באוגוסט 2019 התקשורת הכלכלית והרשתות החברתיות סערו, כשהשולחן העגול של העסקים בארצות הברית, המאגד 181 מהחברות הגדולות במדינה, פרסם הצהרה בומבסטית על הייעוד החדש של העסקים: יצירת ערך לכל מחזיקי העניין, ולא רק לבעלי המניות. ההצהרה היתה, בדיעבד, ציון-דרך בתור הזהב של גל הקיימות וה-ESG במתכונתו המוכרת.

בקישור הזה תוכלו לקרוא את סיפור הגאות והשפל של ה-ESG בעידן שתי הקדנציות של טראמפ, כפי שאני מנתחת אותו.

במאמר הנוכחי, אביא את דבריהם של אנשי ונשות המקצוע שאת דעותיהם פרסמתי במאמר משנת 2019 + את דבריו של  כותב נוסף שלא השתתף אז.

כמי שעוסקת בתחום האחריות התאגידית מאז שנת 2000, ותופסת את עצמי כחלק אורגני מהשדה המקצועי המקומי והעולמי – אני חווה את השינויים בשדה הזה בעוצמה רבה – לא רק מבחינה מקצועית ותעסוקתית, אלא גם ברמה הרגשית-אישית וגם ברמת התיחסות לעתיד הצפוי לאנושות.

לכן קראתי את הטקסטים של עמיתיי המלומדים בסקרנות ובשקיקה, כדי למצוא רעיונות נוספים לסימני דרך במסע לעתיד של אי-ודאות. אני בטוחה שגם אתם תמצאו בהם עניין וחומר רב למחשבה.

כל הכותבים הסכימו שהצהרת השולחן העגול של העסקים היתה חזקה מהמעשה, שהמציאות חשפה את מגבלות הוולונטריות, שהתחום מצוי בשלב מעבר - בין נסיגה רעיונית להתבססות מעשית, ושהעתיד יוכרע על ידי יצירת ערך ממשי, כתגובה מהותית ללחצים אמיתיים שמגיעים מהעולם עצמו.

מעבר לכך – דעותיהם שונות ומגוונות, ומשקפות את המומחיות הייחודית של כל אחד מהם, את זירת הפעילות השונה ואת האישיות הייחודית. לכן מרתק לקרוא את כל הטקסטים.

כמובן שאפשר ורצוי לכתוב תגובות למאמר, ולשתף במחשבותיכם לגבי ההווה והעתיד.

הקהילה המקצועית העולמית רוצה שינוי רדיקלי

רגע לפני הצלילה לדבריהם של המומחים, וכדי לתת פרספקטיבה גלובלית - אזכיר את סקר קהילת מומחי הקיימות העולמית, שנערך ע"י גלובסקאן במאי 2025.

הסקר מצא ש-56% מחברי וחברות הקהילה סבורים שהגישה לקיימות בעסקים צריכה לעבור שינוי רדיקלי. 37% סברו שהגישה צריכה לעבור התאמות, אבל שבגדול - אנחנו בכיוון הנכון. רק 6% סברו שהכל טוב, ואני מנחשת שהם פעילים במדינות מתפתחות, שם הגישה כלפי התחום הרבה יותר אופטימית, כפי שמצא מחקר אחר של גלובסקאן.

תודה מקרב לב לכל מי שלקחו חלק בכתיבת המאמר - חברות וחברים ותיקים לדרך: ד"ר נועם גרסל, איליין כהן, ד"ר ליעד אורתר (בריסל), נגה לבציון - נדן, רז גודלניק (ניו יורק) ועברי ורבין. הנה היילייטס מדבריהם:

אז...

...והיום

איליין כהן

מנכ"ל חברת Beyond Business בע"מ

חלף זמן רב מאז הצהרת ה- Business Roundtable ב-2019 על מחזיקי העניין בראש סדר העדיפויות. באותה תקופה, קיימות הייתה עדיין קונספט מתפתח, והמושג ESG רק החל להחליף את מושג הקיימות בשיח התאגידי.

מודעות מתפתחת ל-Stakeholder Capitalism – באופן וולונטרי אך מתבקש – היתה הנרטיב המנצח, והנטל של הדיווח היה יחסית קל, כאשר GRI שולט כתקן מוביל ברמה הגלובלית.

עם זאת, איכות הדיווחים המבוססים על תקן ה-GRI לא הייתה אחידה, תאגידים רבים פרסמו נתונים לא לגמרי מדויקים, וללא לאבטחת איכות. התאמה ל-GRI הייתה במקרים רבים שטחית, והדיווחים היו מיועדים בעיקר ליחסי ציבור.

למרות הכוונות הטובות מאחורי ההתחייבות של ה- Business Roundtable, במציאות, להצהרה לא היה אפקט רציני, ורוב החברות לא נקטו בשינויים משמעותיים בנוגע לאופן בו הן מתנהלות או מתגמלות את המנהלים. קיימות עדיין הייתה קשורה בדוחות נוצצים ובהצגת תמונה של אזרחות טובה ונדיבה לעולם.

למעשה, שתי תנועות גדולות אחרות שיחקו תפקיד גדול יותר בקשר בין תאגידים וקיימות: ההתעוררות של השווקים הפיננסים, והתנודות של הפוליטיקה.

אחרי תקופה ארוכה, בה קיימות הייתה קשורה להשפעה – על אנשים ועל כדור הארץ – עם מאגר נתונים תאגידיים צומח, אך לעיתים לא מדויק או שלם – השווקים הפיננסים התעוררו באמונה שקיימות קשורה לניהול סיכונים וליצירת ערך לטווח הארוך.

לדוגמה, תקני ה-SASB הראשונים פורסמו ב-2018, וחברות ניהול נכסים מובילות כמו BLACKROCK ואחרות החלו לעודד שקיפות תאגידית לגבי בעיות קיימות שהן עתה ראו כרלוונטיות כלכלית. במשך שני העשורים האחרונים, השווקים הפיננסים החלו להכתיב דרישות גילוי ולשלול את החשיבות של IMPACT לטובת ניהול הסיכונים. דרישות שוק המניות ESG הפכו בולטות יותר וכלים כמו ה-Dow Jones Sustainability Indices הפכו למניעי ביצועי קיימות התאגידיים.

במקביל, מנהיגים פוליטים החלו להגיב ללחץ החברתי והכלכלי וראינו המון חקיקה ברחבי העולם שמקדמת קיימות, עם דגש חזק על שינוי האקלים. האיחוד האירופאי החל לחייב גילויי קיימות לשירותים כלכליים ב-2021 ותקן דיווח הקיימות התאגידי (CSRD) נכנס לתוקף תוך כוונה לחייב דיווחי קיימות מקיפים באמצעות ה- ESRS ב-2023.

בארה"ב, ממשל ביידן קידם את ה- INFLATION REDUCTION ACT (IRA) ב-2022 והכווין מאות מיליארדי דולרים למעבר לאנרגיה מתחדשת, טכנולוגיה נקייה, רכבים חשמליים, והפחתת פליטות פחמן, והממשלה הפדרלית הציבה מנהיגות ויעדים לחשמל נקי מפחמן, net zero, ורכש נקי.

אבל אז, הקול של הפוליטיקה החל להכתיב כיוון אחר.

באיחוד האירופאי - ביקורת לגבי היעילות של ה-ESRS ונטל הדיווח הובילה לחבילת ה-OMNIBUS, שאומצה ב-2025, מה שהפחית את ה-ESRS לצילו של הדבר המקורי. לאחר כמה שנים של פיתוח, נדרשו בדיוק כמה דקות כדי לפרק את זה.

ואילו בארצות הברית - הנשיא טראמפ, בהיכנסו למשרד, המשיך לבטל מגוון של יוזמות הקשורות לשינוי האקלים וגם את המימון ליוזמות אלו שהוצבו על ידי ביידן. טראמפ גם התנגד ליוזמות הגיוון הרבות התאגידיות, והכריז על רבות מיוזמות הגיוון והשוויון התאגידי כלא חוקיות.

כעת, הקיימות הפכה לסוג של ארץ נוודים, תקועה בין האינטרסים להשפעה של מחזיקי העניין, לבין האינטרסים הכלכליים של הסיכון, והאינטרסים הפוליטיים של מה שיביא את קולות ההצבעה.

הסטנדרטים לדיווח, על אף הניסיון ליצור בייסליין גלובלי, עדיין מפוזרים ומבלבלים מאי פעם, למרות שהיו שיתופי פעולה מוצהרים. חברות אמריקאיות צמצמו בחזרה חלק מהגילויים והיעדים על מנת להימנע מהליכים משפטיים. חברות אירופאיות ממתינות לראות האם ה-ESRS באמת יהפכו לדבר אמיתי ומחייב ועבור איזה תאגידים.

אך החדשות אינן רעות לגמרי. המון חברות משוכנעות ביתרונות הכלכליים של קיימות, וכמה מנהיגי תאגידים עדיין מחויבים להפחתת נזקי אקלים ולצדק חברתי.

מנהיגים תאגידיים רבים עדיין מאמינים שתפקוד בר קיימא הוא יתרון תחרותי ויכול להטיב עם העסק, לשפר את המוניטין, למשוך לקוחות ולהגדיל רווחים. חברות אלה ממשיכות לפעול בקו הערכי שלהן, ומנווטות בין דרישות הדיווח כמיטב יכולתן. הקיימות ממשיכה להיות חשובה לרבים, ולמרות הצמצום שלה לכלי פוליטי וכלכלי, היא עדיין שיקול מפתח בדעותיהם של מנהיגים תאגידיים רבים.

ולגבי החמש השנים הבאות? עוד חברות יתחילו להשתמש בכלי AI כדי להפחית מנטל הדיווח, בזמן שהן מתרכזות בעיקר בדרישות רגולטוריות ובביקוש בשווקים.

שאלות של השפעה וסיכון – Double Materiality – ימשיכו להיתפס כבייסליין לתפקוד בר קיימא. יחד עם זאת, עדיין קיים ניתוק בין ביצועי הקיימות לבין תוכניות עסקיות – רוב התאגידים לא יודעים לתרגם את ההצלחות או ההוצאות הקשורות לפעילות בר קיימא למונחים פיננסיים.

אנו יכולים לצפות המשך של הפיצול בין השווקים האמריקאיים והאירופאיים, בזמן שהשווקים האסיאתיים ימשיכו להתפתח בעוצמה, בעיקר מתוך מוטיבציות מוניטיניות וכלכליות.

ולגבי דיווח: דיווח אונליין, קומפקטי, חצי משולב וממוקד נתונים יוביל את הדרך, בזמן שהדוחות הארוכים, החייכנים והסיפוריים והפכו לנחלת העבר.
האם מחזיקי העניין יתועדפו כפי שנחזה בהצהרת ה- Business Roundtable? כנראה רק אלו עם השפעה כספית ופוליטית משמעותית.

ד"ר נועם גרסל

מייסד ויו"ר ECO-OS

כמה וכמה שנים לפני שהעולם צלל לעידן הפופוליסטי הנוכחי, תיאר פול גילדינג בספרו השיבוש הגדול (The Great Disruption: Why the Climate Crisis Will Bring On the End of Shopping and the Birth of a New World) בפירוט רב את ״עידן השיבוש״ שיבוא עם שינויי האקלים מעשה-ידי-אדם. לשיטתו, בתקופה זו יתגברו הקולות הפופוליסטיים שיתעקשו לסכל כל ניסיון לשינוי, תוך עידוד של שיח מתכחש לעובדות מדעיות, לערכים הומניים ולצרכי אוכלוסיות נפגעות.

כחלק מהמציאות הזו שגילדינג הפליא לתאר, הוא מציין את תפקידה של המנהיגות העסקית השמרנית, לרבות תעשיות הדלקים הפוסיליים והמותגים הצרכניים - הן כמובילת אג׳נדה והן ככלי שרת בידי מכחישי הצורך בשינוי.

ואכן, ״המנהיגות העסקית״ שאך לפני כמה שנים הצהירה על הצורך לפעול למען כלל מחזיקי העניין, מתגלה כעת במערומיה: לא כמנהיגות המתווה דרך אמיצה אל עתיד משגשג יותר, אלא כחבורה אופורטוניסטית המתרפסת בפני בעלי שררה ודואגת בעיקר לטווח הקצר, לשיפור מעמדה ולשימור ההגמוניה של עצמה. כל ניסיון מצידם להערך לשינוי האקלימי ולמזער את הנזקים והסבל שינבעו ממנו - נשכח ונזנח.

גילדינג ממשיך ומפרט מהיכן בכל זאת תגיע הישועה: מקהילות וארגונים (אזרחיים ועסקיים כאחד), שיפעלו הן בשיתוף פעולה והן בתחרות, על מנת לנהל את הביטחון האקלימי במחוזות ההשפעה הישירים שלהם.

למעשה, היוזמה תעבור ל״איים של שפיות״ במרחב הגלובלי שבהם המנהיגות פועלת באחריות ובהגינות על מנת להימנע מקיטוב חברתי וכלכלי, על מנת לאפשר ולעודד את היכולת המופלאה של בני האדם לפתור בעיות מורכבות ולהתאים את עצמם במהירות למציאויות קיצוניות ככל שיהיו. יכולת זאת היא בבסיס ההצלחה האבולוציונית של המין האנושי, ומי שאינו רותם יכולות אלו - גוזר ככל הנראה את גורלו.

למרות כוחם הנוכחי, דווקא מוקדי הכוח ההגמונים, פוליטיים ועסקיים כאחד, יכשילו את יכולתם להתמודד עם המציאות המשתנה - הבדלנות, ההכחשה והעריצות, הטבועים בדרכי הפעולה שלהם, יקשו עליהם להתוות פתרונות מעשיים או לאמץ פתרונות שיצמחו מתוך אותם איים של שפיות, ועם הזמן, הם ישקעו כלכלית, חברתית ותרבותית אל בין דפי ההיסטוריה.

בשנת 2019, חודשים ספורים לפני מגפת הקורונה הגלובלית, שיבושי האספקה שהגיעו בעקבותיה והתגברות הפופוליזם שצץ ברחבי העולם, לא מעט על רקע תחושת חוסר הוודאות וחוסר הביטחון שיצרה, התבקשתי, יחד עם עמיתים נוספים מתחום הקיימות להגיב להצהרה של 181 מנכ"לים ומנכ"ליות של חברות מהגדולות בארה"ב, בדבר מחויבות חדשה שלהם לכאורה ליצירת ערך לכלל מחזיקי העניין, ולא רק לבעלי המניות שלהם.

אחת הבעיות המרכזיות עם הזיכרון האינסופי של האינטרנט, ובמיוחד עם כתבות רטרוספקטיבה מהסוג הזה, היא המפגש של טקסטים שהתיישנו ואיבדו אחיזה במציאות שהתהוותה מאז. אולם, כשקראתי את שכתבנו, נמהלתי בתערובת של סיפוק ועצב בו זמנית.

סיפוק - כי כרבים מעמיתי, התייחסתי להצהרה כאל תגובה של אותם מנהלים לרחשי ציבור (ואולי גם לרחשי ליבם) ולא כאל מנהיגות אמיצה של ממש. את המנהיגות שלהם עטפתי בכתבה במרכאות כפולות.

ואכן, למרבה הצער, האבחנה הזאת התגלתה עכשיו בכל מערומיה כלא יותר מאופורטוניזם חלול נעדר סממני מנהיגות. והראיה לכך: הזריזות בה קיפלו את ההצהרות היפות שלהם, את התקציבים ותוכניות העבודה וכרעו ברך בהכנעה בפני ממשל פופוליסטי ונקמני שמסרב לנווט את האנושות אל עבר התמודדות ממשית עם האתגרים הפיזיים והגיאופוליטיים של שינוי קיצוני באקלים כדור הארץ.

בעקבות פרסום ספרו, נשאל גילדינג כיצד נוכל לזהות את עידן השיבוש. תשובתו, אי שם בשנת 2011 הייתה מאירת עיניים: כשהשיח הציבורי ייפרד מהמציאות ויעשה גרוטסקי וסוריאליסטי יותר ויותר. נדמה כי זה תיאור נאמן לשיח הציבורי הנוכחי.

מכאן שאין לנו אלא להרים את הראש, לאחד כוחות ולפעול יום-יום באחריות ובהגיון למען יצירה של אותם איים של שפיות בהם נעודד את הרוח האנושית לאחד כוחות ולפעול יחד לשגשוג. האלטרנטיבה - רוויה במחסור, סבל ואלימות. ככל שנקדים לבחור בשפיות - כך ייטב.

בשנה החולפת נדחקה קהיליית הקיימות וה-ESG אל שולי השיח הציבורי. מחלקות ESG צומצמו ונסגרו בתאגידים רבים. באירופה ובמדיניות נוספות נדחו או בוטלו השלבים היישומיים של מגוון יוזמות חקיקה ותקציבי מדינתיים ותאגידיים נעלמו כלא היו.

אין ספק שזו תקופה מאתגרת לכל מי שעוסק בתחומי הקיימות וה-ESG ברחבי העולם, ובמיוחד בישראל, אך בבחינה ביקורתית, קשה להימנע מהמסקנה שמיעוט ההישגים בשנים האחרונות בעקבות הצעידה בתלם החרוש של חקיקה ודיווחים - לא יוביל אותנו בזמן למקום שהאנושות זקוקה לו.

הגיעה השעה לבחון נתיבים חדשים, כלים אחרים ושותפים פחות צפויים. במקום לבכות את ימי הזוהר (המדומיינים) שהוחמצו, הייתי מציע כמה פרספקטיבות משולבות במעט ביקורת בונה:

1. התעקשו על יצירת ערך ממשי לארגון

הפעילויות ששרדו הצליחו לא משום שהפקתם דוח תאגידי עתיר מידע ומרובה הבטחות, אלא משום שהעוסקים במלאכה השכילו לפתח תוכניות ESG שבבסיסן יש ערך עסקי או ארגוני ממשי: מוצרים טובים יותר, שווקים חדשים, מקורות מימון, עובדים מרוצים יותר, יעילות רבה יותר, בנייה ערכית של המותג או צמצום סיכונים.

בכל פעילות ישנן פרקטיקות מחייבות. למרבה הצער, קהיליית הקיימות וה-ESG קידמה את הדיווח כגביע קדוש. דיווח חייב להוביל לתוכניות פעולה ולעשייה, שבלעדיה הדיווח הוא בר-חלוף. אך במקומות בהן האנרגיה הופנתה לעשייה - יש תוצאות שעומדות במבחן הזמן.

קחו לדוגמה את המומנטום שנמשך (לא בלי אתגרים) בכל הנוגע לאימוץ אנרגיה מתחדשת, חישמול ודיגיטציה של אמצעי ייצור ותהליכים ארגוניים.

2. אל יאוש. לעיתים יש מי שגונב לנו את האג׳נדה (ואת העתיד), אך היא תמיד חוזרת ומוגדרת מחדש - על-ידי המציאות.

גדולי העריצים, ובוודאי גם מנהיגים במדינות דמוקרטיות ובארגוני עסקיים, קמים ונופלים על יכולתם לנהל משברים. משברים תמיד מגיעים, ומנהיגים שלא התייחסו לאפשרות, על-פי רוב נכשלים. במיוחד בעידן בו האתגרים מורכבים וגלובליים, משלבים אסונות טבע, גיאופוליטיקה, לוגיסטיקה ודעת קהל.

על כן, הצורך במומחיות הנוגעת לאקלים, קיימות ו-ESG עוד ישוב. וודאו שבסיבוב הבא תהיו מוכנים עם כלים אישיים טובים יותר להפיק ערך ממשי עבור הארגונים שבמסגרתם אתם פועלים.

3. לא בלתי סביר שבישראל ובסביבתה יצמחו איים של שפיות - טפחו אותם

האקולוגיה מלמדת שדווקא בשולי בתי הגידול האידאליים, ולא במרכזם, במרחבים בהם מתרחש מפגש פרוע בין בתי גידול מתחרים ואקלימים שונים - שם מתרחשת החדשנות האבולוציונית.

המציאות הגיאופוליטית הקשה, ריבוי התרבויות והאידאולוגיות, החיים על ספר המדבר ובמפגש היבשות הוא בית גידול אידאלי לרעיונות חדשים - תרבותיים, דתיים וטכנולוגיים.

כך בעבר וכך גם היום - היכולת הזאת טבועה בגנום של כל מי שצמח בבית הגידול המיוחד הזה - המבצר הקטן והמאובק שבקצה האימפריה. בעולם מפולג, יש מקום לאי של שפיות בו מתקיימת הפרייה בין צפון לדרום, בין מזרח למערב. לא בלתי נמנע שזהו המקום.

נגה לבציון - נדן

מנכ"לית גרינאיי ומייסדת שותפה ב Value² הבית להשקעות אחראיות

בשנה האחרונה יש לא מעט רעשים סביב נושאי ESG, שמייצרים פסימיות אצל רבים. דווקא ממרום שנותיי בעולם ה-ESG, אני מוצאת את עצמי אופטימית - הן ביחס לישראל והן ביחס לעולם.

נתחיל בישראל. אם מסתכלים על שש השנים האחרונות, עולם ה-ESG  בישראל השתנה באופן מהותי. בזכות רגולטורים אמיצים ברשות שוק ההון – בתחילה דורית סלינגר, ואחריה משה ברקת וסגנו בארי כספי, גופים מוסדיים מחויבים כיום להטמיע נתוני ESG בתהליך קבלת החלטות השקעה.

בפועל, יש כיום לא מעט גופים מוסדיים שמשתמשים בתהליך קבלת ההחלטות במערכת המידע שלנו בחברת גרינאיי. חלקם אף בנו תהליך סדור, שבו חברות בעלות דירוג נמוך מועלות לדיון בוועדות ההשקעה. כתוצאה מכך, גם החברות הציבוריות עצמן מתקדמות: הן מעורבות יותר, מבינות את החשיבות, ודואגות לספק לנו מידע איכותי ומעודכן.

מקור נוסף לאופטימיות נובע מהתוצאות הפיננסיות שאנו רואים בהשקעות שלנו ב־Value² הבית להשקעות אחראיות. לאחר שש שנות פעילות, הבנו תובנה משמעותית: בהשקעות בשוק ההון, ESG לבדו אינו מספיק כדי להשיא תשואות. רק אינטגרציה של מידע ESG יחד עם יכולות פיננסיות חזקות וניהול השקעות מצוין - יכולה לייצר גם תשואות וגם אימפקט. במקביל, גם בקרב הציבור הרחב ניכרת מגמה ברורה, המודעות עולה, ויותר ויותר א.נשים מגיעים אלינו כדי שנשקיע עבורם בהשקעות אחראיות.

ומה לגבי העולם? גם כאן אני אופטימית. אמנם בשנת 2018 היה זה טרנדי ופופולרי לדבר על ESG, מה שהוביל, בין היתר, לפרסום הצהרת ה-Round Table. כיום, בעקבות התנגדותו של טראמפ, השיח סביב ESG  הפך לפחות פופולרי, וגם באירופה נרשמה נסיגה מסוימת בהיקף חובת הדיווח, בעקבות החלטת האומניבוס האחרונה. בעיניי, מדובר בתהליך טבעי – ואף חיובי (אמרתי אופטימית, לא?). זהו שלב של הפיכת התחום מטרנד חולף למיינסטרים.

כי למרות כל הדיבורים, שינויי האקלים ימשיכו להשפיע על כולנו. חומרי גלם רבים יתמעטו, האנרגיה תתייקר, ותשתיות יידרשו להיות חסינות יותר לפגעי מזג האוויר. עובדים יעדיפו לעבוד בחברות טובות והוגנות, והנהלות ודירקטוריונים מגוונים יהיו יצירתיים ורווחיים יותר. מה שמהותי – ימשיך להשפיע.

לסיכום, כשאני חושבת על העבר והעתיד של השקעות אחראיות, אני מאמצת את האמירה של מהטמה גנדי:
בהתחלה מתעלמים ממך, אחר כך צוחקים עליך, אחר כך נלחמים בך – ואז אתה מנצח.
אם נלחמים בנו היום, אנחנו כנראה במקום טוב. המהותיות תנצח, הגרינווש ייעלם, ומה שנשאר הוא פשוט להמשיך להשקיע נכון.

ד"ר ליעד אורתר

מנהל טכני בכיר EFRAG (הכתוב הינו על דעתו של הכותב בלבד ואינו מיצג כלל את עמדת EFRAG)

אני קורא היום את שכתבתי לפני שש שנים ורואה עד כמה נחרץ הייתי אז, ותוהה עד כמה נחרץ אני גם היום?

המועד אז היה סביב פרסום הצהרת המנהלים של Business Roundtable, אשר הציג מחויבות תאגידית מסוג חדש, כביכול, לסוגיות של חברה וסביבה.

כבר אז ציננתי את ההתהלבות והטקסט ממחיש זאת בצורה חדה. היכן אנחנו מצויים היום? האמת, במגמת נסיגה וצינון שהצדיק את עצמו (אולי לא מפסיק). אני בספק אם יכולנו לדעת אז עד כמה הכל שברירי.  

תפיסת עולמי היא עקבית למדי באשר לתפקיד המכריע שיש לרוגלציה וחקיקה בקידום סוגיות של ESG. טענתי אז, ואני עומד על טענתי גם היום, שלא ניתן ואף אסור להפקיר את האחריות בעולמות התוכן החברתיים והסביבתיים להתנהלות בלעדית של התאגידים. אנו יודעים שמוסדות חברתיים אלו (הכוונה היא לתאגיד העסקי – the Business Corporation), שהינם מעשה ידי אדם עם היסטוריה של כמה מאות שנים בלבד, מקדשים (עפ"י תכלית וחוק) את שורת הרווח התחתונה (הכספית), והם יקדישו את מירב מאמציהם למיקסום ביצועיהם אלו גם על חשבון רווחת הכלל והסביבה.

מצד שני, ברור כי חקיקה בלבד אינה יכולה להביא גם היא את התוצאה הרצויה, בייחוד אל מול הידיעה (המוכחת כעת מעל לכל ספק), כי היא תוצאה של הליך דמוקרטי, המייצג עמדות ציבוריות ברגע נתון, ועמדות אלו נמצאות תמיד בתהליך של שינוי - ולא תמיד לטובה.

מאזן הכוחות בין העולם התאגידי, העולם המדיני של רגולציה וחוקים, והעולם החברתי המורכב - החל מפעילים מסורים ועד אנשי מדע - הוא קריטי להשגת יעדים חברתיים וסביבתיים. בפעילותנו ב EFRAG בכתיבת התקן לדיווחי קיימות עבור תאגידים אירופיים, אנו מקדישים מאמצים עילאיים על מנת לשמור על איזון זה ככל שנוכל, והמשימה היא לעיתים קשה ביותר.

עם השקתו של תקן הדיווח החדש בתחילת נובמבר 25 והאישור הסופי של דירקטיבת ה- CSRD, אני מסתכן וחוזה שאנחנו נתחיל לראות התלכדות באופן הדיווח התאגידי בסוגיות ESG, ויצירת תשתית להסדרת הגילויים התאגידיים בתחומים אלו. אנו עוד רחוקים מכך ואני מעריך שזה יקרה רק לאחר סבב התיקונים הבא של תקן הדיווח, שאמור להתרחש בעוד ארבע שנים (עפ"י טיוטת ה CSRD שפורסמה). ועד אז... אני מעריך שלא הרבה ישתנה.

באשר לחברות ישראליות, מכיוון שסד הרגולציה הישראלי עוד לא הגיע לאסדרת התחום כמו באיחוד האירופי, ונדמה כי מארה"ב נושבות רוחות בכיוון ההפוך, יעשו טוב החברות הישראליות ויהיו קשובות קשב רב ללקוחות ולשותפים שלהם מעבר לים, ויבינו כי משימת הניווט הפכה למורכבת הרבה יותר.

רז גודלניק

מרצה בכיר בבי"ס פרסונס לעיצוב בניו יורק, ומחבר הספר  Rethinking Corporate Sustainability in the Era of Climate Crisis

היה מעניין לחזור ולקרוא את מה שכתבתי ב־2019. במבט לאחור, במובנים מסוימים צדקתי ובאחרים, לטעמי, טעיתי.

צדקתי בכך שלא ייחסתי חשיבות רבה להכרזה עצמה, ואכן, מאז לא חל שינוי מהותי. חברות ניסו להציג את עצמן כמי שמחויבות ל-stakeholder capitalism, אך בפועל המשיכו לפעול בהתאם לפרדיגמה של shareholder capitalism, רק בגרסה מעט יותר מרוככת ועדכנית יותר.

במציאות, חברות מיישמות מה שאני קורא לו sustainability-as-usual – קיימות הפכה לחלק אינטגרלי מהעבודה והשיח הארגוני, אבל היישום שלה נעשה באופן שבו מיקסום רווחים וצמיחה לטווח הקצר - מקבלים עדיפות על פני כל שיקול אחר, כולל שיקולי קיימות; מה שמביא בסופו של דבר לשינויים איטיים ומצומצמים בהיקפם.

איפה טעיתי? ייחסתי לסנטימנט הציבורי ב-2019 כלפי משבר האקלים הרבה יותר כוח מכפי שהתברר בפועל. מגפת הקורונה, פופוליזם פוליטי שהפך את הנושא לחלק ממלחמת תרבות, ובאופן כללי ציבור שדואג לבעיות הכלכליות שלו הרבה יותר מאשר למשבר האקלים, כל אלה יצרו עבור חברות אקלים נוח במיוחד, שבו לא נוצר לחץ מספיק משמעותי בכדי להזיז אותן מהמסלול של sustainability-as-usual לעבר שינויים מהותיים ומהירים יותר במודלים העסקיים שלהן.

מה הלאה? נושא הקיימות ימשיך להיות חלק מהותי מעבודתן של חברות בשנה הקרובה ומעבר לכך - אין לי ספק בכך, היות שהקטליזטור המרכזי, משבר האקלים, לא הולך לשום מקום והלחצים שלו רק ילכו ויחריפו עם הזמן.

השאלה היותר מהותית היא אם נמשיך להתקדם במסלול של sustainability-as-usual, שבו חברות ממשיכות לעשות שינויים איטיים וזהירים, או שנראה שינוי עמוק ומהיר יותר.

כאן יש שני אלמנטים מרכזיים שישפיעו על הכיוון קדימה:

הראשון, האם הדגש יוסט מדיווחי קיימות וקריאטיביות חשבונאית - לטובת חדשנות וקריאטיביות רעיונית, לא רק במובנים טכנולוגים אלא גם בעיצוב חכם של פתרונות שאנשים באמת ירצו לאמץ, בלי קשר לשאלה אם יש להם עניין או לא בנושאים סביבתיים.

המפתח השני הוא היכולת לשנות את צד הביקוש. בלי שינוי מהותי באורח החיים המערבי אין שום סיכוי לשינוי מהותי בקיימות בחברות. אם שינוי כזה יקרה, ולחברות יש גם אחריות ויכולת לתרום לו ובמקביל תתרחש תזוזה מחשיבה המונעת על ידי יעילות (efficiency) לכזו המונעת על ידי  הפחתה חכמה של צריכה (sufficiency), אז נתקדם מהר יותר. אם לא, נמשיך להתקדם בקצב של צב, לשכנע את עצמנו שבינתיים הכל בסדר, ולקוות לטוב.

עברי ורבין

מנכ"ל גוד ויז'ן Grant Thornton (לא השתתף במאמר הקודם)

כאשר מסתכלים על השנה שחלפה בעולם האחריות התאגידית אני מזהה בישראל ובעולם שלושה עוגנים משפיעים.

1 המציאות הגיאופוליטית המורכבת בישראל ובעולם

בארה"ב התחלף שלטון דמוקרטי, חובב אקלים ומיגוון, במנהיג רפובליקאי מהצד השני של המתרס; באירופה - המלחמה עם רוסיה העלתה שוב את מחיר האנרגיה, דבר שהחזיר את גדולי מחבקי העצים לחיקה החם של תעשיית הדלק הפוסילי, והמחאה המתגברת נגד רגולצית הדיווח הולידה את האומניבוס המפורסם.

ואילו בישראל נראה שמעולם לא היה כאן באמת שקט תעשייתי, אבל אין ספק שמצב המלחמה המתמשך אינו מסייע למהפכות בתחום הקיימות.

מצד שני, הרבה חברות ישראליות נתקלות בסנטימנט שלילי בעולם, ולכן מוצאות הגיון בחיזוק שריר הקיימות ובקבלת ציונים ודירוגים בתחומי הקיימות, בדגש על זכויות אדם.

2 שינוי האקלים כבר כאן

אפילו בישראל - קיץ בנובמבר ושטפונות בדצמבר. כבר אין עונות מעבר, ותכיפות אירועי האקלים הקיצוניים הולכת ותוכפת, תוך גרימת נזקים ומימוש סיכונים פיזיים וסיכוני-מעבר.

אין ספק שמכל עשרות תחומי האחריות התאגידית, שינוי האקלים הוא המשפיע ביותר ב-2025 ולכן גם ב-2026. חברות ישראליות נדרשות לענות יותר ויותר על ציפיות משקיעים, לקוחות ורגולטורים לנהל את סיכוני האקלים שלהם.

3 טכנולוגיה ובינה מלאכותית

אין ספק שאנחנו בעשור של הבינה המלאכותית, ההולכת ומועצמת ומשפיעה על חיינו יותר ויותר. גם בתחום האחריות התאגידית - היכולת לעבד כמויות גדולות של מידע ולדווח עליו בזמן אמיתי - הולכת וקורמת עור וגידים. אמנם לא כל המודלים הכלכליים עמידים מספיק וגם תהליכי העבודה ברובם טרם הבשילו, אבל לדעתי זו תהיה קפיצת המדרגה הבאה בניהול קיימות ואחריות תאגידית, והיא צפויה לחולל תמורות גם בעולם הייעוץ .

עם זאת, בעיני, הורדת הרגל, לכאורה, מדוושת הגז של הטמעת קיימות - זו בעיקר תוצאתה של  תנועת מטוטלת, לאחר מקבץ של צעדים רובסטיים, ולפעמים קיצוניים מדי, לקידום והטמעה.

לכן אני ממליץ לחברות להבין את דרישות המשקיעים והלקוחות, לבודד את המוץ מן התבן, לנסות להקדים את הרגולציה - לפחות מבחינה מהותית-עקרונית, להתחבר לפלטפורמות הבינ"ל, ועל-ידי כך לחזק את המוניטין ואת ניהול הסיכונים שלהן. כל זאת, בתוספת חיזוק השימוש בטכנולוגיה ובמערכות מדידה, יוסיפו להן ערך בשוק.

לסיכום, התחום חזק וימשיך להתפתח.

טראמפ לא יהיה בשלטון לעד, ההסכם עם רוסיה מעבר לפינה, וגם הסכם במזרח התיכון כבר אינו בחזקת מדע בדיוני. התחום שרד מהפכות, רגעי שפל, מלחמות וקורונה, ולכן ימשיך להתפתח - כי בסופו של דבר, כשחוזרים לבסיס ומורידים את כל המילים הגבוהות והתקנים הבינלאומיים, אחריות תאגידית היא בסל הכל ניהול ראוי נכון והוליסטי של הארגון ושל משאביו.

ועכשיו אחרי שקראת את כל הדעות, מוזמן/מוזמנת לשתף בתגובות - למה התחברת? האם יש הערכה שנראית לך שגויה? מה ההערכות שלך לעתידו של התחום?

הפוסט אחרי שצילצולי הקיימות וה-ESG השתתקו – לאן נושבת הרוח? הופיע ראשון בשירלי קנטור

אחריות תאגידית זה מונח נורא. הוא יוצר בקרב השומעים ההדיוטות רושם אפרורי ויבשושי, ‏בשונה מהתוכן העשיר והמלהיב שהוא מייצג באמת.
אבל לא רק הכותרת של התחום בעייתית. כמעט כל מי שמנסה להסביר מה זה 'אחריות תאגידית', ‏מתחיל עם הגדרה טכנית מסודרת ('אחריות תאגידית היא גישה ניהולית ש...'), אך מוצא ‏עצמו צולל במהרה לתוך תיאורים מפותלים שאין להם סוף. ככה זה כשעולם התוכן עוסק במכלול גדול ומורכב של פעולות ‏והקשרים, שרק הולכים ומתפתחים עם השנים. ‏

קיימוּת בעידן האימוג'י

אמצעים ויזואלים הם דרך טובה לספר סיפור מורכב, בפרט במציאות עמוסת-מידע. אם הם עשויים היטב, הם קלים יותר להבנה ‏וגם מהנים יותר לצריכה. למשל, סרטוני וידאו (ראו כאן) או אינפוגרפיקה (ראו כאן).‏
החלטתי לנסות ליצור איור שיכלול מגוון היבטים שקשורים לאחריות תאגידית, ויציג אותם כשהם חלק ממרקם התרחשות סימולטני שלם, שהרי הרעיון העומד ביסוד תפיסת האחריות התאגידית הוא הוליזם.‏

שלב ראשון: בחירת אנשי מקצוע מצוינים

רציתי שהאיור יהיה בסטנדרט מקצועי גבוה, מה שחייב מעורבות של אנשי מקצוע מצוינים.

את תהליך העבודה ליוותה בכשרון ובחכמה המעצבת שרון רהב מסטודיו ‏‏0304, אשר אחראי גם על המיתוג שלי ועל עיצוב האתר החדש שלי. ‏

עומר הופמן הוא המאייר שקיויתי מאוד שיענה בחיוב לאתגר, ולהפתעתי ולשמחתי הרבות מאוד – הוא ‏הסכים! עומר פירסם איורים בניו יורק טיימס, בוול סטריט ג׳ורנל, בכלכליסט, גלובס ועוד. ‏הוא גם זכה במדליית כסף מטעם אגודת המאיירים האמריקאית, אייר ספרי ילדים והציג בתערוכות רבות. ‏אבל הפרט החשוב ביותר הוא שלעומר יש סגנון שובה-עין ושובה-לב, נאיבי והומוריסטי. נדלקתי על הסגנון שלו מהאיור ‏הראשון שראיתי. ולכן כל כך התרגשתי כשהוא אמר: כן.‏

שלב שני: תכנון האיור

המבחן הראשון שלי היה לתאר לעומר, שאינו מכיר את תחום האחריות התאגידית, מה כולל התחום – על כל היבטיו.

הכנתי רשימה ארוכה (מדי) של ייצוגים ‏ויזואלים שמתארים את ההיבטים השונים שאני רוצה לכלול באיור. חשבתי על האתגרים הנפוצים בתחום, על הסוגיות המהותיות ברוב הענפים.

עיבדנו את הרשימה בעזרת שרון, שמכירה היטב את תחום האחריות ‏התאגידית, ויצרנו מיפרט של ייצוגים שצריכים להתחבר לכדי סיפור אחד שלם. ‏

הסיפור סובב את התאגיד הגנרי‏OK CORPORATION' ‎'‏ שמייצר קופסאות ירוקות (המיוצגות בלוגו התאגיד). הסיפור מתרחש בעתיד הלא רחוק, בו רובוטים ואנשים עובדים זה לצד זה, ורחפנים משמשים להפצת מוצרים.

הסיפור מתקיים על פני 3 צירים במקביל:

1. הוא מכיל את ‏השלבים השונים של שרשרת הערך: כריה וכריתה של חומרי גלם (כל העובדים חובשים קסדות), שינועם למפעל שנמצא בבנין ‏המטה של התאגיד, ייצורם (עבודה משותפת לעובדים אנושיים ולרובוטים), הפצתם לעיר הסמוכה (במשאיות יורו 6), שיווקם בקמפיין "קנו אחד – תירמו אחד".
2. ‏הוא מציג מגוון היבטים של אחריות תאגידית בתוך היחידות העסקיות השונות של הארגון: גיוון והכללה, קשב לצרכנים, אבטחת מידע, בטיחות, סביבת עבודה בריאה ובטוחה, חסכון באנרגיה ועוד. שימו לב לחדרה של מנהלת האחריות התאגידית.
3. הוא מכיל מספר ‏אינטראקציות עם הקהילה הסובבת, כגון רכש-שירותים מעסק מקומי קטן - סטודיו לגרפיקה (שימו לב לגרפיקאי ‏בסטודיו: זה עומר הופמן!), והתנדבות של עובדים עם אוכלוסיה מגוונת בגינה קהילתית.

הסיפור כולל סמלים רלוונטים לשיח האחריות התאגידית, בהם FAIRTRADE, לא נוסה על בע"ח, FSC, צריכת אנרגיה חסכונית וכו'. ‏

הגרפיקאי באיור למטה: עומר הופמן

שלב שלישי: סקיצות

עומר יצר סקיצה ראשונית, ובה העמדה כללית של כל הייצוגים. בסקיצה זו היערות הנכרתים היו ‏באותו איזור גיאוגרפי של בנין התאגיד, ואילו אני רציתי שהם יהיו ביבשות שונות המופרדות ‏באמצעות ים – כמו במציאות.

עומר אמר שהוא יצטרך ליצור סקיצה חדשה, מפרספקטיבה אחרת, כדי להכניס את כל המכלול הגלובלי.‏

סקיצה ראשונה:

סקיצה שניה:

שלב רביעי: דיוקים ‏

לאחר שיצר סקיצה חדשה לגמרי, התחלנו לדייק את הפרטים, ולהוסיף עוד אלמנטים. למשל: ‏

• הפכנו את המציג בישיבת ההנהלה מגבר לאישה.‏
• הוספנו את דגלון הגאווה לשולחן של אחד העובדים בבנין.‏
• הוספנו רמפה לכסא גלגלים בכניסה לבנין.
• הוספנו דמות של מנקה עם מיכל חומר נקיון שלא נוסה על בע"ח, בקומה העליונה של הבנין.
• הוספנו פאנלים סולרים על הגג של חנות הירקות השכונתית.‏
• הפכנו את הרכבים החונים בחניון התאגיד לרכבים חכמים (חשמלי ואוטונומי + עמדת טעינה).
• הפכנו את אנשי הלוגיסטיקה המחכים לבוא הספינה, לאישה ממוצא אסיאתי ולגבר כהה עור.

זה היה שלב ארוך מאוד, אבל בכלל לא מייגע. כמובן שיכולתי להמשיך בו ‏עוד ועוד, אבל היה דדליין. אז בשלב מסוים עצרנו.

שלב חמישי: צביעה

עומר הציע פלטת צבעים צבעונית ובוהקת, שתאפשר להבליט את האלמנטים הקטנים הרבים ‏שבתוך האיור. שרון ואני היססנו, מכיון שמדובר בצבעוניות לא טריויאלית בתוך המרחב התאגידי. ‏חשבנו שנכון יהיה להשתמש בפלטת צבעים "בוגרת" יותר. אבל בסוף השתכנענו, וטוב שכך.‏

שלב שישי: הפקה

תהליך האיור ארך חודש וחצי. יותר מכפי שחשבנו. אבל כולנו היינו מרוצים מאוד מהתוצאה.

האיור ‏היה בסיס לעיצוב הזמנה לכנס-לקוחות שערכתי ביוני 2016, הוא עיטר את תיק הבד שחילקתי ‏למשתתפים (הודפס בבית הדפוס החברתי המוצלח מאוד של ‏ZOTZOT‏). הוא גם התנוסס על משקפי הקארדבורד שחילקתי, ‏בהמשך להרצאה שלי על השפעת הטכנולוגיה על תחום האחריות התאגידית (כל העיצובים: סטודיו 0304).‏

אני מתכננת ליצור עוד הפקות יצירתיות עם האיור הזה, שתלוי מעל שולחן העבודה שלי ‏ומזכיר לי בכל רגע בו אני מרימה מבט, כי הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו, ‏וגם לצייר אותו.‏
תודה מכל הלב לעומר, לשרון ולנטי מסטודיו 0304.‏

הפוסט איך מציירים אחריות תאגידית?‏ הופיע ראשון בשירלי קנטור

אחריות תאגידית | Corporate Responsibility

אחריות תאגידית היא גישה ניהולית שתפסה תאוצה בעולם בשני העשורים האחרונים. הגישה רואה בתאגידים אחראים להשפעות הישירות והעקיפות של פעילותם העסקית - על כל מחזיקי הענין שלהם. האחריות הזו היא וולונטרית, כלומר מעל ומעבר לדרישות החוק.
האחריות התאגידית מתייחסת למימדים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים של השפעות התאגידים. ניהול האחריות התאגידית מסייע לנהל סיכונים, לזהות הזדמנויות עסקיות, לחזק את המוניטין ובעיקר – לתרום לפיתוח בר קיימא של החברה והסביבה, מה שמסייע לקיימוּת התאגיד עצמו.
בקטגוריה זו תוכלו לקרוא על אסטרטגיה של אחריות תאגידית; עקרונות ניהול האחריות התאגידית; התייחסות לעולמות התוכן של אחריות תאגידית: סביבת עבודה, זכויות אדם, אתיקה, ממשל תאגידי, קיימות ואחריות סביבתית; דילמות מהשטח ודרכי התמודדות; דירוג מעלה; דוגמאות; case studies מישראל ומהעולם, ועוד.

קישור לקטגוריה

שיווק ומותגים

מימדים שונים של השיווק, ובהם המוצר (והאריזה), המכירה, התקשורת השיווקית (קידום המכירות) והשירות, הם בעלי יכולת השפעה גדולה – לטוב ולרע – על הצרכנים, על הסביבה ועל החברה כולה.
מגמות בהן צרכנות אתית/אכפתית וצרכנות בת קיימא (sustainable consumption), בטיחות ושקיפות של מוצרים, גלובליזציה/לוקליזציה של מותגים, פרסום פוגעני / פרסום מעצים, תמחור הוגן, ושיווק לילדים ונוער – מביאות את השיווק ללב השיח של אחריות, הוגנות וקיימות בעסקים.
בקטגוריה זו תוכלו לקרוא על פרסום אחראי/מעצים, צרכנות בת קיימא; סחר הוגן (Fair Trade); שיווק לילדים; עקרונות מנחים לניהול אחראי בכל אחד ממימדי השיווק; תמציות מחקרים ומאמרים; דוגמאות מישראל ומהעולם, ועוד.
בקטגוריה זו מוקדשים פוסטים רבים לנושא השיווק החברתי:

שיווק חברתי | Cause Marketing

Cause marketing מתורגם בעברית ל"שיווק עם מטרה חברתית" או בפשטות: "שיווק חברתי". מדובר במהלך שיווקי מסחרי (קמפיין), שנועד לקדם מטרה חברתית, ותוך כדי כך לחזק את התדמית החיובית של המותג בעיני קהל היעד שלו. הקמפיין הראשון נוצר בארה"ב בשנת 1983 (אמריקן אקספרס למען שיפוץ פסל החירות).
קמפיינים של שיווק עם מטרה חברתית הם בדרך כלל מהלך משותף של תאגיד עם גוף חברתי, ועיקרון מרכזי בהם הוא שיתוף הצרכנים, למשל, באמצעות רכישת מוצר שאחוז ממכירתו מוקדש למטרה החברתית של הקמפיין. הודות לתכונות החברתיות שלהן, הרשתות החברתיות הן קרקע פוריה לקמפיינים יצירתיים.
הפוסטים בנושא זה עוסקים בעקרונות מנחים לבנית קמפיינים נכונים; תמצית מחקרים; דוגמאות; case studies מישראל ובעיקר מהעולם, ועוד

קישור לקטגוריה

קשרי קהילה | Community

תאגידים הם חלק מהמרקם החברתי בו הם פועלים, משפיעים על הקהילה ומושפעים ממנה דרך קשרי שכנות, תעסוקה ועוד. קשרי הקהילה מתבססים על דיאלוג בין התאגיד לבין חברי הקהילה, תהא זו קהילה סמוכה מבחינה גאוגרפית, או קהילה חברתית עם מכנה משותף רלוונטי (כגון שוחרי טבע, נערות בסיכון, עולים חדשים וכו').
מטרת הדיאלוג ליצור שיתופי פעולה שישפרו את איכות החיים של הקהילה. בתמורה, מרוויח התאגיד קשרים טובים ויחס אוהד, מוניטין חיובי, תחושת גאווה של העובדים, ולעתים גם חיזוק נאמנות לקוחות.
בקטגוריה זו תוכלו לקרוא על תכניות שונות של קשרי קהילה בישראל ובעולם; פיתוח כלכלי של הקהילה; שיתופי פעולה בין עסקים וקהילה; תרומות ופילנתרופיה; התנדבות עובדים; דוגמאות; case studies מישראל ומהעולם; טיפים, ועוד.

קישור לקטגוריה

שיתוף מחזיקי ענין | Stakeholders Engagement

מחזיקי הענין הם כל אותם גורמים, פרטיים וארגונים, המושפעים מפעילות התאגיד או משפיעים עליו (בכח או בפועל). מדובר, בדרך כלל, בלקוחות וצרכנים, עובדים, ספקים, מתחרים, רגולטורים וגורמים ציבוריים, ארגונים חברתיים וסביבתיים, אמצעי התקשורת, ואפילו הדורות הבאים.
מהות האחריות התאגידית היא לזהות את השפעות התאגיד על מחזיקי הענין, להבין את החששות והציפיות שלהם, ולתת מענה הולם בדרכים שונות. בבסיסו של התהליך דיאלוג עם מחזיקי העניין, שיכול להיות בדרגות שונות של הדדיות: החל ביידוע חד צדדי, וכלה בגיבוש משותף של פתרונות. בשנים האחרונות גובר השימוש בכלי השיתוף, ואף קיים תקן של ארגון AccountAbility לניהול תהליך השיתוף.
בקטגוריה זו תוכלו לקרוא על עקרונות שיתוף מחזיקי הענין; כיצד עושים זאת; דוגמאות מישראל ומהעולם, ועוד.

קישור לקטגוריה

מנהלי אחריות תאגידית | Sustainability [CR] Directors

ניהול האחריות התאגידית הוא מקצוע ניהולי חדש, יחסית. הוא נלמד באקדמיה, בסדנאות ובקורסים מקצועיים, בכנסים, באמצעות שפע ידע באתרי אינטרנט, ותוך כדי עבודה בשטח.
מנהלי האחריות התאגידית השונים מגיעים מדיסיפלינות שונות, אך נדרשים למיומנויות דומות. זהו מקצוע מורכב ומאתגר המפגיש בין עולמות ידע מגוונים, ורבים הם המבקשים לעסוק בו.
בקטגוריה זו תוכלו לקרוא על מאפייני המקצוע והתפתחותו; על המיומנויות הנדרשות לביצועו; על מנהלי אחריות תאגידית ספציפיים; וגם פוסטים שכתבו מנהלי אחריות תאגידית בעצמם.

קישור לקטגוריה

דיגיטל | Digital

הפלטפורמות הדיגיטליות, ובפרט הרשתות החברתיות, הביאו לקפיצת מדרגה משמעותית בתחום האחריות התאגידית. מצד אחד, הן מאפשרות לתאגידים לפתח דיאלוג ישיר ופורה עם מגוון מחזיקי ענין, ומהוות במה לחשיפה רחבת היקף של עשייתם בתחום האחריות התאגידית. מצד שני, הן מחייבות את התאגידים בשקיפות רבה ובתגובתיות מהירה וכנה.
היכולת של מחזיקי הענין לאתגר את התאגידים ולאלץ אותם להגיב לציפיות ולחששות גדלה עד מאוד, ונדמה שיחסי הכוחות וכללי המשחק השתנו ללא הכר. דיאלוג ושקיפות, יצירתיות וחדשנות, ניהול סיכונים וזיהוי הזדמנויות – אלו הם מונחי המפתח במרחב הדיגיטלי.
בקטגוריה זו תוכלו למצוא טיפים ועקרונות מומלצים לפעילות אחריות תאגידית במרחב הדיגיטלי, וגם דוגמאות וקמפיינים מישראל ומהעולם.

קישור לקטגוריה

הפוסט אינדקס מושגים מקצועיים וקטגוריות בבלוג הופיע ראשון בשירלי קנטור

את שנת 2010 סיכמתי עם פוסט קבוצתי של מומחי אחריות תאגידית, שסקרו את מה שהיה וחזו את מה שיהיה. השנה בחרתי לסכם בעצמי, עם ארבע אבחנות על תופעות בולטות, מתוך שפע ההתרחשויות הקשורות לעולם התוכן של אחריות תאגידית. ואני מאחלת לכולנו שתהיה שנה של למידה, התפתחות והקשבה.

1. אין מכירת סוף עונה למחאה החברתית

המחאה הציבורית נגד התאגידים התמקדה השנה בעיקר בסוגית מחירי המוצרים והשירותים, ורקדה טנגו צמוד עם המחאה נגד ה"טייקונים" לקול צלילי ועדת הריכוזיות. המרכז האקדמי למשפט ולעסקים הוסיף שמן למדורה כשפרסם בחודש מאי מחקר בנושא תכנוני מס אגרסיביים ואחריות חברתית של תאגידים בישראל, והתקשורת הכלכלית נתנה במה לקולות הביקורת והמחאה - שנשמעו ברחוב ובפייסבוק.

האם סוגיות המחירים, הרווחים והחובות של התאגידים ירדו מסדר היום בשנת 2012? קרוב  לודאי שלא, כי המצב הכלכלי בעולם ובארץ צפוי להחמיר, ויתכן שתעשיות נוספות יוכנסו לזירת המאבק בעל כורחן.

אבל מרגע שהציבור החל לגלות עניין באחורי הקלעים של המותגים ושל התאגידים,  צפויות לעלות עם הזמן סוגיות חדשות לביקורת, ובהן: איכות המוצרים והשפעתם על בריאות הצרכנים, דרישה לשקיפות והגינות רבה יותר בהתנהלות החברות, ואחריות רבה יותר של הדירקטוריונים לגבי פעילויות התאגיד. גם הסוגיה הסביבתית וסוגית עובדי הקבלן נשארת על סדר היום.

נדרשת עבודת רדאר שיטתית בכל תאגיד לזיהוי סוגיות שמעבר לפינה, גם באמצעות ניטור מידע במדיה החברתית. Stay Tuned

2. הארגונים החברתיים לומדים את שפת האחריות התאגידית

בעוד התאגידים החוששים מחפשים פרצוף ידידותי בקהל החברתי, הארגונים הפועלים ליצירת שינוי חברתי מתחילים להבין שתפקידם מתפתח ומשתנה: ממאבק בתאגידים – לעבודה משותפת עמם. בשלו התנאים, ויש עם מי לדבר. מגמה זו אינה מבטלת את קיומם של מאבקים במקרים מסוימים, כגון המאבק של הירוקים נגד מפעלי ים המלח ונגד הקמפיין המתוקשר שלהם.

התכנית החדשה של ארגון הגג חיים וסביבה, המכשירה ארגונים סביבתיים להבנת האחריות התאגידית ולדיאלוג עם תאגידים, הינה צעד אסטרטגי משמעותי בכיוון זה. גם עמותות העוסקות בזכויות עובדים וזכויות אזרח לומדות את הפרקטיקה: במעגלי צדק, ידיד, קו לעובד. שיתופי הפעולה המעמיקים של ארגונים ותאגידים סביב הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה - מעידים על הצלחה אפשרית.

הגדרת-תפקיד חדשה הופיעה השנה בארגונים חברתיים שונים: מנהל/ת קשרי עסקים. לא עוד הסתפקות בגיוס תרומות מתאגידים, אלא יצירת קשרים שיש בהם הדדיות – מכיון שגם לארגונים החברתיים יש משאבים משלהם להציע בתמורה; לארגונים החברתיים יש ידע ומומחיות, קשרים, מוניטין, תשתיות, פעילים ופעילויות, שיכולים לסייע לתאגידים בפיתוח פתרונות לבעיות חברתיות או סביבתיות הקשורות לעיסוקים שלהם, במישרין או בעקיפין. כעת נשאר ללמוד איך עובדים ביחד, ולא רק במסגרת הפרויקטים הקהילתיים המסורתיים.

הזדמנות להפגנת עוצמה מול המגזר העסקי מכיוון לא צפוי, נקרתה לשותפים החברתיים של לאומי אחרי בעת המתקפה על הבנק סביב קמפיין 2 מיליון סיבות טובות. אחת הטענות נגד לאומי* היתה שהוא משקיע סכום זעום בקהילה. השותפים החברתיים יודעים בדיוק כמה לאומי משקיע בהם לאורך השנים, ואילו תוצאות חברתיות הושגו בעזרת השקעה זו. הם יכלו לומר זאת בפומבי, תוך הפגנת קולגיאליות והדדיות. המשאב שיכלו להעמיד לרשותו של השותף העסקי שלהם במקרה זה, היה המוניטין שלהם והאמון שהציבור רוחש כלפיהם. הם לא עשו זאת. יחסי הכוחות המשתנים מחייבים הסתגלות של כל הצדדים למציאות החדשה.

3. מנהלי השיווק מתחילים לגלות ענין באחריות חברתית

עד לפני המחאה החברתית, אנשי הפרסום השיווק לא ממש התלהבו מנושא האחריות התאגידית, שנתפס בעיניהם כטרחני ויבשושי. אבל בשנת 2011 חל שינוי. המחאה והמדיה החברתית גרמו לרבים מהם להבין שיש משהו הגיוני ובעל ערך בקונספט של אחריות תאגידית, משהו שהצרכנים רוצים, ושיכול לעשות טוב למותג: שקיפות, ערכיות, רגישות חברתית... אבל מה עושים עם זה?

כתבות, טורים וטיפים רבים נכתבים לאחרונה על ידי יועצי שיווק בעיתונים (אפילו אצלי בבלוג התארחו אשת שיווק ואיש פרסום); הכנס השנתי של איגוד השיווק יעסוק ב- 2012 לראשונה בצורה משמעותית בעניין זה. נוצרה הזדמנות נהדרת לחבר את האנשים שאמונים על אסטרטגית המוצר, המחיר והפרסום – עם תפיסת האחריות התאגידית. נוצרו הזדמנויות למהלכים של דיאלוג עם מחזיקי ענין בדיגיטל, ומהלכי cause marketing.

אבל נוצרה גם סכנה של עבודה לא מקצועית, כפי שהמגמה הצרכנית הירוקה הביאה לעליה בשכיחות הגרינווש. בדיוק בנקודה זו כדאי לזכור שאחריות תאגידית אינה אופנה צרכנית שטחית, אלא תפיסה מורכבת, המבוססת על ידע מקצועי. מומלץ לאנשי השיווק והפרסום להקדים ולהתייעץ עם מנהלי האחריות התאגידית או עם אנשי מקצוע, כבר בשלבים הראשונים של החשיבה והתכנון, כדי לא לסכן את מוניטין המותג. 

4. מנהלי האחריות התאגידית נכנסים לחדרי ההנהלה (או שלא)

השנה של מנהלי האחריות התאגידית התחילה ברגל ימין: TheMarker דאג לכיסוי נרחב של המאמר של מייקל פורטר שהתפרסם בינואר ב Harvard Business Review, ובכך הניח על שולחנות המנכ"לים את הרעיון של יצירת ערך משותף, והבהיר שמדובר בגישה עסקית שחדרה למיינסטרים. הקורס למנהלי אחריות תאגידית של מעלה ו BDO היה גדוש משתתפים מתמיד, המונח "אחריות תאגידית" הפך שגור במגזר העסקי.

אבל משהו השתבש בדרך. דווקא כשהמחאה החברתית חייבה את התאגידים להזעיק את מנהלי האחריות התאגידית לחדרי ההנהלה כדי להתייעץ עמם לגבי אסטרטגית התמודדות עם המצב, רובם לא קיבלו את הקריאה המיוחלת. במקום זאת, הם צפו שוב מהצד במצעד יועצי התקשורת אל חדרי ההנהלה. ראיתי תהליך זה במו עיניי בחמש חברות גדולות, ואני מאמינה שדבר דומה התרחש ברוב החברות, אם כי לא בכולן.

איני מפחיתה בחשיבותם של יועצי התקשורת, שהמומחיות שלהם קריטית. אבל חשוב להבין שהמשברים הנוכחיים הם משברי אמון - לא משברי תקשורת. אמון בונים באמצעות שיקום מערכות יחסים עם מחזיקי ענין, לא באמצעות טקטיקות תקשורתיות חד-צדדיות. לשם כך קיימים מומחים לנושא זה בארגון: מנהלי אחריות תאגידית.

אני מקווה שבשנת 2012 מנהלי האחריות התאגידית יפעלו לשדרג את מעמדם בארגון, לרכוש עוד הבנה וידע מקצועי בתחומים קריטיים, כגון מדיה חברתית ודיאלוג עם מחזיקי ענין, יעמיקו את ההבנה ושיתופי הפעולה עם מנהלים בכירים, ויהפכו שותפים לחשיבה האסטרטגית של כל הפעילויות בארגון – גם בחדר ההנהלה. אני מקווה שיותר ויותר מנכ"לים ומנהלים בכירים יבינו עד כמה זה כדאי ליציבות ולצמיחה של הארגון, ואף ליציבות שלהם עצמם בארגון.

*לאומי נמנה על לקוחותי, אולם איני יועצת לפרויקט 2 מיליון סיבות טובות

הפוסט ארבע אבחנות על אחריות תאגידית לסיכום 2011 ולקראת 2012 הופיע ראשון בשירלי קנטור