה-‎DNA‏, זה מחויבות עסקית וחברתית. עיקר המימוש של ‏המחויבות הוא באמצעות הפעילות השגרתית של החברה: הדרך בה היא מייצרת את המוצרים שלה, ‏מדיניות השיווק והשירות וכן הלאה. ‏

שימו לב שהקמפיינים והתרומה לקהילה נמצאים רק במעטפת, בקליפה. הם לא המהות, למרות שהרבה ‏פעמים הם תופסים את תשומת הלב בפסטיבל של קאן, אבל בפני עצמם – הם לא יכולים לדלוור השפעה ‏חברתית משמעותית ובת קיימא... עכשיו אני עוברת לדוגמא אחרת לגמרי:‏

AIRBNB

AIRBNB‎‏ היא חברה שמבוססת על הרעיון לפיו אפשר להרגיש שייך בכל מקום בעולם. ‏
מאז ההקמה שלה ב- 2008 היא עשתה מספר מהלכים כדי לעודד את המארחים להיות נדיבים כלפי ‏האורחים. למשל, תוכלו לראות באתר שלהם את מפת מעשי הנדיבות.‏

אבל מה לעשות שלרוב האנשים יש סטיגמות ודעות קדומות על אנשים אחרים, ולא כולם מוכנים לארח את ‏כולם?

אפליה הרסנית

בשנת 2016 היו בתקשורת המון דיווחים על אפליה מכל מני סוגים מצד מארחים.‏
הנהלת החברה הבינה שהבעיה הזו פוגעת בה באופן מהותי. היא הבינה שהגזענות והדעות הקדומות הם ‏לא סתם בעיה חברתית – אלא זו הבעיה העסקית של ‏AIRBNB‏.‏
אז היא שכרה את השירותים של מומחית לזכויות אדם, מישהי עם רקורד ציבורי מאוד רציני בנושא מאבק ‏באפליה, כדי שתחקור את הבעיה לעומק. על בסיס ההמלצות שלה, שפורסמו בדוח שנמצא ברשת, אפרופו ‏שקיפות, נעשו שורה של פעולות בחברה. ‏

למשל, ריעננו את מדיניות האי אפליה של המארחים עם סנקציות ברורות למי שמפר אותה, שיפרו את ‏שירות הלקוחות בנושא תלונות על אפליה, ויצרו כלים עבור מארחים, כמו וובינר וטולקיט, כדי שהם יוכלו ‏ללמוד יותר לעומק על הטיות ואפליה ואיך אפשר לצאת מזה. בעצם הם עזרו למארחים להפוך לאנשים ‏טובים יותר. ‏

WE ACCEPT

ואז, בפברואר 2017, קרה משהו. טראמפ פרסם צו נשיאותי שאוסר כניסה לארצות הברית של אנשים מ-7 ‏מדינות מוסלמיות. כמובן שזה סתר את התפיסה הבסיסית של ‏AIRBNB ‎‏, לפיה העולם הוא קהילה פתוחה ‏וכולם ‏welcome‏. מנכ"ל החברה יצא, יחד עם עוד מנכ"לים של תאגידים גדולים, נגד ההחלטה של טראמפ. ‏בכלל, אקטיביזם של מנהיגים עסקיים הפך ליותר ויותר נפוץ בעידן טראמפ. ‏

אם כך, חברתAIRBNB ‎‏ יצאה בתגובה עם קמפיין ‏WE ACCEPT‏ שכלל פרסומת יפה ומעוררת השראה, ששודרה ‏בזמן צפיית שיא: במשחק הסופרבול.‏
וגם – כל מי שגלש לאתר בזמן הקמפיין, התבקש לקרוא ולאשר שהוא מסכים עם ההצהרה החברתית של ‏AIRBNB ‎‏ נגד אפליה. ‏I ACCEPT ‎‏ - הביטוי הטכני שאף אחד מאיתנו לא מתייחס אליו ברצינות אף פעם ולא ‏קורא את האותיות הקטנות – קיבל כאן משמעות ערכית.‏

החברה גם הזמינה את המארחים להתנדב לארח פליטים ללא תשלום, כמעשה הומניטרי. היא ארגנה את ‏הקשר עם סוכנויות הסיוע לפליטים. כמובן שהיא עצמה תורמת כסף לארגונים האלה.‏

המודל

אז כמו במקרה של פטגוניה, גם כאן אנחנו רואים מודל שבגרעין שלו יש מחויבות חברתית ועסקית – ה ‏DNA ‎‏ של החברה. ‏
עיקר העשייה באה לידי ביטוי בדרך בה החברה מנהלת את הפעילות השוטפת שלה, כולל גיוון והכללה של העובדים. ורק במעטפת יש ‏קמפיינים ופרסומות ‏Goodvertising‏. ‏
אם יש רק קליפה פרסומית בלי תוכן של עשיה ובלי גרעין של מחויבות אמיתית שמחוברת ליעוד העסקי – ‏אז אולי הפרסומת תרגש נורא ותזכה בפרסים – אבל היא לא תיצור ערך עסקי אמיתי, ובטח שלא תיצור ‏השפעה חברתית.‏

עד כאן הדוגמאות.

אני רוצה לצייד אתכם בשלושה עקרונות פעולה הכרחיים למותג שרוצה לאמץ ייעוד ‏חברתי בעידן הרשתות החברתיות. ‏
האמת היא שהעקרונות האלה היו נכונים גם לפני כן, אבל עכשיו הם כמעט בלתי נמנעים.‏

שלושה עקרונות הכרחיים לאימוץ ייעוד חברתי

1. אותנטיות

אנשים מצפים ממותגים להתנהג בהוגנות, להיות אמיתיים – לעמוד מאחורי ההצהרות שלהם וגם מאחורי ‏הטעויות שלהם. לקחת אחריות. כמו שכל אחד כאן מצפה מעצמו ומהאנשים הקרובים לו.‏

2. אינקלוסיביות

אחת ההשפעות המהממות של הרשתות החברתיות היא שפתאום לכולם יש קול. שמנים ושמנות, אנשים ‏עם מגבלות, נשים דתיות, מזרחיים, נשים מעל גיל 50, אבות, להטב"קים – כולם כלולים בשיחה. והם ‏אמורים להיות כלולים כצרכנים פוטנציאלים – עם הצרכים המיוחדים שלהם, כעובדים, כמשתתפים ‏בפרסומות.‏
אם לא ראיתם את האמנה החדשה של איגוד השיווק לייצוג ישראלי בפרסום – כדאי להכיר. יוזמה מבורכת.‏

3. קיימוּת

קיימות היא מונח מורכב, אבל בואו נאמר שמדובר בצימצום ההשפעות המזיקות של הביזנס על החברה ‏והסביבה – למשל תהליכי ייצור, גזענות של לקוחות,‏‎ ‎‏ ונסיון ליצור השפעות חיוביות.‏

אז לסיום, מה אתם צריכים לעשות כדי לגבש לכם אג'נדה או ייעוד חברתי?‏ שבעה צעדים

‏1‏
קודם כל – לזקק את התועלת של המותג, ולזהות בעיה חברתית שהתועלת הזו יכולה לעזור לפתור. בעיה ‏שרלוונטית לצרכנים שלכם, בצורה זו או אחרת.‏
‏2‏
לעשות בדק בית כדי לזהות אם צריך לתקן משהו בהתנהלות השוטפת שלכם. כמו שפטגוניה שינו קודם כל ‏את החומרים ותהליכי הייצור, לפני שהם דרשו מהלקוחות שלהם להתנהג באחריות סביבתית.‏
‏3‏
לבנות תכנית שמתחברת לכמה שיותר ממשקים רלוונטים בשרשרת הערך, כדי שהיא תהיה כמה שיותר ‏משמעותית.‏
ואני תמיד ממליצה לחבור לארגונים חברתיים, כי הם המומחים בסוגיות חברתיות.‏
‏4‏
אתם זוכרים שהצרכנים רוצים שתיצרו ערך לאיכות החיים שלהם? הנה הזדמנות. שתפו אותם ותוכיחו ‏להם שאכפת לכם באמת. ‏
אנגייג'מנט של העובדים בפעילות, יהפוך אותם לשגרירים של המותג.‏
‏5‏
אל תסתפקו בפרסומת מרגשת, אבל גם אל תוותרו עליה. אם הצרכנים לא ידעו שיש לכם אג'נדה חברתית ‏‏– איך תגרמו להם להעדיף אתכם ולהיות נאמנים לכם?‏
‏6‏
ככל שתראו נתונים הוכחות להשפעה החברתית המיטיבה שלכם, יאמינו לכם יותר ויצטרפו אליכם יותר.‏
‏7‏
אף חברה לא מושלמת. גם לא פטגוניה. צריך לצאת לדרך, לדעת שמדי פעם יהיו טעויות, לקחת עליהן ‏אחריות כשהן קורות, ולהשתפר כל הזמן.‏

הפוסט מותגים עם אג’נדה חברתית הופיע ראשון בשירלי קנטור

אחריות תאגידית זה מונח נורא. הוא יוצר בקרב השומעים ההדיוטות רושם אפרורי ויבשושי, ‏בשונה מהתוכן העשיר והמלהיב שהוא מייצג באמת.
אבל לא רק הכותרת של התחום בעייתית. כמעט כל מי שמנסה להסביר מה זה 'אחריות תאגידית', ‏מתחיל עם הגדרה טכנית מסודרת ('אחריות תאגידית היא גישה ניהולית ש...'), אך מוצא ‏עצמו צולל במהרה לתוך תיאורים מפותלים שאין להם סוף. ככה זה כשעולם התוכן עוסק במכלול גדול ומורכב של פעולות ‏והקשרים, שרק הולכים ומתפתחים עם השנים. ‏

קיימוּת בעידן האימוג'י

אמצעים ויזואלים הם דרך טובה לספר סיפור מורכב, בפרט במציאות עמוסת-מידע. אם הם עשויים היטב, הם קלים יותר להבנה ‏וגם מהנים יותר לצריכה. למשל, סרטוני וידאו (ראו כאן) או אינפוגרפיקה (ראו כאן).‏
החלטתי לנסות ליצור איור שיכלול מגוון היבטים שקשורים לאחריות תאגידית, ויציג אותם כשהם חלק ממרקם התרחשות סימולטני שלם, שהרי הרעיון העומד ביסוד תפיסת האחריות התאגידית הוא הוליזם.‏

שלב ראשון: בחירת אנשי מקצוע מצוינים

רציתי שהאיור יהיה בסטנדרט מקצועי גבוה, מה שחייב מעורבות של אנשי מקצוע מצוינים.

את תהליך העבודה ליוותה בכשרון ובחכמה המעצבת שרון רהב מסטודיו ‏‏0304, אשר אחראי גם על המיתוג שלי ועל עיצוב האתר החדש שלי. ‏

עומר הופמן הוא המאייר שקיויתי מאוד שיענה בחיוב לאתגר, ולהפתעתי ולשמחתי הרבות מאוד – הוא ‏הסכים! עומר פירסם איורים בניו יורק טיימס, בוול סטריט ג׳ורנל, בכלכליסט, גלובס ועוד. ‏הוא גם זכה במדליית כסף מטעם אגודת המאיירים האמריקאית, אייר ספרי ילדים והציג בתערוכות רבות. ‏אבל הפרט החשוב ביותר הוא שלעומר יש סגנון שובה-עין ושובה-לב, נאיבי והומוריסטי. נדלקתי על הסגנון שלו מהאיור ‏הראשון שראיתי. ולכן כל כך התרגשתי כשהוא אמר: כן.‏

שלב שני: תכנון האיור

המבחן הראשון שלי היה לתאר לעומר, שאינו מכיר את תחום האחריות התאגידית, מה כולל התחום – על כל היבטיו.

הכנתי רשימה ארוכה (מדי) של ייצוגים ‏ויזואלים שמתארים את ההיבטים השונים שאני רוצה לכלול באיור. חשבתי על האתגרים הנפוצים בתחום, על הסוגיות המהותיות ברוב הענפים.

עיבדנו את הרשימה בעזרת שרון, שמכירה היטב את תחום האחריות ‏התאגידית, ויצרנו מיפרט של ייצוגים שצריכים להתחבר לכדי סיפור אחד שלם. ‏

הסיפור סובב את התאגיד הגנרי‏OK CORPORATION' ‎'‏ שמייצר קופסאות ירוקות (המיוצגות בלוגו התאגיד). הסיפור מתרחש בעתיד הלא רחוק, בו רובוטים ואנשים עובדים זה לצד זה, ורחפנים משמשים להפצת מוצרים.

הסיפור מתקיים על פני 3 צירים במקביל:

1. הוא מכיל את ‏השלבים השונים של שרשרת הערך: כריה וכריתה של חומרי גלם (כל העובדים חובשים קסדות), שינועם למפעל שנמצא בבנין ‏המטה של התאגיד, ייצורם (עבודה משותפת לעובדים אנושיים ולרובוטים), הפצתם לעיר הסמוכה (במשאיות יורו 6), שיווקם בקמפיין "קנו אחד – תירמו אחד".
2. ‏הוא מציג מגוון היבטים של אחריות תאגידית בתוך היחידות העסקיות השונות של הארגון: גיוון והכללה, קשב לצרכנים, אבטחת מידע, בטיחות, סביבת עבודה בריאה ובטוחה, חסכון באנרגיה ועוד. שימו לב לחדרה של מנהלת האחריות התאגידית.
3. הוא מכיל מספר ‏אינטראקציות עם הקהילה הסובבת, כגון רכש-שירותים מעסק מקומי קטן - סטודיו לגרפיקה (שימו לב לגרפיקאי ‏בסטודיו: זה עומר הופמן!), והתנדבות של עובדים עם אוכלוסיה מגוונת בגינה קהילתית.

הסיפור כולל סמלים רלוונטים לשיח האחריות התאגידית, בהם FAIRTRADE, לא נוסה על בע"ח, FSC, צריכת אנרגיה חסכונית וכו'. ‏

הגרפיקאי באיור למטה: עומר הופמן

שלב שלישי: סקיצות

עומר יצר סקיצה ראשונית, ובה העמדה כללית של כל הייצוגים. בסקיצה זו היערות הנכרתים היו ‏באותו איזור גיאוגרפי של בנין התאגיד, ואילו אני רציתי שהם יהיו ביבשות שונות המופרדות ‏באמצעות ים – כמו במציאות.

עומר אמר שהוא יצטרך ליצור סקיצה חדשה, מפרספקטיבה אחרת, כדי להכניס את כל המכלול הגלובלי.‏

סקיצה ראשונה:

סקיצה שניה:

שלב רביעי: דיוקים ‏

לאחר שיצר סקיצה חדשה לגמרי, התחלנו לדייק את הפרטים, ולהוסיף עוד אלמנטים. למשל: ‏

• הפכנו את המציג בישיבת ההנהלה מגבר לאישה.‏
• הוספנו את דגלון הגאווה לשולחן של אחד העובדים בבנין.‏
• הוספנו רמפה לכסא גלגלים בכניסה לבנין.
• הוספנו דמות של מנקה עם מיכל חומר נקיון שלא נוסה על בע"ח, בקומה העליונה של הבנין.
• הוספנו פאנלים סולרים על הגג של חנות הירקות השכונתית.‏
• הפכנו את הרכבים החונים בחניון התאגיד לרכבים חכמים (חשמלי ואוטונומי + עמדת טעינה).
• הפכנו את אנשי הלוגיסטיקה המחכים לבוא הספינה, לאישה ממוצא אסיאתי ולגבר כהה עור.

זה היה שלב ארוך מאוד, אבל בכלל לא מייגע. כמובן שיכולתי להמשיך בו ‏עוד ועוד, אבל היה דדליין. אז בשלב מסוים עצרנו.

שלב חמישי: צביעה

עומר הציע פלטת צבעים צבעונית ובוהקת, שתאפשר להבליט את האלמנטים הקטנים הרבים ‏שבתוך האיור. שרון ואני היססנו, מכיון שמדובר בצבעוניות לא טריויאלית בתוך המרחב התאגידי. ‏חשבנו שנכון יהיה להשתמש בפלטת צבעים "בוגרת" יותר. אבל בסוף השתכנענו, וטוב שכך.‏

שלב שישי: הפקה

תהליך האיור ארך חודש וחצי. יותר מכפי שחשבנו. אבל כולנו היינו מרוצים מאוד מהתוצאה.

האיור ‏היה בסיס לעיצוב הזמנה לכנס-לקוחות שערכתי ביוני 2016, הוא עיטר את תיק הבד שחילקתי ‏למשתתפים (הודפס בבית הדפוס החברתי המוצלח מאוד של ‏ZOTZOT‏). הוא גם התנוסס על משקפי הקארדבורד שחילקתי, ‏בהמשך להרצאה שלי על השפעת הטכנולוגיה על תחום האחריות התאגידית (כל העיצובים: סטודיו 0304).‏

אני מתכננת ליצור עוד הפקות יצירתיות עם האיור הזה, שתלוי מעל שולחן העבודה שלי ‏ומזכיר לי בכל רגע בו אני מרימה מבט, כי הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו, ‏וגם לצייר אותו.‏
תודה מכל הלב לעומר, לשרון ולנטי מסטודיו 0304.‏

הפוסט איך מציירים אחריות תאגידית?‏ הופיע ראשון בשירלי קנטור

טרנד חם וחכם

אינפוגרפיקה (אינפורמציה + גרפיקה) היא המחשה של מידע ונתונים באמצעות ייצוגים ויזואליים. אמנם לא מדובר בהמצאה חדשה, אך בשנים האחרונות - עם העליה בכמויות המידע הזמין ברשת - היא הפכה לנפוצה מאוד. ככל שאנשים מוצפים במידע, הם מחפשים דרכים פשוטות לקלוט במהירות את הנתונים החשובים להם.  אופן צריכת התכנים המועדף והנפוץ הוא ויזואלי: סרטונים, איורים ותמונות.

שידוך מושלם לאחריות תאגידית

עולם התוכן של אחריות תאגידית עתיר בנתונים ומורכב להסברה ו... בואו נודה בזה – לפעמים הוא עשוי להיראות יבשושי ומייגע לאנשים שזהו לא תחום עיסוקם (כלומר, לרוב מחזיקי הענין של החברות). אינפוגרפיקה יכולה לסייע בפישוט המידע למתבונן, ואפילו להפוך אותו לאטרקטיבי.

יש חברות המשתמשות באינפוגרפיקה על מנת להבליט נתונים מתוך דוחות אחריות תאגידית, תוך הצגת מכלול התחומים שבדוח. הנה דוגמאות של החברות מקדונלדס ו UPS:

חברות אחרות משתמשות באינפוגרפיקה כדי להמחיש פעילות ותוצאות בתחום מסוים. תחום איכות הסביבה זוכה לאינפוגרפיקות הרבות ביותר.

הנה דוגמאות של P&G שמספרת מה מצב הנשים בהנהלת החברה, קו-אופרטיב בנק באגליה שמספר על הפעילות שהופכת אותו לבנק אחראי, ג'ונסון & ג'ונסון שממחישה כיצד תרומת חיסונים מקרבת לאפס את מספר התינוקות הנולדים כשהם נשאים של HIV, ונסטלה שמספרת מה מותג קיט קט עושה בתחום הסחר ההוגן.

דוגמאות רבות נוספות תוכלו למצוא בלוח הפינטרסט שלי בקישור זה.

איך ליצור אינפוגרפיקה מוצלחת

אינפוגרפיקה טובה צריכה לספר סיפור שלם ברגע אחד. היא צריכה להעביר מסר ברור תוך 5 שניות של התבוננות ראשונית, ולתת מידע מעניין למי שמתעמק בה במשך דקה. לשם כך:

הקונספט העיצובי צריך להתאים לעולם התוכן של הנתונים.

העיצוב צריך "לארוז" את מכלול הנתונים באופן שייצור הקשר ברור ביניהם – באופן שיספר את הסיפור הרצוי. ויזואליזציה כזו תסייע למתבונן לקשור בין הנתונים, להבין את המשמעות שלהם, לגבש דיעה לגבי המידע המוצג.

הגרפיקה צריכה ליצור חוויה ויזואלית ייחודית ומושכת, ולהיות מחוברת לשפה העיצובית של המותג ושל כלל התקשורת השיווקית שלכם.

הנתונים צריכים להיות מעניינים ולא טריויאלים; הם צריכים להיות אמינים ומדויקים – חשוב לתת את הדעת עד כמה אפשר להסתפק בנתון תקופתי בדיד, ועד כמה יש צורך להציג אותו כחלק ממגמה על פני זמן, על מנת להבהיר את ה"סיפור" שהאינפוגרפיקה מבקשת לספר.

הטקסט (קופירייטינג) צריך להיות כתוב באופן ברור ומושך לקריאה.

תכנון לפני עיצוב

לפני שאתם ניגשים לשלב העיצוב, הגדירו מי קהל היעד העיקרי של האינפוגרפיקה. בררו מה עולם התוכן הרלוונטי לו, מה הוא כבר יודע עליכם, ואיזה נתונים חדשים עשויים לעניין אותו.

כמו כן, בררו היכן הוא צפוי לצפות באינפוגרפיקה: בדוח מודפס? באתר שלכם? בפייסבוק? במסך של מחשב או של סמארטפון? התשובות לשאלות אלו יעזרו לכם לבחור בחוכמה את עולם התוכן, הנתונים והיקפם, השפה הגרפית ואופן ההצגה.

תכננו מראש היכן וכיצד להפיץ את האינפוגרפיקה: ניוזלטר לרשימות התפוצה שלכם? דף הפייסבוק שלכם? הודעה לעתונות? אגב, אינפוגרפיקה יכולה להיות מוצגת גם בסרטון, כמו בדוגמא הלא כ"כ מוצלחת הזו (קישור) של קו-אופ בנק בבריטניה.

הימנעו מליצור אינפוגרפיקות בנאליות, עמוסות–יתר במידע, או אסופות של אנקדוטות ללא הקשר. עשו עבודת הכנה טובה, והשקיעו משאבים (=עבודה עם יש/אשת עיצוב המתמחים באינפוגרפיקה) ביצירת מוצר איכותי , שיספר את הסיפור שלכם בהצלחה לכמה שיותר אנשים מתוך קהל היעד שלכם.

איזו אינפוגרפיקה הלהיבה אותי?

אני חייבת להודות שבשיטוטיי הרבים ברשת לא הצלחתי למצוא אינפוגרפיקות מעוררות השראה בתחום האחריות התאגידית. רובן של האינפוגרפיקות אקלקטיות ולא מספרות סיפור. משמעות הדבר – הזדמנות מצוינת לחברות שרוצות לבלוט!

ומי שבכל זאת רוצה לראות דוגמאות לאינפוגרפיקות שהלהיבו אותי (מעולמות תוכן אחרים), מוזמן להקליק כאן (אמריקן אקספרס אודות עסקים קטנים באמריקה) או כאן (מודעות פרסום-עצמי של כלכליסט), או להציץ בסוף הפוסט באחת האינפוגרפיקות היפות של מיכל פדלון, שמתפרסמות מדי יום חמישי במוסף כלכליסט.

אם אתם מכירים אינפוגרפיקות מוצלחות בתחום האחריות התאגידית, אתם מוזמנים לשתף את הלינקים כאן בתגובות לפוסט, ואני אנעץ אותה על לוח האינפוגרפיקות שלי בפינטרסט (כאן).

הפוסט סיפורי אחריות תאגידית באינפוגרפיקה הופיע ראשון בשירלי קנטור

מה הקשר בין אחריות תאגידית ומדיה חברתית?

למדיה החברתית ולאחריות התאגידית (א"ת) יש מכנה משותף ברור: שתיהן מתבססות על שקיפות, אותנטיות, ודיאלוג. שתיהן מבטאות תפיסת עולם וגישה אסטרטגית, ולא רק פרקטיקה טקטית.

אמצעי התקשורת הדיגיטליים בכלל, והמדיה החברתית בפרט, מאפשרים למחזיקי ענין לשתף מידע ודעות במהירות ובפשטות, להתארגן וליצור מהלכי-לחץ על חברות, ובכך מהווים איום וקטליזטור להשתפרות.

מצד שני – הם מאפשרים לחברות לקיים דיאלוג אותנטי, מעמיק ומתמשך עם מחזיקי ענין על נושאים שחשובים להם, וכן מאפשרים לחברות לשתף מידע אודות הדרך בה הן מנהלות את פעילותן, גם בתחומים הרחוקים מעין הציבור – אך קרובים ללבו.

בנוסף, הם מאפשרים ליצור מהלכים שיתופיים חדשניים ואפקטיביים לקידום מטרות חברתיות וסביבתיות.

עם זאת, מנהלי שיווק, מנהלי תקשורת שיווקית, מנהלי מדיה חברתית, ומנהלי אחריות תאגידית בישראל, כמעט שאינם מודעים לחשיבות ולפוטנציאל שבחיבור בין א"ת ומדיה חברתית.

את מי ואת מה מודד המדד?

המדד מתמקד בחברות המשתתפות בדירוג מעלה 2013, ובוחן בשנה זו שלושה משתנים בסיסיים בלבד:

1. "שרביליות" shareability - קיומה של אפשרות לשתף את התכנים של אחריות תאגידית הנמצאים באתר החברה - כולל דוח אחריות תאגידית - אל רשתות מדיה חברתית.
2. קיומו של בלוג העוסק באחריות תאגידית.
3. מידת תיקשור תכנים של אחריות תאגידית בדף הפייסבוק של החברה, בערוץ הטוויטר, ובערוץ היוטיוב.

פעילות אינטרנט ומדיה חברתית של חברות גלובליות הוגדרה במדד זה כרלוונטית, רק אם היא מתייחסת בצורה כלשהי לפעילות בישראל.

חשוב לציין שחברה הבוחרת להשתמש בפרקטיקה שיתופית, ובפרט חברה ש"קופצת למים" של פייסבוק (שעשויים להיות סוערים מאוד – במיוחד מאז התחזקות האקטיביזם הצרכני), עושה צעד משמעותי ביישום 'דיאלוג עם מחזיקי הענין' - עקרון מרכזי בתפיסת האחריות התאגידית. יחד עם זאת, פעילות מדיה חברתית של חברות גלובליות הוגדרה במדד זה כרלוונטית, רק אם היא מתייחסת בצורה כלשהי לפעילות בישראל.

המדד הנוכחי הוא גירסת בטא. ככזה – יתכן שיש בו באגים, ואין ספק שניתן ורצוי לפתח אותו. אתם מוזמנים לכתוב כאן בבלוג (או לשלוח לי במייל shirleykantor@gmail.com) תגובות והצעות שיהיו לעזר בפיתוח הגירסא הבאה של המדד.

ממצאים מרכזיים

ל- 70% מהחברות במדד אין כלל פעילות במדיה חברתית.

למרות שבאתרי האינטרנט של רוב החברות במדד יש מידע אודות האחריות התאגידית (בהיקף זה או אחר), רק אצל 12% מהן המידע שרבילי (כלומר, ניתן לשיתוף ברשתות חברתיות).

כמעט למחצית מהחברות במדד יש דף בפייסבוק, אך פחות מחמישית מהחברות במדד מעלות לדף הזה תכנים הקשורים לאחריות תאגידית.

ברוב המקרים החברות מעלות תכנים שקשורים למעורבות חברתית בקהילה.

רק ב- 12% מערוצי החברות יש סרטון הקשור לעולמות תוכן של אחריות תאגידית, ורק לארבע חברות יש פלייליסט ייעודי לסרטונים בנושא אחריות תאגידית או מעורבות חברתית.

למרות הפעילות הדלה, יש חברות שרותמות את המדיה החברתית לטובת העמקת הדיאלוג שלהן עם מחזיקי הענין, ולתיקשור המסרים שלהן בנושאי אחריות תאגידית. שטראוס גרופ, בנק לאומי ואינטל ישראל הן דוגמא טובה לכך.

החברות המובילות במדד

• שטראוס גרופ
• בנק לאומי
• אינטל ישראל
• אל על | חברת החשמל לישראל
• SAP ישראל | כצט | נמל אשדוד
• טמבור | רוש

לוח תמונות בפינטרסט של עשר החברות המובילות במדד כאן

פוסטים נוספים בנושא אחריות תאגידית ודיגיטל תוכלו לקרוא כאן

בקובץ המצורף ניתן לקרוא בהרחבה על המתודולוגיה, על הממצאים, ועל החברות המובילות בדירוג.

מדד אחריות תאגידית במדיה חברתית 2013

הפוסט מדד נולד: אחריות תאגידית במדיה חברתית הופיע ראשון בשירלי קנטור

23 מנהלי אחריות תאגידית, מנהלי שיווק ומנהלי מרקום השתתפו בסדנא הראשונה בנושא מיתוג האחריות התאגידית, שהתקיימה במרכז העסקים מוקף השדות - קריפטון בכפר הירוק.

את הסדנא הנחו זאב רביד, מעצב ומומחה למיתוג, בעל נסיון רב-שנים בעולם הפרסום, יחד עם שירלי קנטור, יועצת אחריות תאגידית, המתמחה ביצירת ממשקים בין השיווק והאחריות התאגידית.

מיתוג האחריות התאגידית – לא מה שחשבנו

הסדנא הציגה גישה חדשה למיתוג האחריות התאגידית, והתבססה על שתי הנחות יסוד:

1: הצרכנים מעדיפים חברות אחראיות. על פי מחקרים בעולם ובישראל, חלקים גדלים והולכים בציבור מצפים מהחברות להתנהג בצורה הוגנת ואחראית, ואף מעדיפים מוצרים ושירותים של חברות שפועלות באחריות חברתית-סביבתית (בהינתן מחיר ואיכות דומים לחלופות ה"רגילות"). לכן כדאי לחברות שמתנהלות באחריות, ליידע את מחזיקי הענין שלהן לגבי זה.

2: מיתוג לא נקבע באמצעות מהלך פרסומי. המיתוג בעידן השקיפות והמדיה החברתית אינו מתבסס על המסרים שהחברה (או המותג) מעבירה באמצעות קמפיינים, כפי שהיה מקובל בעבר, אלא על האופן בו היא מתנהלת בפועל מול מחזיקי הענין שלה: יחס לעובדים, יחס לצרכנים, יחס לספקים וללקוחות, שמירה על איכות הסביבה. לכן חשוב לבטא את האחריות של החברה באמצעות הפעילות השוטפת, ובאמצעות תיקשור הפעילות האחראית בצורה בהירה ונגישה.

למעשה, לא מדובר במיתוג של פעילות האחריות התאגידית של החברה או של המותג, אלא במיתוגה של החברה עצמה (או של המותג) כאחראית והוגנת.

המיתוג רלוונטי גם לעובדי החברה וליתר מחזיקי הענין שלה, שמשפיעים באופן מתמיד על השיחה החברתית אודות החברה/מותג, ולכן משפיעים על יצירת הדימוי והמיתוג שלה.

עשו ואל תעשו – במיתוג האחריות התאגידית

בסדנא הוצגו מספר טעויות נפוצות שעושות חברות רבות המנסות למתג עצמן כאחראיות, למשל:

• אי הלימה בין המסרים הערכיים שהן מעבירות (למשל, תיקשור התרומה שלהן לקהילה) לבין הדרך בה הן מתנהלת בפועל (למשל, יחס לא הוגן ללקוחות או יצירת זיהום סביבתי).
• אי הנגשת מידע שמעניין את הלקוחות לגבי תהליכי ייצור ועבודה, או לגבי מרכיבי מוצר והשפעותיו.
• הצנעת המידע על אחריות תאגידית במעמקי אתר האינטרנט של החברה, והצגתו באופן מעורפל ולא עובדתי.
• שימוש בשפה עיצובית גנרית, לא קשורה למותג, ולא ברורה.

לאחר מכן הוצגו פתרונות לטעויות אלה, עם דוגמאות של חברות שעשו עבודת מיתוג ותיקשור נכונה.

הסדנא הבאה...

אם ברצונכם להישאר מעודכנים לגבי מועד הסדנא הבאה, או להזמין סדנא ייעודית לצוות שיווק של החברה בה אתם עובדים, אנא כתבו למייל shirleykantor@gmail.com

הפוסט ארגז כלים למיתוג אחריות תאגידית – רשמים מהסדנא הופיע ראשון בשירלי קנטור

שיתוף לקוחות במידע אודות האחריות התאגידית של החברה, הוא אחד האתגרים התקשורתיים של מנהלי אחריות תאגידית ומנהלי שיווק. בדרך כלל המידע הזה צפון במעמקי אתר האינטרנט של החברה או בדוחות האחריות התאגידית, ורק יחידי סגולה מגיעים אליו.

אם לחברה שלכם יש מועדון לקוחות, או תקשורת קבועה עם מאגר לקוחות, כדאי לעשות שימוש בערוץ התקשורת הזה כדי לשתף במידע על פעילות שקשורה לאחריות התאגידית. היתרון ברור: לא מדובר בתקשורת שיווקית חדשה שצריך לשכנע את הלקוחות לצרוך אותה או לקרוא אותה, אלא בערוץ פתוח לתוך המייל שלהם, בפורמט שהם רגילים לצרוך, ושנתפס כאמין ובעל ערך.

מכיון שהלקוחות רגילים לקבל דרך הניוזלטר של החברה מידע שימושי, בדרך כלל מידע על מבצעים, הנחות והשקות, חשוב שגם המידע שתתקשרו בנושא האחריות התאגידית יהיה בעל ערך עבורם (עוד טיפים - בסוף הפוסט)

ללמוד מ M&S

הקמעונאית הבריטית M&S שולחת על בסיס שבועי ניוזלטר לחברי המועדון וללקוחותיה הרשומים במאגר האלקטרוני. מעת לעת הניוזלטר כולל מידע שאינו מבצעים מסחריים רגילים, אלא קשור לאחריות התאגידית של החברה.

לדוגמא, לאחרונה הופץ ניוזלטר שמזמין את לקוחות הרשת למבצע ניקוי חופים, כחלק מתכנית Forever Fish – שת"פ של M&S ושל שני ארגונים גדולים להגנת הסביבה. מטרת התכנית היא לקדם דייג בר-קיימא, בראש ובראשונה בדייג של דגים הנמכרים במוצרי המזון של הרשת, אך גם באמצעות קידום מודעות בציבור הרחב לבעיה. M&S מזמינה את לקוחותיה לפעילות מהנה וערכית, ובנוסף מתמרצת אותם: כל משתתף בפעילות קיבל קופון של 5 ליש"ט לרכישת מזון ברשת. יש כאן ערך אמיתי עבור הלקוחות שאכפת להם מנושא איכות הסביבה.

באותו ניוזלטר הרשת גם מזמינה את לקוחותיה להשתמש ב"גלגל המזון" - כלי אינטראקטיבי שיצרה עבורם, כדי שיוכלו לשמור על המזון שלהם טרי לאורך זמן רב יותר. מדובר בתכנית אסטרטגית של הרשת Fresher for Longer שמטרתה צמצום כמויות המזון המושלך לפח בבית. יש כאן חסכון כספי ללקוח, המשולב בערך סביבתי-חברתי.

יחסי האמון עם הספקים – מנעו מהלקוחות לאכול בשר סוסים

בתקופה בה התגלה בשר סוסים בתוך מוצרי בשר בקר ברשתות שונות בבריטניה, ולאחר מכן בכל אירופה, רשת M&S עשתה שימוש בניוזלטר גם כדי להבהיר ללקוחותיה שבבדיקות קפדניות שערכה, נמצא כי הבשר ומוצריו שנמכרים ברשת אינם מכילים בשר סוסים. הניוזלטר נוסח כמכתב אישי מחבר ההנהלה הבכיר האחראי על המזון ב M&S.

המנהל זקף את איכות הבשר לטובת החוואים המספקים ל- M&S בשר ועופות, וציין בגאווה שכל החוות מהן הרשת רוכשת ממוקמות באנגליה ובאירלנד (לרכישה של מזון, מוצרים וחומרי גלם מספקים מקומיים, יש השפעות חיוביות משמעותיות במובן הכלכלי, חברתי והסביבתי, ולכן הרשת משקיעה מאמצים בהגדלת הרכש המקומי. בשר הסוסים הלא חוקי, אגב, הגיע מרומניה).

בהזדמנות זו, הדגיש המנהל את חשיבות יחסי האמון שיש לרשת עם הספקים: "אנו גאים מאוד ביחסים ארוכי-הטווח שיש לנו עם חוואים ועם ספקינו; חלקם מספקים לנו יותר מ- 50 שנה. יחסים כאלה יכולים להתקיים רק על יסודות יציבים של אמון ואיכות."

קישור לאתר החברה הזמין את הלקוחות לקרוא בהרחבה על ספקי המזון של הרשת.

וכך גם במקרה זה – הרשת סיפקה ללקוחותיה מידע בעל ערך עבורם (בטחון כי הבשר הנמכר ברשת אינו בשר סוסים), תוך כדי שהיא מספרת על ההתנהלות האחראית שלה.

לסיכום - עקרונות ליישום

1. ניוזלטר הוא אמצעי טוב לשתף באמצעותו מידע עם הלקוחות
2. חשוב שהמידע אודות פעילויות האחריות התאגידית יכיל ערך אמיתי עבור הלקוחות
3. חשוב שתהיה ללקוחות אפשרות לקבלת מידע נוסף, באמצעות קישור למקום המתאים באתר החברה
4. חשוב לשמור על מינון סביר, ולא להציף במידע על האחריות התאגידית
5. איו צורך להשתמש בביטוי "אחריות תאגידית" בניוזלטר. כדאי פשוט לכתוב מה אתם עושים ומה אתם מציעים ללקוחות

הפוסט ניוזלטר ללקוחות: קופונים, מבצעים, ואחריות תאגידית הופיע ראשון בשירלי קנטור

מבצעי ההתרמות בקופות הרשתות הקמעונאיות הפכו בשנים האחרונות אמצעי נפוץ לגיוס תרומות מלקוחות עבור מטרות חברתיות שונות.

משיחות שקיימתי עם מנהלות אחריות תאגידית ברשתות שונות, עולה שהלקוחות הישראלים מרבים לתרום. הם אפילו מעדיפים לתרום מבלי לקבל תמורה, ולכן אנו רואים פחות ופחות מבצעים של מכירות סיכות ממותגות ופריטים דומים.

גם העמותות אוהבות את המבצעים הללו. הם מאפשרים לגייס תרומות של עשרות אלפי ₪ עבור כל עמותה, ואף לקדם במידת-מה (אין עדויות מדודות) את המודעות לעמותה בקרב הציבור הרחב.

והרשתות הקמעונאיות? גם הן אוהבות את המבצעים הללו. ההשקעה שלהן מתבטאת בדרך כלל במאמץ לוגיסטי ובהקצאת זמן קופאים/קופאיות לאקט הההצעה ללקוח וההקלדה של התרומה. פעולה קטנה אך מצטברת. יש קמעונאיות שמשלבות את המבצעים בפרסום שלהן, דבר השווה-ערך לכסף. התועלת העיקרית לחברות אלו היא בחיזוק הדימוי האכפתי שנוצר להן בקרב הלקוחות.

האם ניתן להפיק יותר תועלות עסקיות וחברתיות ממבצעים אלו? כנראה שכן.

רשת ההלבשה, הטקסטיל והריהוט האמריקאית jcpenney יצאה במבצע בן 4 שבועות לקראת תחילת שנת הלימודים, במסגרתו היא מזמינה את הלקוחות לעגל לדולר שלם את הקניה שלהם ברשת. למשל, אם החשבון שלהם יצא 23.5$, הם יעגלו לסכום עגול ויתרמו חצי דולר למטרה החברתית.

מדוע המבצע הזה כל כך מוצלח?

1. כי הוא רלוונטי למסרים השיווקים של החברה

התרומה מיועדת לממן תכניות-העשרה למועדוניות אחרי הלימודים בבתי הספר. המבצע מתבצע במקביל למבצע קד"מ של בגדי ילדים ותלבושת אחידה - לקראת פתיחת שנת הלימודים. הסמיכות בין שני המבצעים אינה מקרית. בנוסף, כש jcpenney שמה דגש על כך שכל סכום פעוט נחשב לתרומה (כל פני), היא מבטאת את ההבנה שלה לצורך של הלקוחות לחסוך ככל הניתן.

2. כי הוא מעיד על מחויבות מתמשכת למטרה החברתית

זוהי אינה פעילות חד פעמית, אחת מתוך שלל התרמות למטרות חברתיות מגוונות של הרשת. הרשת תומכת בקידום המטרה החברתית הזו כבר משנת 2004, במסגרת תכנית עקבית שמבוססת על מגוון פעילויות ותרומות בשיתוף פעולה עם ארבע עמותות. עד כה תרמה החברה, בעזרת תרומות של עובדים ולקוחות, קרוב למאה מיליון $!!

מחויבות כזו מאפשרת להצביע על השקעה כספית גבוהה מצטברת לאורך השנים, על אימפקט חברתי מצטבר, מעמיקה את המזוהות של jcpenney עם המטרה החברתית בקרב המודעוּת של הלקוחות, וגם מחזקת את אמון הלקוחות בחברה.

3. כי הוא שקוף ויש לו יעד כספי מוגדר מראש

jcpenney הציבה יעד של תרומה בגובה מיליון דולר, והיא מדווחת בזמן-אמת באתרים השונים כמה כסף נאסף עד כה. היא גם מספרת בדיוק אילו פרויקטים ימומנו בזכות התרומה.

שקיפות כזו מעידה על מידת האחריות והמחויבות של jcpenney, תורמת לחיזוק האמון בה, וגם ממחישה לכל לקוח שכל תרומה נחשבת.

4. כי הוא כולל מגוון דרכים לשתף את הלקוחות

jcpenney התאימה עצמה לדור הצעיר של הלקוחות, ומאפשרת לתרום גם דרך הרשתות החברתיות (להרחבה בתחום זה ראו פוסט: סיפורי אחריות תאגידית במדיה החברתית). הציבור מוזמן לאסוף מטבעות (פני, כשם החברה) וירטואליים, והחברה מתחייבת להמיר אותם לכסף אמיתי ולתרום אותו. התרומה הוירטואלית נעשית דרך שיתוף הקמפיין בטוויטר ובפייסבוק, ובאמצעות הורדת רינגטון עם שיר הנושא של הקמפיין.

מגוון זה מאפשר ליותר לקוחות להשתתף במבצע ולשתף אחרים במסר, מגדיל את החשיפה למבצע, ומחזק את תדמיתה של jcpenney כמחויבת לקדם את המטרה החברתית, ולא רק דרך הצמדת התרומה לרכישה בחנויות.

5. כי הוא מלווה בתקשורת שיווקית מושקעת

בשונה ממה שאנחנו רגילים לראות בארץ, הקמפיין של jcpenney מעוצב ומושקע מאוד, וכולל מיני-סייט, סרטון ביוטיוב ופרסומים נוספים.

דבר זה מעיד על מחויבות עמוקה של jcpenney למטרה החברתית, מושך תשומת לב ומבליט את הפעילות גם לאנשים שלא נמצאים בחנות ולא רואים את המודעה הקטנה הצמודה לקופה. מי מרוויח מזה? גם העמותות המשתתפות במבצע – המקבלות חשיפה יפה ומכובדת, גם הלקוחות שזוכים לדעת על ההזדמנות לתרום, וגם jcpenney, שממנפת את הקמפיין להשגת תועלת תדמיתית רבה יותר. קרוב לודאי שהדבר גם מאפשר הגדלת התרומה הנאספת.

הפוסט ככה עושים קמפיין התרמה אפקטיבי בקופה הופיע ראשון בשירלי קנטור

ידוע שלשיווק המסחרי (תקשורת שיווקית, חוויות שימוש במוצרים ובשירותים), יש יכולת השפעה על תפיסות העולם של אנשים, ובעיקר על תפיסת עולמם של ילדים ובני נוער. לאור העובדה שחברות פרסום ושיווק משתמשות כיום בטכנולוגיות מתקדמות כדי להשפיע על החלטות צרכניות, השפעות אלו מתחזקות.

כחלק מניהול האחריות התאגידית, ראוי לבחון את ההשפעות הללו על מחזיקי הענין: לקוחות, צרכנים, וציבורים מסוימים בקהילה שנחשפים לתכנים.

השאלות שרצוי לשאול לגבי כל מוצר ואלמנט תקשורת שיווקית, כבר בשלב התכנון והפיתוח הן:

• האם ובאיזה אופן הוא עשוי להשפיע על מחזיקי הענין שלנו מבחינה רגשית, פסיכולוגית, חברתית? יש מקום לבחון שאלה זו מנקודות מבט שונות, ולא רק מנקודת המבט הצרה של האינטרס המסחרי.
• אם יש חשש להשפעה שלילית – כיצד ניתן למזער אותה או אף לנטרל אותה?
• האם יש דרך למנף באופן חיובי את פוטנציאל ההשפעה השיווקית שלנו על מחזיקי הענין?

המטרה היא לא רק להימנע מכניסה לרשימה השחורה של אות הקלון למפרסם הסקסיסטי של ויצ"ו, אלא לפעול מתוך אכפתיות ואחריות אמיתית. הדרך המקצועית ביותר לעשות זאת, כמובן, היא באמצעות גיבוש מדיניות ותכנית יישום.

הנה כמה דוגמאות לחברות שעושות זאת, ומנסות למנף את היכולות השיווקיות שלהן כדי להשפיע לטובה על תפיסת הדימוי העצמי של נשים. שלא יהיה לכם ספק: הדימוי העצמי, כבר בשלב הילדוּת, עשוי להתוות את עתידן החברתי ואף הבריאותי בטווח הארוך: בטחון עצמי, תפקיד חברתי, קריירה, הפרעות אכילה, קורבנוּת לאלימות – אלו הן רק כמה דוגמאות לדפוסים שנטועים, בין היתר, בתפיסת הדימוי העצמי מגיל צעיר.

ברבי - מודל לחיקוי גם בענייני קריירה

יצרנית הצעצועים האמריקאית Mattel, שמאז שנת 1959 עיצבה עבור מיליוני ילדות בעולם את הפנטזיות הראשוניות שלהן לגבי תפיסות גוף, חלוקת תפקידים בחברה (על פי ברבי ובן זוגה קן), וצרכנות אובססיבית של אקסוסרייז, עשתה לאורך השנים מספר שינויים כדי להיטיב את השפעותיה על הצרכניות הצעירות. למשל, הרחיבה את רוחב המותניים של ברבי למימדים קצת פחות מופרכים.

בנוסף, החברה הוציאה את ברבי מהמטבח, ומייצרת סדרת בובות קרייריסטיות בשם I can. מדובר בבובות בעלות מגוון מקצועות, לאו דווקא כאלה שנחשבים "נשיים". החברה עושה זאת מתוך מודעות מלאה להשפעה שיש לה על עיצוב הדימוי העצמי של ילדות. כפי שאמר לאחרונה דובר החברה: "ברבי נותנת השראה לילדות לנסות קריירות שונות, מעודדת אותן ... לגלות את העולם על כל האפשרויות הטמונות בו, מבלי שתצטרכנה לצאת מביתן. אנו מאמינים שמשחק תפקידים עם ברבי מוביל להזדמנויות אמתיות בחיים...".

החברה מקיימת בכל שנה משאל בו מצביעות הצרכניות (ואמהותיהן?) עבור המקצוע הראוי הבא לנשים. המקצוע שנבחר הופך להיות הקריירה הבאה של ברבי, ומיוצר כבובה ואקססורייז נלווים. בשנה שעברה, למשל, נבחרו המקצועות: מגישת חדשות ומהנדסת מחשבים. החל מחודש יוני השנה, תוכלו לקנות בחנויות בובת ברבי ארכיטקטית. אז נכון שהחברה לא ויתרה על המראה הפנטסטי של ברבי, אבל לפחות היא ציידה אותה באיכויות מעוררות השראה.

רובי - מנסה לתקן את הנזקים שעשתה ברבי

חברת מוצרי הקוסמטקיה והטיפוח THE BODY SHOP חרתה על דיגלה את קידום ההערכה העצמית של נשים כאחד מחמשת ערכי היסוד שלה: "אנו מאמינות כי יופי אמיתי נובע מבטחון, חיוניות ורווחה פנימית. אנו חותרות להשתמש בדימויים שלא משחקים על חוסר הבטחון העצמי של נשים, ולהציע מוצרים שמחזקים את היופי הטבעי שלך...".

החברה מחויבת להשתמש בתקשורת השיווקית שלה בדוגמניות שלא דומות לברבי, ואף ממנפת את עוצמתה השיווקית לקמפיינים חברתיים שמטרתם לחזק בטחון עצמי והערכה עצמית של נשים.

אחד הקמפיינים הראשונים נועד לשבור את מיתוס הגוף המושלם שיצרה ברבי והסופר מודלס בעקבותיה, והציג את "רובי" – בובה בעלות מידות הגוף הנשי הממוצע. בהמשך יצרה החברה קמפיינים יצירתיים ואפקטיביים רבים, שהעצימו נשים מוכות וסייעו להן לצאת ממעגל האלימות.

Dove -  קמפיין מתמשך לשבירת מיתוס היופי

חברה נוספת שהלכה בכיוון זה היא יוניליוור, באמצעות מהלכים שיווקים וחברתיים של מותג Dove. הפרויקט הגלובלי campaign for real beauty נועד לעורר דיון בנושא סטריאוטיפ היופי הנשי על גבי במות וירטואליות, כגון אתר ייעודי ודפים בפייסבוק, במדיות השונות, ובפעילויות חברתיות בקהילה.

במסגרת הקמפיין הפיקה החברה מספר סרטונים שמעבירים את המסרים החברתיים. מכיוון שהחברה מצטיינת בשיווק, הסרטונים מעבירים את המסר היטב. אני חושבת שאין אישה או נערה שצפתה בסרטון Evolution ולא חשה ניצחון קטן בלב על שקר החן והבל היופי. אגב, לסרט יש מעל 12 וחצי מיליון צפיות ביוטיוב. מינוף יכולות שיווקיות, אמרנו?

התפיסה החברתית של Dove מוטמעת גם בבחירת הדוגמניות לפרסומות, שנראות כמו נשים אמיתיות: עם משקל עודף, עם נמשים, עם קמטים וכו'.

אופנה לנשים אמיתיות

ואחרונה חביבה בפוסט זה, הדוגמא הישראלית שאני מאוד מעריכה, חברת האופנה לנשים comme il faut. החברה מעידה על תפיסת עולמה בדוח האחריות התאגידית היצירתי והמעניין שלה לשנת 2007-08: "אנחנו חברה פמיניסטית שמאמינה בנשים ובכוחן להשפיע, ופועלת לקידומן בעולם (...) אנחנו משתמשות בעסק שבנינו ככלי להפצה של רעיונות פמיניסטיים בקרב הלקוחות, העובדות, הספקים וכלל החברה (...) החלטנו לתת ביטוי מפורש לרעיונות שלנו, לבטא התנגדות וכפירה במסרים השקופים והדכאניים שבגדים עלולים לשאת (”היי רזה”, ”היי צעירה”, ”היי אובייקט מיני” וכו‘)". [עמוד 12]

ברמת המוצר, החברה מייצרת בגדים שאינם מיישרים קו עם סטריאוטיפ היופי, אלא, כמו במקרה של THE BODY SHOP, מאפשרים לנשים להרגיש בנוח עם גופן ועם המראה שלהן.

החברה גם משתמשת בתקשורת השיווקית שלה, בין היתר בקטלוגים ובקמפיינים, כדי להציג את העמדות המתוארות לעיל, ומייצרת שיח תקשורתי וציבורי ער בסוגיות שמשפיעות על הדימוי העצמי של נשים ועל יכולתן לממש את עצמן במציאות הנוכחית: אכילה ודימויי גוף, ריבוי התפקידים בין הבית לעבודה, הזדקנות ועוד. בנוסף, החברה מקיימת פעילויות חברתיות שמקדמות את האג'נדה.

לכבוד יום האישה הבינלאומי אני מאחלת לנו שנראה יותר ויותר חברות בישראל שמקיימות שיח פנימי בנושא השפעת המוצרים והתקשורת השיווקית שלהן על מעמד האישה, ושלוקחות חלק במאמץ ליצירתה של חברה שוויונית יותר.

הפוסט השפעת מחלקת השיווק על מעמד האישה: הצצה חדשה מצד האחריות התאגידית הופיע ראשון בשירלי קנטור

אז מה זו צרכנות אתית?

צרכנות אתית (או צרכנות בת קיימא sustainable consumption) היא החלטה צרכנית המתבססת על שיקולים ערכיים של הצרכן. צרכנות אתית יכולה לבוא לידי ביטוי בהעדפה של מוצר מסוים על פני מוצר אחר, או בהימנעות מרכישת מוצר מסיבות אתיות, כלומר: חרם.

באנגליה, למשל, צרכנים החרימו בשנת 2008 מוצרים בשווי 2 ורבע מיליארד ליש"ט. בישראל, כידוע, חרם הוא כלי שהמגזר החרדי משתמש בו באפקטיביות, אך לא מגזרים צרכניים אחרים. למרות שבשנים האחרונות יש ניצנים להתארגנויות מחאה, בעיקר על בסיס פגיעה ברווחת בעלי חיים, עדיין – לא מדובר בתופעה שמדאיגה את החברות.

מהם השיקולים האתיים שמשפיעים על בחירות הצרכנים?

העדפה או החרמה של מוצרים (או שירותים) נעשית בדרך כלל על בסיס השפעה של החברה או של המוצר, לטובה או לרעה, על אחד משלושה היבטים: אנשים וערכים, רווחת בעלי חיים, ואיכות הסביבה. הנה דוגמאות:

1. זכויות אדם או סוגיות חברתיות ומוסריות

החרמת מוצרים של חברות המעסיקות עובדים בתנאי ניצול, מפרסמות פרסום המשפיל קבוצות באוכלוסיה, או מייצרות באיזורים המוגדרים על ידי קבוצות מסוימות כפוגעים בזכויות אדם (סוגיה שמטרידה חברות ישראליות שמייצאות לאירופה, ומייצרות ברמת הגולן, מעלה אדומים וכו').

לעומת זאת, העדפת מוצרים מייצור מקומי המספק פרנסה מקומית, מוצרים בהכשר דתי (יהודי או מוסלמי), מוצרים המיוצרים על ידי אוכלוסיות פגיעות (אנשים עם מגבלות, נוער בסיכון וכו'), או מוצרים המקדמים מטרות חברתיות (cause marketing).

לפי מחקר של חברת Cone Inc, בשנת 2009 קנו 40% מהצרכנים באירופה וארה"ב מוצר בגלל שהיה מקושר למטרה חברתית שהם תמכו בה.

מי שדוחף את הטרנד הזה קדימה הם בעיקר ארגוני זכויות אדם וארגונים חברתיים שונים, כגון ארגון  Fairtrade העולמי. בישראל, למשל, הושק ממש לאחרונה אתר הצרכנות החברתית החדש משהו טוב, המציע רכישות קבוצתיות עם ערך חברתי מוסף. כמובן שעם הטרנד – התפתחו גם תופעות של קוזווש: תמיכה במטרה חברתית, תוך טישטוש העובדה שהחברה או מוצריה גורמים לבעיה חברתית אחרת במקביל.

2. רווחת בעלי חיים

החרמת מוצרים הקשורים לניסויים בבעלי חיים לצורך ייצור מוצרי קוסמטיקה ומזון, הרג בעלי חיים לשם שימוש בפרוות, פגיעה בדולפינים בתהליך דיג-טונה.

לעומת זאת, העדפת מוצרים של חברות המתחייבות להמנעות מפגיעה בבעלי חיים, תוך שקיפות ובקרה חיצונית של גורם שלישי מוסמך (למשל, ארגון חברתי). בשנה החולפת, למשל, התקיים קמפיין משותף ומתוקשר של מגזין על השולחן ושל העמותה לחיות משק, שמטרתו עידוד צריכת ביצי חופש במסעדות.

נושא זה הוא אחד הותיקים והתקשורתיים ביותר, ומי שמקדם אותו בעיקר הם ארגונים לרווחת בעלי חיים, סלברטיז, וצרכנים צעירים מלאי מוטיבציה להילחם במותגים שפוגעים בנושא זה, הקרוב ללבם. לכן חברות רבות ממהרות להציג על אריזות המוצרים לוגואים שמאשרים, לכאורה, את הידידותיות של המוצר לבעלי החיים. אך מסתבר שלא כל ארנב אכן מעיד על כך שהמוצר לא נוסה על בעלי חיים בשלב כלשהו של פיתוח חומרי הגלם, ולכן הצרכנים נהיו ערניים וחשדנים גם בנושא זה, ומצפים למצוא לוגואים או "סטמפות" של ארגונים מוּכרים וניאטרלים.

3. איכות הסביבה

לדוגמא: כריתה לא מבוקרת של עצים לשימוש בתעשיות שונות, פגיעה במקורות מים (זיהום, שפכים, שאיבת-יתר), פליטה לא מבוקרת של גזי חממה. גרינפיס דואגים להפיץ קמפיינים שמוקיעים מוצרים כאלה. קשה לפספס.

לעומת זאת, שימוש בעצים מיערות מנוהלים, מיחזור מוצרים בשיתוף הצרכנים, פיתוח מוצרים עם השפעה מופחתת על הסביבה – הן בשלב היצור, והן בשלב השימוש, מזכים את המותג בנקודות בונוס ירוקות אמיתיות. בתנאי שהצרכנים מודעים להיבטים אלה, כמובן. וחברות היום מוצאות דרכים יצירתיות יותר ויותר כדי למשוך את תשומת לבם של הצרכנים לכך.

האיכויות הסביבתיות של המוצר הן נושא פופולרי ביותר בשנים האחרונות בקרב צרכנים. בצד המאמצים לייצר מוצרים עם השפעה סביבתית מופחתת, קיימת גם תופעה מתרחבת של גרינווש – מחקר חדש של חברת TerraChoice מצא ש 95% מהמוצרים לצריכה ביתית המפורסמים כבעלי ערך "ירוק" כלשהו, חוטאים בגרינווש.

גם בישראל יש דרישה גוברת למוצרים ירוקים. מחקר של גאוקרטוגרפיה משנת 2009 מצא ש 12% מהצרכנים מקפידים לרכוש מוצרים ידידותיים לסביבה, ו 18% מהצרכנים מוכנים לשלם תוספת מחיר של עד 10% עבור מוצרים אלה. אני משערת שמחקר דומה בימים אלה יניב תוצאות ירוקות יותר.

כדאי למנף – אבל לא לזייף

הצרכנות האתית היא הזדמנות נהדרת לחברות למנף מוצרים שיש להם ערך חברתי או סביבתי מוסף. עובדות שנחשבו פעם כמובנות מאליהן (כגון ייצור מקומי), מקבלות היום הילה חדשה. כדאי לתת להן מקום בולט מאוד על האריזה ובפרסומים. מוטב לקבל אישור (עם לוגו) של ארגון חברתי או גוף ניאטרלי, שערבים לכך שהערכים המתוקשרים אכן אמיתיים ואמינים.

לעומת זאת, מוטב לחברות להיזהר ולא להצמיד ערכים חיוביים למוצרים שיש להם, בנוסף לערך החיובי, גם השפעות שליליות על האדם או הסביבה – בתהליך הייצור, בשלב הפרסום, או בשלב השימוש ולאחריו. תמיד יהיו צרכנים קפדנים, ארגונים חברתיים, עיתונאים ביקורתיים או מתחרים ערניים... שידאגו להביא את הבעיתיות לידיעת הציבור. אז קודם כל - שפרו, ורק אחר כך - ספרו.

האם יש לכם דוגמאות למוצרים אתיים שקניתם או שאתם מעריכים?

הפוסט צרכנות אתית: טרנד חברתי עם פוטנציאל עסקי הופיע ראשון בשירלי קנטור

לפני שנים רבות, כשעוד עבדתי בארגון מעלה, חזרה טלי אהרוני (דאז מנכ"ל הארגון) מכנס בלונדון, והראתה לנו בהתרגשות מעטפת-דואר רגילה, שנשאה חותמת-דואר לא רגילה: Have you read our new csr report? אני לא בטוחה שזה הנוסח המדויק, אבל זה הרעיון. ה Royal Mail בבריטניה פרסם דוח אחריות תאגידית חדש, ומצא דרך מקורית לספר על כך למשתמשים בשירותיו: בנוסף לחותמת הסטנדרטית של הדואר, הוחתמה כל מעטפה שנשלחה דרך רשות הדואר באותה תקופה בחותמת הנ"ל. גאוני, לא?

חברות שיש להן מה לומר בנושא האחריות התאגידית שלהן, מתקשות לעתים להעביר את המסר בצורה פשוטה ונגישה ללקוחותיהן. פעמים רבות המידע החשוב נותר ספון בתוך דוחות אחריות תאגידית או באתרי האינטרנט. אז איך ניתן להגיע ללקוח בנקודת המכירה, וליידע אותו בפשטות לגבי פעילות סביבתית, חברתית או אחרת שלכם?

הפתרון, כאמור, מצוי בחומרי האריזה והשירות שאתם משתמשים בהם במפגש היום-יומי עם הלקוח. המידע שאתם מפרסמים על גבי האריזה יכול להיות אודות המוצר / האריזה, וגם אודות התנהלות החברה. הפוסט הזה לא יעסוק ב cause marketing, שהוא הפלטפורמה המוּכרת יותר להעברת מסרים חבתיים.

אל תחשבו מחוץ לקופסא – תחשבו על גבי הקופסא

חברת מגדל, למשל, מדפיסה מזה שנים על גבי המעטפות שהיא מדוורת ללקוחותיה, את פירוט העמותות להן היא תורמת, בצירוף לוגואים של העמותות – מה שנותן חשיפה יפה גם לעמותות.

חברת ארומה אספרסו בר ישראל הדפיסה על הפלייסמטים (מַצָּעִית בעברית צחה היא מפת הנייר האישית מנייר שמונחת על המגש), לרגל חנוכה 2010, פירוט של העמותות בהן היא תומכת. על כל מגש של סועד/ת – מוגשת הפעילות. פשוט.

הדוגמא הזו של שקית סוכר אישית היא מרשת בתי הקפה Pret a Manger באנגליה. שימו לב שבית הקפה מקפיד להציג על האריזה את הלוגו של הארגון החברתי FAITRADE שמאשר לנו בודאות כי מדובר בסוכר סחר הוגן אמיתי. כמו בדוגמאות הקודמות – הלוגו של העמותה נותן ללקוח אישור שמדובר במידע אמין. למרות שהשקית קטנה - היא מספיק גדולה בשביל להכיל את המידע הרלוונטי ללקוחות הרשת.

דוגמא לשימוש בגב חשבונית הקופה של רשת CAFECAFE. הכיתוב מציין כי הקפה במקום הוא אורגני וסחר הוגן – מידע נעים ללקוח ששילם כעת ממיטב כספו, ומצפונו שקט יותר. עבור חברות קמעונאיות סרט הקופה הוא לוח מודעות קטן וזמין – כדאי להשתמש בו.

ירוק בולט לעין

אם למוצר שלכם יש השפעה סביבתית מופחתת, למשל בזכות העובדה שהוא עשוי בחלקו מחומר גלם ממוחזר, למה לא לספר זאת ללקוחות?

חברת פפסי עשתה זאת יפה עם קמפיין Have we meet before? זהו כיתוב שהופיע על כל פחית משקה, ונועד ליידע את הצרכן שהפחית ממנה הוא שותה עשויה מאלומיניום ממוחזר. בנוסף הופיע הכיתוב: "מיחזור פחית אלומיניום אחת יכול לספק אנרגיה להפעלת טלויזיה למשך שלוש שעות". המידע הזה, שרלוונטי לצרכני המוצר, אמור לעודד אותם להשליך את הפחית לסל המיחזור, ולגרום להם להרגיש טוב עם עצמם. סוג של engagement עם המותג במאמץ משותף להצלת כדור הארץ.

מי שמיטיבה ליידע את לקוחותיה לגבי ההשפעות הסביבתיות והחברתיות של המוצרים זו חברת טימברלנד. אריזות נעלי החברה מכילות מידע מפורט אודות 'טביעת הרגל' החברתית-סביבתית שיותיר אחריו הלקוח שקנה את הנעליים: כמה אנרגיה נדרשה לתהליך היצור, כמה ילדים הועסקו בתהליך הייצור (אפס, כמובן), כמה שעות נתרמו כפעילות התנדבותית לקהילה ועוד. שוב ה- Feel good factor שרלוונטי ללקוחות החברה, ומתיישב יופי עם התדמית האחראית שהיא ביססה בעקביות לאורך שנים רבות.

חברת נייר חדרה מספרת באריכות, על גב אריזת הנייר הירוק שהיא מייצרת, את סיפור המוצר: מדובר בפיתוח מקומי, מכיל 50% סיבי נייר ממוחזר, לא נעשה שימוש בכלור בתהליך הייצור ועוד ועוד. אם יש לקוחות עם מודעוּת אקולוגית, שמוכנים לשלם קצת יותר (כ 12%) עבור נייר ממוחזר, יש סיכוי שהם גם יתעניינו במידע מפורט אודות המוצר ותהליך הייצור. מידע זה עשוי גם לעזור להצדיק את החלטת הרכישה ולחזור עליה שוב. חשוב, כמובן, שהמידע יהיה אמין ומדויק.

גם אם אלמנטים נוספים, כגון מפיות, חשבוניות ופלייסמטים עשויים מנייר ממוחזר – אל תחסכו את המידע מהלקוח הירוק. הנה עוד דוגמא מפלייסמט של ארומה, שמקפידה לשתף את הלקוח במאמץ למען איכות הסביבה.

הערכים החברתיים של המסרים השיווקיים

שימו לב שהמסרים השיווקיים שלכם על גבי האריזות יכולים לבטא גם ערכים חברתיים כאלה ואחרים. מומלץ להקדיש מחשבה למשמעויות של המסרים הללו, בפרספקטיבה של אחריות חברתית, שכן מסרים חיוביים יכולים לייצר אימפקט חברתי חיובי, וההפך.

הנה שתי דוגמאות: גב קופסת דגנים של תלמה, וגב קופסת דגנים של נסטלה. אל תשכחו שגב הקופסא הוא חומר הקריאה של הילדים בעת האכילה. ועכשיו מצאו את ההבדלים בין הערכים שטמונים במסרים.

יש עוד דוגמאות שלא כללתי כאן מפאת קוצר המקום, למשל קמפיין Look behind the label של חברת Marks & Spencer. אתם מוזמנים להוסיף בתגובות עוד דוגמאות יפות.

אני מקווה שהפוסט יעורר בכם השראה לקיים ישיבת חשיבה משותפת של מנהל/ת האחריות התאגידית יחד עם מנהלי השיווק... אשמח לראות את התוצאה על המדפים

הפוסט איך להשתמש באריזת המוצר כדי לספר על האחריות התאגידית שלכם? הופיע ראשון בשירלי קנטור