הסוף (בינתיים): מאמר דעה הקורא להסדיר את היחסים בין עסקים ועמותות

אתחיל מהסוף: זה הקישור למאמר הדעה שכתבתי לגלובס, בתגובה למקרה TOM-איקאה-מקאן. המאמר מתייחס לקשרי עמותות-עסקים. הטענה המרכזית שלי בו, היא שמדובר ביחסי כוחות מאוד לא מאוזנים, שגורמים לעתים קרובות לניצול העמותות, מתוך אי הבנה של אופן הפעולה שלהן ושל החשיבות שלהן במרחב החברתי (וגם בגלל שהחברה שלנו מודדת כל דבר לפי כסף ולא לפי ערך. זוהי תוספת שלא נמצאת במאמר...).

במאמר אני מציעה גישה אחרת לניהול יחסי עסקים-עמותות, גישה המתבססת על שותפות שוות-ערך, החותרת ליצירת ערך משותף. אני גם מפרטת את המרכיבים החשובים ליצירתה של שותפות כזו. מדובר במאמר קצר, ואתם מוזמנים לקרוא אותו כאן.

האמצע: כתבה בגלובס על מחלוקת בין המיזם החברתי TOM לבין מקאן תל אביב ואיקאה על קרדיט למהלך חברתי

אחרי שמשרד הפרסום מקאן תל אביב זכה בפסטיבל קאן בפרס אריה הזהב על קמפיין ThisAbles, אותו יצר לחברת איקאה ישראל, ענת ביין, עיתונאית בגלובס, קיבלה מידע על כך שהרעיון לקמפיין ושלבי הפיתוח הראשונים שלו, נעשו עם מיזם TOM (מקבוצת ראות) שבשלב מסוים הוצא מהתהליך, ולא עודכן בהתפתחות שלו, וגם לא ניתן לו קרדיט עליו. ביין חקרה את הסיפור ופרסמה כתבה: קמפיין ההנגשה של איקאה: אחרי הפרסים מגיע הקרב על הקרדיט, שעוררה שיחות ערות בפייסבוק.

השיחות בפייסבוק, בעקבות הכתבה, התקיימו בעיקר בקרב אנשים הפעילים במגזר החברתי. אנשי ענף הפרסום מילאו פיהם מים, למעט 3 אנשים. עקב כך, ענת ביין פרסמה בגלובס טור דעה על השתיקה ההרסנית של ענף הפרסום במחלוקת על הקרדיט לקמפיין איקאה.

ההתחלה: נקודת החיבור שלי לכל הסיפור, מהפגישה בה עלה הרעיון להנגשת מוצרים לאיקאה

את הדברים הבאים פרסמתי בפוסט בפרופיל האישי שלי בפייסבוק. ניתן להיכנס לפוסט כדי לקרוא את התגובות. אני מעתיקה לכאן את הטקסט המלא, כדי להקל על מי שלא רוצים להיכנס לפייסבוק.

ככה לא עושים אימפקט חברתי, וזו ממש לא אחריות תאגידית. פוסט ארוך על סיפור מרגיז, עם המלצה לחברות שרוצות לעשות טוב.
--
כשראיתי את הקמפיין של איקאה בחודש מרץ השנה, הופתעתי. לא מעצם הרעיון המופלא, שאותו העליתי בעצמי בפגישה שהתקיימה לפני 3 שנים בדיוק עם ספי אטיאס, אז מנכ"ל TOM: Tikkun Olam Makers, אלא מכך שהקמפיין יצא לאור, בסופו של דבר, אחרי שהיה נדמה שאיקאה ירדה ממנו. ולא רק זה, אלא שהוא יצא לאור בשיתוף פעולה עם ארגונים חברתיים שאינם TOM: מילב"ת ונגישות ישראל (ארגונים נהדרים שאני מעריכה ומוקירה וחברה אישית של העומדים בראשם, אבל זה לא קשור).

ההפתעה לוותה בתחושת אכזבה וכעס, ובעיקר פליאה: איך זה קרה? החברים ב TOM - ספי ודניאל (שהחליף בהמשך את ספי כמנכ"ל) - לא ידעו להסביר מה קרה אחרי שאיקאה נעלמה להם באמצע תהליך של 7 חודשים, בו גיבשו תכנית לשת"פ והציגו אותה עם מקאן לאנשי איקאה במספר פגישות (אני השתתפתי באחת מהן).

אחרי הזכיה של הקמפיין הנפלא הזה בפסטיבל היצירתיות בקאן לפני מספר ימים, ענת ביין, עיתונאית פרסום ושיווק בגלובס שידועה בחיישני-אתיקה רגישים במיוחד, החליטה לבדוק את הנושא. מה שהיא מצאה זה שמשרד הפרסום מקאן טוען שהוא למעשה יזם המהלך (בעקבות רעיון של אלדר - קופירייטר במשרד, שגם מככב בקמפיין וגם עלה לבמה בקאן לקבל את הפרס וריגש את כולם, ובצדק), ושמקאן ראה ב TOM ספק בלבד, ספק שהתהליך מולו "נראה קיקיוני וחובבני", ולכן בשלב מסוים מקאן בחר לעבוד עם "ספק" אחר. כלומר, עם ארגונים חברתיים אחרים.

כמו שנאמר בכתבה (שגם אני מצוטטת בה), להצלחה הרבה אבות (וגם אמא), ובהחלט יתכן שהרעיון של יצירת עזרים שיתאימו את המוצרים של איקיאה לאנשים עם מוגבלויות נבט בכמה מקומות במקביל. מבחינה כרונולוגית, כנראה הנבט שלי היה ראשון. או לא. זה ממש לא הסיפור כאן.

הסיפור הוא על דרך ההתנהלות אחרי שהרעיון נולד וגובש לכדי הצעה לתכנית עבודה. בראש ובראשונה, ההתיחסות של מקאן אל TOM כאל ספק. הרי מהלך חברתי הוא שיתוף פעולה בין חברה/מותג (איקאה) לבין שותף חברתי שמביא את הצרכים ואת המומחיות מהשטח. ההתיחסות לארגון חברתי כאל ספק היא אינסטרומנטלית, שלא לומר צינית (בעיני). היא מבטאת חוסר הבנה של רעיון יצירת אימפקט חברתי בשיתופי פעולה בין מגזר עסקי וחברתי. הדרך בה חברת מקאן נהגה ב"ספק" שלה - נעלמה ולקחה את הרעיון שגובש יחד במשך מספר חודשים, לטובת עבודה עם "ספקים" אחרים - משקפת נורמת התנהגות רווחת של כוחנות תאגידים גדולים כלפי ספקים קטנים וחלשים מהם. אני מכירה את זה מהבית, לצערי.

כשמדברים על יצירת אימפקט חברתי, מתייחסים לשלוש רמות השפעה: הרמה המשמעותית ביותר היא דרך השפעת המוצר/שירות; לאחריה - השפעה דרך ההתנהלות השוטפת של התאגיד מול מחזיקי הענין שלו; השלישית, השולית יחסית לשתי האחרות, היא השפעה דרך מהלכים תקשורתיים ופילנתרופיים - שגם להם יש פוטנציאל להיטיב.

איקאה וגם מקאן הצטיינו באימפקט המיטיב של המוצר, אבל נכשלו באימפקט של ההתנהלות מול מחזיקי ענין. גם אם לא מדובר בסיפור של שחור-ולבן, אלא ברשומון של מספר נקודות מבט, זה עדיין לא מונע את ההכרח להתנהל בצורה הוגנת, שקופה ומכבדת מול שותפים, בכל שלב. בפרט כשמדובר בארגון חברתי.

היתה לי הערכה אדירה לאיקאה - על הדרך בה היא מתנהלת ועל ההשפעה המיטיבה שלה בשלל מישורים. הערכתי גם את היצירתיות של מקאן, שיצא לי מספר פעמים לעבוד איתם הודות ללקוח משותף. אבל עכשיו אני מרגישה בעיקר אכזבה. יצירתיות וכוונות טובות לא יכולות לבוא במקום הוגנות.

אני מכירה ומוקירה את קבוצת ראוּת ואת TOM מזה שנים רבות. אני מכירה את מתודולוגית הפעילות של TOM. הארגון הזה עושה קסמים בעשרות מדינות, ומשפיע לטובה על חייהם של מאות אלפי אנשים עם מוגבלויות, באמצעות המודלים שמפותחים במייקאתונים של TOM. הוא מביא הרבה גאווה וכבוד לישראל, כשהוא מפיץ ברחבי העולם את הרעיונות, המתודלוגיה והפרקטיקה של פיתוח מוצרים לאנשים עם מוגבלויות. בקרו באתר ותראו בעצמכם: https://tomglobal.org/

מבחינת התוצאה: אימפקט מיטיב על אנשים עם מגבלויות - אין ספק שהקמפיין של איקאה הוא סיפור הצלחה. מבחינת הדרך: יש כאן סיפור שצריך ללמוד אותו בלימודי מנהל עסקים באקדמיה, וגם בכל חברה שרוצה לפתח פעילות אחריות תאגידית, שיווק חברתי, או אימפקט חברתי: לא זו הדרך.

וזה פוסט שכתב בנושא גידי גרינשטיין, מייסד ונשיא קבוצת ראות

הפוסט הדרך הנכונה לשת”פ בין עסקים וקהילה – מאמר דעה בגלובס בעקבות משבר הופיע ראשון בשירלי קנטור

היומן שלי היה רווי כנסים בחודשיים האחרונים, אבל הכנס בו השתתפתי היום היה מעניין וחשוב במיוחד. היה זה של ארגוני-תשתית חברתיים הגדולים בישראל*, שמטרתו לבחון כיצד הושפע המגזר השלישי ממחאת הקיץ שעבר, וכיצד ארגוני המגזר יכולים למנף את המחאה על-מנת ליצור השפעה חברתית משמעותית.

אחד המסרים שעלה שוב ושוב בהרצאות ובדיונים, הוא שהמצב של החברה הישראלית כיום מורכב ביותר, אין עוד "רעים וטובים", "הם ואנחנו", "שחור ולבן" – אלא הרבה אפורים באמצע, וכולנו בסירה אחת. על מנת להוביל שינוי חברתי בר קיימא, חובה ללמוד ולהבין את המורכבות הזו, ולהתמודד עמה באופן מקצועי וסבלני. המורכבות נוגעת ליחסים בין התאגידים לצרכנים ולמחזיקי הענין האחרים ("הצרכנים רצו להוריד את מחיר הקוטג', אבל גרמו לפיטורים בערוץ 10" אמר מריוס נכט, ממייסדי צ'ק פוינט), נוגעת לסוגיות של תקציב לאומי ושל קביעת מדיניות, וכמעט לכל היבט וממשק בין המגזר הציבורי, העסקי והחברתי.

הקונפליקט החדש של הארגונים החברתיים מול הפילנתרופיה התאגידית

בשלב הדיונים המפוצלים לקחתי חלק בדיון 'עסקים ופילנתרופים – השינוי בשיח העסקי והשפעותיו'. את הדיון הנחתה אהובה ינאי, מנכ"לית מתן – משקיעים בקהילה, והשתתפו בו כשלושים איש, רובם נציגים של ארגונים חברתיים בגדלים שונים, ומיעוטם נציגי קרנות.

שני מסרים מרכזיים חזרו שוב ושוב בדיון:

האחד: הארגונים החברתיים נמצאים במצוקה כלכלית וזקוקים לתמיכה של המגזר העסקי, אך התחושה היא שהמגזר העסקי לא תורם מספיק. יש צורך בהגדלת סך התרומות.

השני: קבלת תרומה מחברה מלווה לעתים בקונפליקט ערכי, בשל החשש שאותה חברה מתנהגת בצורה לא הוגנת כלפי לקוחות או עובדים. לדוגמא, חברות סלולר רוצות לתרום לארגון המטפל בנערים בסיכון, אך אותם נערים מקבלים חשבונות סלולר חודשיים גבוהים מאוד לתשלום – בין אם בגלל המחירים הגבוהים (לפני פתיחת השוק לתחרות החדשה), ובין אם בגלל שחברות הסלולר לא מסייעות לצעירים לפתח הרגלים של צריכה מושכלת. האם לקבל את התרומה מחברות אלו, או לא?

הפתרון שעלה הוא שילוב בין שני הצרכים: לעודד את החברות לתרום יותר כסף למגזר השלישי, ובמקביל לדרוש מהן שקיפות בסוגיות הערכיות-חברתיות החשובות (כפי שהעמותות שקופות בסוגיות של משכורות בכירים וניהול תקציב). המשמעות היא לסרב לקבל תרומות במקרים מסוימים, אך גם לפרגן יותר באופן פומבי לחברות שתורמות. התנהלות זו דורשת מהארגונים החברתיים להרגיש יותר בטוחים בעצמם, ולעמוד על עקרונותיהם – דרישה לא קלה נוכח מצבם הכלכלי הקשה.

הגדלה של מידת השקיפות ומידת האחריות הנדרשת מכל הגורמים: מהחברות – כאמור לעיל, מהעמותות – שלא בהכרח פועלות תמיד בהגינות או ביעילות, ואף מהצרכנים - אשר נוהרים אחר המחיר הזול, ולא מתעניינים בתנאי ההעסקה של העובדים באותה חברה המציעה להם את המחירים הנמוכים ביותר.

יותר כח לקטנים: יש מקום לנסות ולשתף בפעילות למען הקהילה גם עסקים קטנים ובינוניים, למרות שכיום הם לא נמצאים בשיח. אמירה אחרת התייחסה לעובדה שהתאגידים נוטים לתרום לארגונים גדולים, ולא תורמים לארגונים חברתיים קטנים או לכאלה המקדמים אוכלוסיות מודרות, כגון אסירים.

המחאה החברתית יצרה מציאות חדשה בנוף מערכות היחסים בין שלושת המגזרים. ההזדמנות הגדולה היא לגבש עכשיו גישות חדשות וכלים חדשים – כדי למנף את ההזדמנות (ההיסטורית?) לטובת יצירתה של חברה שלכולם טוב יותר לחיות בה.

*הארגונים שמאחורי הכנס: שיתופים, המכון למנהיגות וממשל (אלכ"א) ג'וינט ישראל, התארגנות המנכ"לים של המגזר החברתי, מנהיגות אזרחית, מתן - משקיעים בקהילה ושתי"ל

הפוסט ממחאה להשפעה חברתית: הציפיות של הארגונים החברתיים מהמגזר העסקי הופיע ראשון בשירלי קנטור

קראו בחלק א' של הפוסט על תהליך בחירת האג'נדה החברתית

שנת 2010 הוקדשה לחיפוש האג'נדה החברתית, שהיא למעשה המשימה החברתית של חוגלה-קימברלי*.

מרכיבי התכנית שגובשה בחוגלה-קימברלי הם:

• מיקוד תרומת מוצרי החברה בארגונים המסייעים לנשים ונערות במצוקה
• מימון סדנאות להעברת ידע בנושא בריאות וגוף האישה לפי פרישה ארצית מוגדרת
• שיתוף העובדים והעובדות בפעילות, כמתנדבים וכמשתתפות בסדנאות
• הכנת תשתית לחיבור המותגים לפעילות
• יצירת שפה גראפית לתכנית

בחירת השותפים החברתיים המתאימים – גורם מרכזי בהצלחת התכנית

המשימה החברתית (האג'נדה) שהוגדרה בחוגלה-קימברלי היא: העצמת נשים באמצעות מתן ידע על גופן. אנשי השיווק והמחקר של חוגלה-קימברלי אמנם בקיאים בתכנים הקשורים לגוף האישה ובריאותה, ויש באמתחתם מחקרים ותכניות שיווקיות להעצמת הצרכניות, כפי שניתן ללמוד, למשל, מביקור באתרי האינטרנט של המותגים. אולם הרעיון העומד מאחורי תכנית מעורבות חברתית הוא שיתוף פעולה עם ארגונים חברתיים, המגדילים את מעגל ההשפעה של הפעילות אל מעבר לאוכלוסית הצרכניות הרגילה, ואל מעבר לסוגיות שהמותג רגיל לעסוק בהן – וזאת על בסיס צרכים שהארגונים החברתיים מביאים מהשטח.

בישראל, כמעט בכל תחום חברתי פועלים ארגונים חברתיים, שהוקמו במטרה לנסות לפתור מצוקה חברתית. כמעט כל ארגון כזה ישמח לשיתוף פעולה עם גוף עסקי, הנושא בחובו הבטחה לתרומת משאבים. אולם שיתוף פעולה אמיתי בין חברה עסקית לבין ארגון חברתי אינו מסתכם במתן תרומה, אלא בזיהוי של אינטרסים משותפים (ובראשם – פתרון הבעיה החברתית שהוגדרה) וזיהוי של אינטרסים שונים, חוזקות משלימות, ופוטנציאל עבודה משותפת להשגת המטרה. זהו סוג חדש, יחסית, של צורת עבודה, והוא דורש למידה ויצירתיות, גמישות וסבלנות.

בתחום של 'העצמת נשים באמצעות ידע על גופן' קיים מספר קטן, יחסית, של ארגונים. לאחר מיפוי מקיף של הארגונים (כמתואר בפוסט הקודם בסדרה) דניאל מילר, מנהלת האחריות התאגידית של חוגלה-קימברלי, נפגשה עם נציגות רוב הארגונים הרלוונטיים, ולמדה מהן אודות הסוגיות עמן הם מתמודדות, אודות דרכי הפעולה שלהן, האזורים הגיאוגרפים בהן הן פועלות, אודות הצרכים שלהן ומידת הנכונות שלהן לשתף פעולה עם החברה, ואף שמעה מהן רעיונות ראשוניים לשיתופי פעולה אפשריים. המפגשים התקיימו, בדרך כלל, בהשתתפות חברים נוספים מצוות המעורבות החברתית.

עם חלק מהארגונים התקיימו מספר פגישות שלא הניבו שיתוף פעולה. שני הארגונים הראשונים עמם הוחלט על ביצוע פיילוט הם נשים לגופן ואל הלב. בהמשך נוסף ארגון אחת מתשע. עם כל אחד מהארגונים בוצע פיילוט, כשהחשיבה היא ליצור בעתיד התאמה בין פעילויות הארגונים – לבין קבוצות גיל של נשים ובין המותגים המתאימים.

בחירת מועד מתאים לפיילוט ראשון – יום האישה הבינ"ל

 על מנת למשוך את תשומת לב העובדים, הקהילה או הלקוחות (לפי תכנית הפעילות) מומלץ לבצע פעילויות מיוחדות במועדים הקשורים לאג'נדה. בחוגלה-קימברלי בוצע הפיילוט הראשון עם עמותת אל הלב לרגל יום האישה הבינ"ל. סביב מועד זה תוכננו סדנאות הגנה עצמית לאמהות חד-הוריות מאוכלוסיות מוחלשות בקהילות השכנות לאתרי החברה. בזמן שהאמהות השתתפו בסדנא בת שעה וחצי, בילו עובדי החברה עם ילדיהן והעסיקו אותן. האירוע לווה בכיבוד, הנשים קיבלו שי ממוצרי החברה, העובדים לבשו חולצות ממותגות, והאירוע תועד ע"י צלם מקצועי.

כולם נהנו – החוויה היתה חיובית. דניאל הקפידה לבצע משובים בע"פ ובכתב עם כל הגורמים המעורבים בפעילות (אמהות, מדריכות, נציגות הארגונים החברתיים בקהילה עמם בוצע השת"פ, כגון ויצו), ושיתפה בממצאים הן את הנהלת החברה, והן את נציגות ארגון אל הלב.

שיתוף הפעולה הוגדר כמוצלח מצד כל השותפים, והוכיח כי יש בסיס להרחבת שיתוף הפעולה עם ארגון אל הלב. ואכן, המשך תכנית העבודה כלל מספר רב של סדנאות אל הלב למגוון אוכלוסיות נשים ונערות מאוכלוסיות מוחלשות, במימון חוגלה-קימברלי.

המסקנות מהפיילוט הועלו על מצגת לטובת שיתוף בידע המקצועי (ראו מטה). כמו כן, פורסמה כתבה בעיתון הקבוצה, כדי ליידע את כל העובדים והמנהלים אודות הפעילות ואודות האג'נדה החברתית החדשה, וכדי לתת קרדיט לעובדים שלקחו חלק בהתנדבות.

שיתוף פעולה ראשון בין חוגלה קימברלי ואל הלב 2011

פיילוטים נוספים – בחברה הערבית ובקרב עובדות החברה

החיבור בין האג'נדה החברתית לבין ארגון נשים לגופן נראה מתאים ביותר, ואכן נשות הארגון סייעו רבות בלימוד התחום. לאחר בירור האפשרויות והצרכים, הוחלט כי חוגלה-קימברלי תממן סדנאות ידע תהליכיות בנושא גיל אמצע החיים (מנאפאוז) לנשים מאוכלוסיות מוחלשות, ובמיוחד לנשים בחברה הערבית – ביישובים השכנים למפעלי החברה.

תהליך בנית הקבוצות היה כרוך בתיאומים רבים בין דניאל לבין נציגת הארגון ברמת התכנים והארגון, וחשף את הקושי שבעבודה המשותפת. עם זאת, דיאלוג פתוח וענייני איפשר להתמודד עם הקשיים, ולהביא ליצירתה של התנהלות חיובית ותכנית עבודה מוצלחת, שהשיגה את מטרותיה בקהילה.

גם במקרה זה הוחלט להרחיב את הפיילוט בעתיד, תוך שינוי מסוים של מתכונת הסדנאות, כך שתתאפשר השתתפות של נשים רבות יותר במסגרת התקציב הנתון.

לקראת חודש המודעות לסרטן השד, הוחלט להביא את האג'נדה החברתית לתוך החברה, ולהציע סדנאות לבריאות השד לכלל העובדות ולבנות הזוג של העובדים. המהלך נבנה יחד עם עמותת אחת מתשע, והוגדר כפיילוט, אשר על בסיס הצלחתו, יורחב שיתוף הפעולה בשנה העוקבת.

הפעם הושקעו מאמצים רבים בתקשור פנים-ארגוני על בסיס שפה עיצובית שפותחה במיוחד לתחום האחריות התאגידית של חוגלה. הוצבו רול-אפים ברחבי האתרים, וחולקו הזמנות אישיות לכל העובדות ולנשות העובדים. הרעיון היה להנכיח את האג'נדה החברתית במסדרונות החברה, ולייצר באמצעותה ערך אמיתי לעובדים. גם פיילוט זה הוכתר בהצלחה: למעלה מ- 200 עובדות השתתפו בסדנאות.

לקראת תום 2011, נסכמו התפוקות וההשפעות המיידיות של הפיילוט: 600 נשים ונערות השתתפו ב- 32 סדנאות שחוגלה-קימברלי מימנה והיתה שותפה להוצאתן לפועל יחד עם הארגונים החברתיים. מכיון שנבדקה השפעתן של הסדנאות על המשתתפות בהן באמצעות סקרי-משוב בתום כל פעילות, ניתן לומר בודאות כי הפעילות העצימה 600 נשים באמצעות מתן ידע על גופן.

הסדרת נושא התרומות

עד לבניתה של תכנית המעורבות החברתית, תרמה חוגלה-קימברלי מוצרים למגוון ארגונים, ללא שיטה. כחלק מהסדרת התחום, הוגדרה ועדת תרומות המורכבת מסמנכ"לים, אשר גיבשה מדיניות תרומות ברורה. תקציב התרומות חולק בין המפעלים (פעילות מקומית) לבין פעילות המטה, שעיקרה קידום האג'נדה החברתית.

במסגרת תמיכה באג'נדה החברתית, הוחלט שמוצרים ייתרמו אך ורק למסגרות המסייעות לנשים ולנערות במצוקה, ובעיקר למקלטים לנשים מוכות. תקציב התרומות הכספיות הוקדש ברובו לקידום האג'נדה החברתית.

שפה גראפית**

באמצע שנת הפיילוט הוחל בגיבושה של שפה גראפית לתחום האחריות התאגידית. מכיון שלמנהלת האחריות התאגידית, דניאל מילר, יש זיקה לנושא העיצוב, היא בחרה בקפידה מאיירת ומעצבת, שבנו יחד איתה שפה המתבססת על ריקמה – אלמנט נשי, אישי, אמיתי "של פעם". הדמות המובילה את האג'נדה החברתית עוצבה כבבושקה בגילאים שונים. זמן רב הושקע בתהליך זה, ושותפו בו עובדים ועובדות ממטה החברה. התוצאה ייחודית ומרהיבה, ותשמש את התכנית בעתיד.

תכנית עבודה עתידית

האג'נדה החברתית, מדיניות התרומות, מעורבות עובדים, השותפויות עם הארגונים החברתיים, הפיילוטים והשפה הגראפית – הן אבני יסוד בתהליך בנית העבודה לשנת 2012.

תכנית זו צריכה להכיל יעדים ברורים מבחינת אוכלוסיות בקהילה – גילאים והיקפים, השינוי שתבקש חוגלה-קימברלי לחולל בקרב נשים אלה ושאותו יש למדוד, וכן היא יכולה להכיל מימשוק הפעילויות למותגים. כל אלה הם מחוץ לגבולות הסיקור של פוסט זה.

ארבע המלצות מהשטח

לסיום, ארבע המלצות של דניאל מילר, מנהלת האחריות התאגידית שניהלה וביצעה את המהלכים שפורטו בשני הפוסטים בסידרה זו:

1. לשתף כמה שיותר עובדים במהלך ולהתייעץ עמם. מהעובדים קיבלתי עצות, רעיונות וביקורת שלימדו ושיפרו את העשייה ובנוסף יצרתי רתימה של העובדים לתהליך ואמונה כי אחריות תאגידית היא הכרחית לחוגלה.
2. להתייחס לעמותות החברתיות כאל שותפים ולא כספקים. ההבדל הוא מהותי. עם שותפים אתה מתייעץ ומקשיב לחוכמתם ובקיאותם בנושא, לנסיונם מהשטח שלעיתים שונה מהרעיון התיאורטי ורותם אותם להאמין בתהליך המשותף ולעשות על הצד הטוב ביותר.
3. להיות מאוד מתודולוגי ומובנה בשלבים, בלי לעשות קיצורי דרך. בניית תשתית יציבה, מקיפה ומבוססת תבטיח שהתוכנית תהיה אפקטיבית ובעלת ראייה ארוכת טווח. לעיתים קיים לחץ 'לצאת לפעולה', אך בסיס אמיתי מונע GREENWASH.
4. ליצור 'סוכני שינוי' בארגון שיאמינו בעשייה שלך ו'ידביקו' עוד אנשים באמונה זו; בדרך כלל קיים מנהלת אחריות תאגידית אחד שעושה הכל בארגון. על כן צריך למצוא את האנשים שיאמינו ויבינו את הפונטנציאל והחשיבות. ברגע שהרשת רחבה מספיק, הדברים מתבצעים מבלי שתצטרך לבצע הכל בעצמך.

*חברת חוגלה-קימברלי נמנית על לקוחותיי

** האלמנטים העיצוביים בפוסט זה לקוחים מתוך עלון אחריות תאגידית של חוגלה-קימברלי שערכה דניאל מילר, עיצבה תמר בר און ואיירה ליאת יניב

הפוסט איך בונים תכנית קידום אג’נדה חברתית למותג? המקרה של חוגלה-קימברלי | חלק ב’ – בנית התכנית הופיע ראשון בשירלי קנטור

חלק א': פעילות בתוך החברה (company) | חלק ב': שיווק חברתי ופעילות בקהילה - דוגמאות מהעולם

הזדמנויות לעשיה בחברה הישראלית

בישראל טרם נתקלתי בפעילות אסטרטגית של חברות שלקחו על עצמן לסייע בנושא זה, ורתמו את משאבי התרומה והשיווק שלהן לטובת הענין בצורה מקיפה ומתמשכת. עם זאת, קיימות יוזמות נקודתיות. הנה כמה אפשרויות לחברות שרוצות לסייע, ודוגמאות לחברות שעושות את זה.

העצמת נשים באמצעות הגנה עצמית

עמותת אל הלב מעצימה ילדות, נערות, נשים וקשישות באמצעות לימודי הגנה עצמית. הסדנאות של העמותה מקנות כלים פיזיים, מנטאליים ורגשיים להתמודדות עם מצבים שונים של איום, ומחזקות את תחושת הביטחון העצמי בקרב המשתתפות. בשנת 2011 צפויות להתקיים 230 סדנאות עבור 3,500 נשים. קיים ביקוש אדיר לסדנאות בקרב אוכלוסיות במצוקה, נשים עם מגבלות, נערות בסיכון, אוכלוסיות חרדיות, ערביות ועוד, ויש צורך בתרומה למימון הסדנאות.

קהל היעד העיקרי של מותגי ההיגיינה האישית של חוגלה-קימברלי* הן נשים, ועל כן האג'נדה החברתית של החברה היא העצמת נשים באמצעות מתן ידע על גופן ועל בריאותן. החברה מימנה בשנת 2011 עשרים סדנאות הגנה עצמית לאמהות חד-הוריות מאוכלוסיית רווחה, נערות בסיכון וקשישות – ביישובים הסמוכים לאתרי החברה.

חברות יכולות להזמין סדנאות קצרות של אל הלב גם עבור העובדות שלהן, למשל, סדנא לשבירת בלוקים ביד חשופה, המעמתת את המשתתפות עם יכולתן לעמוד בפני אתגרים קשים בחיים.

סיוע לנפגעות אלימות

בארץ 13 מקלטי חירום לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, גם עבור האוכלוסיה החרדית והערבית. המקלטים מופעלים ע"י עמותות, ומתוקצבים באופן חלקי על ידי המדינה. הם תמיד זקוקים לתמיכה נוספת של מוצרים, שירותים וכסף לפעילויות חשובות, ובמקרים מסוימים ישמחו גם לקלוט מתנדבים. הכירו למשל, את עמותת ל.א. לחימה באלימות נגד נשים, המפעילה 3 מקלטים בארץ, קו חירום בעברית וברוסית לנשים וילדים נפגעי אלימות, מרכז סיוע משפטי לנפגעות אלימות, והדרכה בארגונים.

גם מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הפרושים ברחבי הארץ זקוקים לסיוע רב. שיתופי פעולה עם מרכזים אלה אינם חייבים להסתכם רק בתרומה כספית, אלא יכולים להתפתח לקידום מודעות ולצירוף גורמים נוספים למעגל התמיכה. בשנה שעברה מכרה רשת אופנת הנשים comme-il-faut חולצות Herstory (על משקל History) שעוצבו במיוחד כדי להעלות את המודעות לבעיה ולגייס תרומות לאיגוד מרכזי הסיוע.

שיקום נפגעות אלימות והעצמתן

עמותת רוח נשית מסייעת לנשים נפגעות אלימות לצאת ממעגל האלימות באמצעות פיתוח יכולות כלכליות וצמיחה אישית. לעמותה מגוון פרויקטים וגם היא זקוקה לתרומות, התנדבות ושיתופי פעולה עם חברות עסקיות. חברת התכשיטים גראס מייצרת ומוכרת את תכשיט הרוח הנשית שעוצב במיוחד למטרה זו, והרווחים ממכירתו מועברים לעמותה. Cause marketing עם חיבור נכון ויפה.

עמותת בית נועם, הנמצאת בבאר שבע ופועלת באיזור הדרום, מפעילה פרויקטים המסייעים לנשים של גברים מכים, לילדיהן, ולגברים המכים עצמם (שיקום). זהו צד חשוב של המשוואה. האתגר של טיפול בגורמי האלימות גדול מאוד, ויתכן שהמותגים שהכי מתאים להם להרים את הכפפה הזו הם דווקא המותגים הגבריים והמצ'ואיסטים.

יש עוד הרבה מה לעשות

קיימים עוד ארגונים נוספים המסייעים לנפגעות אלימות, וגם ארגונים המחנכים למניעת אלימות, וכמובן שיש יוזמות נוספות של גופים ציבוריים. הדוגמאות המובאות בפוסט זה עלו מתוך היכרות אישית שלי, ואינן מהוות סקירה מלאה של הנעשה בתחום. אשמח ללמוד על פעילויות נוספות של חברות מסחריות לקידום הנושא, ואני מתנצלת מראש על כל הדוגמאות שלא סקרתי כאן מחוסר היכרות.

לפני כשנה פרסם ארגון מידות דוח מחקר מקיף ועדכני בנושא ההתמודדות עם בעיית האלימות נגד נשים בישראל: ביטויי התופעה, הפתרונות הקיימים, הצרכים שלא מקבלים מענה, והארגונים הציבוריים והחברתיים הפעילים בתחום. עיון בדוח יכול לסייע לחברות שרוצות לפעול בתחום זה, לתכנן את הפעילות.

פוסטים נוספים בסידרה:

• חלק א: פעילות בתוך החברה (company)  - עם העובדים
• חלק ב': פעילות בקהילה - דוגמאות מהעולם

הפוסט כיצד יכולות חברות עסקיות לסייע למיגור אלימות נגד נשים? חלק ג הופיע ראשון בשירלי קנטור