ועידת הקיימוּת לעסקים של כלכליסט התקיימה ביום בו נקבר אריק אינשטיין. בבוקר עצוב כל-כך, היתה נחמה פורטא בהתקבצות עם אנשים ערכיים, בכנס שמנסה לשנות את העולם לטובה.

נקודת מבט על הזירה המקצועית

הפוסט הזה לא יעסוק בתכנים* של הכנס; על התכנים תוכלו לקרוא בסקירה המקיפה שפורסמה בכלכליסט, וגם בבלוג של הקולגות שלי, ביונדביזנס.

אני רוצה להתייחס כאן להיבטים שקשורים לזירה המקצועית. זאת בעקבות שיחות שהתקיימו בין חברי קבוצת אחריות תאגידית בפייסבוק. מדובר בקבוצת-שיח וירטואלית בנושאים מגוונים הקשורים לאחריות תאגידית. חברים בה (נכון לעכשיו) 540 איש, בהם מנהלי אחריות תאגידית, יועצים, מנהלים ופעילים בארגונים חברתיים וסביבתיים, אנשי אקדמיה, וציבור רחב שמתעניין בנושא. ההשתתפות בקבוצה פתוחה לכל (קישור לקבוצה).

המטרה: לחשוף ולסחוף

ועידת הקיימות לעסקים נועדה לחשוף מנהלים בכירים בישראל לתחומי הקיימות והאחריות התאגידית. ההשראה הגיעה, אמנם, מכנס Sustainable Brands המתקיים מדי שנה במספר ערים גדולות בעולם, וכולל הצגה של ניתוחי-מקרה וסדנאות יישומיות, אך בישראל עדיין לא קיימים מספיק מותגים שמיישמים את הגישה ושיכולים להציג שיטות ותוצאות בכנס כזה. לכן, המאמץ הראשוני כוון לחשוף מנהלים שטרם שמעו על תחום זה.

מטרת הכנס היא זו שקבעה את אופיו ואת תכניו: מספר רב של הרצאות קצרות מפי מנהלים בכירים, שנועדו להעביר מסר ברור: קיימוּת ואחריות תאגידית חשובות לעסקים ולחברה, כדאיוֹת מבחינה עסקית, וככל שחולף הזמן - הן הופכות להכרחיות.

מי שציפה להרצאות מעמיקות שיציגו ידע חדש, תובנות מעמיקות או מתודולוגיות מקצועיות – לא היה מתואם עם המטרות של הכנס. הדבר נכון גם לגבי מי שהביע תרעומת על "הרצאות הראווה". התכלית היתה לחשוף ולסחוף, ואני מקווה שבין 800 המשתתפים היו מנהלים שהכנס פתח להם צוהר וגירה אותם להעמיק.

יוזמה מסחרית

בשונה מהכנסים שנעשו עד כה בתחום זה, שהיו ברובם יוזמה של ארגון מעלה או של גורמים באקדמיה, הכנס הנוכחי הוא יוזמה של גופים מסחריים בלבד (כלכליסט, שיכון ובינוי, יוניליוור, וחברות נוספות שנתנו חסות). אני רואה בכך אינדיקציה לעובדה שהתחום זוהה כבעל פוטנציאל עסקי ברמה התדמיתית (שיכון ובינוי, יוניליוור) וברמה המסחרית (כלכליסט), וזה סימן טוב למי שחפץ בהצלחתו של התחום.

המימד השיווקי בלט גם בעיצוב של מיתחם הכנס ובאיכות ההפקה. התרשמתי שהכנס עומד בסטנדרט גבוה ואחיד עם כנסים בתחומים עסקיים אחרים. זה לא עניין של מה בכך עבור תחום שנמצא שנים רבות בפריפריה של הביזנס.

העיסוק הרב של כלכליסט בתכנים מתחום האחריות התאגידית והקיימות, לפני הועידה ולאחריה, הם ביטוי נוסף של החדרת הנושא לתוך השיח הכלכלי-עסקי, והרחבת הטריטוריה שלו. ייאמר לזכותו של העיתונאי גיל קליאן, עורך המדור השבועי קפיטליזם 3.0 והכתב לענייני אחריות תאגידית בכלכליסט, שהוא דבק בנושא זה לאורך שנים, נוגע בהיבטים מקצועיים מעמיקים, ומקיים דיאלוג פתוח עם קהילת האחריות התאגידית, במטרה ללמוד על נושאים ופעילויות מנקודות מבט שונות.

קהל וקהילה

אין לי יכולת לדעת מה הרקע המקצועי והארגוני של האנשים בקהל, אך ללא ספק היה בו גרעין שהורכב מאנשי קהילת האחריות התאגידית: מנהלי/מנהלות אחריות תאגידית (מעטים, וחבל), יועצים, ואנשים מארגונים חברתיים וסביבתיים, כולל משתתפי תכנית העמיתים של מרכז השל. מעניין שגם בכנס Sustainable Brands בלונדון, בו ביקרתי לפני שנה, כמחצית מהקהל היו אנשים מחברות יעוץ. כנראה שבכל העולם היועצים מהווים ראש חץ שמוביל את החדשנות בתחום.

בקרב המציגים היה רוב מוחלט לאנשי המגזר העסקי. כמה מהם, כגון אסף ברנע – מנכ"ל כנרות ונצ'רס האצ'יסון, טים קפלן – מנכ"ל יבמ ישראל, והראל ויזל – מנכ"ל פוקס, טרם הופיעו על במה בהקשר של אחריות תאגידית (למיטב ידיעתי. אולי אני טועה), והיה בכך חידוש מרענן למי שעוסק בתחום.

הנציג היחיד של המגזר החברתי, אדריכל דרור גרשון – מנכ"ל עמותת מרחב לעירוניות מתחדשת, השתתף בפאנל שעסק בקיימות ועירוניות, ותרם תובנות מעניינות ומשמעותיות. השתתפותו של גרשון בפאנל הדגישה את היעדרם של נציגי המגזר החברתי והמגזר הציבורי מהפאנל הראשון (בנושא צרכנות מקיימת) ומסדר היום הכולל של הכנס.

בשיחות שהתקיימו בקבוצת אחריות תאגידית בפייסבוק, לפני הכנס וגם מייד לאחריו, עלתה סוגיית היעדרם של נציגי ארגונים חברתיים וציבוריים מגיבוש התכנים ומההשתתפות על הבמה. כשהעברתי את המסר למארגני הכנס, נאמר לי כי בשנה הבאה סוגיה זו תיבחן מחדש בחיוב. אני סבורה שכנס שרוצה לעסוק באחריות תאגידית ובקיימות באופן אמיתי, לא יכול שלא לשתף את נציגי כל המגזרים, שהרי התחום כולו מבוסס על שיתופי פעולה בין-מגזריים. כולי תקווה שבועידה הבאה עקרון זה יבוא לידי מימוש.

לסיום: על קיימוּתו של המושג קיימוּת

יואל אסתרון, מו"ל כלכליסט, פתח את הכנס בהתייחסות כנה וחשובה למונח "קיימות": "קיימות זה downer. המלה "קיימות" היא בעיה... חלוצי ה"קיימות" כמו שוחרי "איכות הסביבה" צריכים להיחלץ מהדימוי של מחבקי עצים. לקראת הוועידה הזו גיגלתי "קיימות", ומצאתי עולם ומלואו, קשת שלמה של נושאים ותחומים מרתקים. ככה הפסקתי לפהק והתחלתי להתעניין בקיימות. הכל קיימות".

אני מסכימה עם אסתרון שהמונח קיימות סובל ממיתוג גרוע, ושיש להנגיש אותו לציבור הרחב בכלל, ולמגזר העסקי בפרט. אני גם מסכימה איתו שעקרון הקיימות רלוונטי לתחומים רבים בחיינו. עם זאת, אני חושבת שצריך להיזהר משימוש לא נכון בביטוי קיימות, כדי שלא יהפוך מונח שמייצג את הכל, ולכן לא מייצג דבר. לא כל פעולה לשמירה על איכות הסביבה היא "קיימות". אבל אולי הדאגה שלי מיותרת, ומוטב שאנשים ועסקים ישתמשו בביטוי הזה יותר מדי, מאשר יתעלמו ממנו.

*גילוי נאות: "תרמתי" לצוות כלכליסט שהכין את הכנס מספר שעות חשיבה על התכנים ועל סדר היום של הכנס

הפוסט ועידת הקיימוּת לעסקים של כלכליסט – מה חדש בזירה? הופיע ראשון בשירלי קנטור

כלכליסט חוזר בתשובה וממציא את הגלגל החברתי

בשנים האחרונות אנו עדים למגמת "חזרה בתשובה" של עיתונים כלכליים, שעד לפני זמן לא רב העלו על נס את השאת הרווחים ונשאו על כפיים את בעלי ההון, וכעת מנסים לקדם נורמות של התנהגות אחראית וצנועה יותר. אין ספק שלעיתונים אלה יש השפעה על השיח הכלכלי, ובעיקר מאז פרוץ המחאה החברתית הם מעלים לדיון סוגיות מהותיות, ואף נוקטים עמדה ערכית (מעניין מתי הם יתחילו לדון בניהול האחריות התאגידית של העיתונים עצמם).

כחלק ממגמה זו, כלכליסט השיק בדצמבר 2012 את מדד "הטובים למשק". הוא עשה זאת בקול תרועה רמה ומעט יהירה, לטעמי. לאו דווקא בגלל המטרה המוצהרת "להציב תמריץ לבעלי העסקים לא לדאוג רק לבעלי המניות, אלא למעגל רחב יותר של מחזיקי ענין", אלא מכיון שהמדד וכל הכתבות הסובבות אותו התנהגו כאילו הם יוצרים לראשונה שיח חדש, תוך שהם מתעלמים מהשיח הקיים בנושא.

כלכליסט הכריז בכותרת ראשית על "השקת גישת מחזיקי הענין", בעוד גישה זו מהווה בסיס לשיח המקצועי כבר למעלה מעשור בקרב עשרות החברות הגדולות במשק. הן אולי לא מיישמות את הגישה לעומקה, אבל הנושא לא חדש להן. דירוג מעלה, הכולל עשרות פרמטרים של ניהול אחראי (ראו טבלת השוואה בין הדירוגים בסוף הפוסט), לא הוזכר אפילו פעם אחת כמקור להתייחסות. איש מאנשי הקהילה המקצועית של האחריות התאגידית בישראל לא לקח חלק בגיבוש הקריטריונים. צוות כלכליסט - העיתונאים מיקי פלד ויריב רחימי, פרופ' איל וינטר - ראש המרכז לחקר הראציונליות באוני' העברית, ואמיר ג'ירייס - אנליסט בבית ההשקעות מיטב, בראו מדד חדש בתוך ואקום מלאכותי, וחבל. אני מאמינה שדווקא יצירת הקשרים בין המדד החדש לבין דירוג מעלה יכלו ליצור תמונה יותר רב-מימדית מזו שיצר המדד כפי שהוא.

במשך למעלה משבוע הקדיש כלכליסט עמודים רבים לעיסוק בנושא האחריות התאגידית, כחלק מהשקת המדד החברתי החדש שיצר. עצם העיסוק הרב בנושא זה, הינו חידוש מרענן, ובעל חשיבות רבה לשיח הציבורי. מעניין שכלכליסט השיק את הנושא למחרת המפגש השנתי של מעלה – מפגש שלא היה לו כל איזכור בתקשורת הכלכלית, במכוון. נוכח לקוּנה זו, העיסוק של כלכליסט בנושא היה בולט וחשוב אף יותר.

את מי ואת מה מודד המדד?

"ביקשנו לבדוק אם בתוך עולם העסקים הישראלי ניתן לזהות בעלי הון שמתנהגים אחרת, ומביאים בחשבון גם ערכים אחרים מלבד מקסום רווחים... בשורה התחתונה... ניתן יהיה לראות בדיוק מי לוקח רווח לכיסו ומי משתמש בו לגיוס עובדים או להקמת מפעלים. מי באמת מייצרים מקומות עבודה ומי מתגמלים את המנהלים הבכירים בלי קשר לרווחי החברה" (מיקי פלד, כלכליסט)

בשונה מדירוג מעלה, המדרג חברות, המדד של כלכליסט מדרג בעלי הון. נכללים בו 25 בעלי ההון, שהם בעלים של חברה כלשהי במדד ת"א-100, ששווי השוק שלה עמד בסוף 2011 על מיליארד ש"ח לפחות. חברות ללא גרעין שליטה לא נבדקו. בסך הכל נבדקו 61 חברות השייכות ל- 25 בעלי שליטה, ב- 13 ענפים שונים. המדד מייחס לבעלי השליטה את ההתנהגות של החברות, גם אם לא תמיד בעל השליטה מעורב ומשפיע על הפרמטרים שנמדדו. אז מה בעצם מודד המדד: את התנהלות בעלי השליטה בתוך החברות, או את התנהלות החברות עצמן? התמונה הסופית מעט מבלבלת.

הנתונים נאספו מתוך דוחות פומביים של החברות, ועל סמך מענה לשאלונים שנשלחו אליהם ע"י יוצרי המדד. ההיענות לשאלונים, מסתבר, היתה נמוכה. "היה ברור שנדרש מאיתנו לפעול בנחישות כפולה, לנסות לחשוף את המספרים בזמן שהחברות שאנחנו בודקים מנסות להסתיר את הנתונים" כתב מיקי פלד. אני מניחה שלאור האמור, במקרים מסוימים ניתן ציון חלקי על סמך מידע חסר או לא מבוסס.

המדד הכללי הורכב משלושה מדדי משנה: השקעה בעובדים, פילנתרופיה (בדומה לדירוג מעלה – גם כאן ניתן, לדעתי, משקל יתר לסוגיה זו), והשפעת הפעילות העסקית על המשק. כל מדד משנה הורכב ממספר פרמטרים, ובסך הכל יש 21 פרמטרים בדירוג כולו. הציון בכל פרמטר שוקלל ביחס לחברות אחרות בענף, ואילו הציון הכולל של כל מדד-משנה הוכפל באחוז השליטה הישיר של בעל השליטה. השאלות עצמן והמשקלות שלהן אינן נגישות לעיון הציבור – שקיפות שהייתי מצפה לה ממדד העוסק, בין היתר, בחשיבותה של השקיפות. סוגית ההשפעה על איכות הסביבה, שיש לה השפעות מהותיות על החברה בישראלית, נעדרת מהמדד.

ייאמר לזכותם של יוצרי המדד שהם נגעו בסוגיות רגישות שעד כה לא נמדדו בישראל כחלק מאחריות תאגידית, למרות שבשיח הא"ת הגלובלי הן מוגדרות ככאלו: עמידה בהחזרי חוב ביחס לדיבידנד, פערי השכר בין הבכירים ליתר העובדים, יחס אשראי לקוחות מול אשראי ספקים, מנין מגיע הכסף לפילנתרופיה – מהחברה הציבורית או מהכיס הפרטי של בעל השליטה ועוד. זוהי עליית מדרגה בשיח המקצועי.

המדד מציג בבירור את המורכבות והרב מימדיות של ניהול האחריות התאגידית. למשל, בפרמטר הבוחן את היקף מקומות העבודה החדשים שייצר בעל ההון, דורג רמי לוי במקום הראשון. לוי דורג במקום הראשון גם בפרמטר שבוחן את היקף העובדים המועסקים דרך קבלני כח אדם. כלומר, רמי לוי ככל הנראה יצר הכי הרבה מקומות עבודה לעובדי קבלן. האם התנהגות זו מגדירה אותו כטוב למשק? שאלה שניתן להתווכח עליה. יוצרי המדד מודעים למורכבויות ולסתירות הפנימיות, שהן אינהרנטיות לתחום זה ולא רק למדד כלכליסט, והציפו את המורכבויות והסתירות במסגרת ניתוח התוצאות. הם גם הודו כי יש למדד מקום להשתפר עם השנים, אך לא הזמינו את הציבור להציע פרמטרים נוספים למדד.

אין ספק שהיעדרם של נציגי החברות מתהליך גיבוש הקריטריונים, אפשר ליוצרי המדד להגדיר קריטריונים "נועזים" כמו הנ"ל. בדירוג מעלה, שהקריטריונים שלו נקבעים תוך דיאלוג עם נציגי החברות, קשה לשלב קריטריונים כגון אלה. עם זאת, הריחוק בין יוצרי מדד כלכליסט לבין בעלי החברות מקבל גם ביטוי פחות מוצלח, כשנעשה שימוש בביטויים כגון "החשודים המידיים", "טייקונים" ו"חזירות" – הלקוחים משפת המחאה ופחות מתאימים, לדעתי, לשפה של מדד מקצועי.

השורה התחתונה: המדד טוב למשק

לסיכום, מדד הטובים למשק הוא מהלך חשוב ומבורך, שהוסיף קול חדש ורענן לשיח על אחריות תאגידית בארץ, ושם על המפה את תפקידם של בעלי השליטה בקביעת הסטנדרטים של ההתנהלות האחראית בחברות.

הוא לא מפצח את הנוסחה המלאה למדידת אחריות תאגידית, מכיון שהוא מכיל רק חלק מהסוגיות המהותיות של אחריות תאגידית, ומכיון שהוא מערב בין התנהלות חברות והתנהלות בעלי שליטה.

אני מקווה שהמדד אכן עורר הדים בקרב בעלי השליטה, ויהווה תמריץ לפיתוח האחריות התאגידית בחברות שבשליטתם.

ואם אתם רוצים לדעת מיהם בעלי השליטה הטובים למשק במדד הנוכחי, אתם מוזמנים לגלוש לקישור הזה ולראות את הרשימה המלאה.

השוואה בין מדד כלכליסט לבין דירוג מעלה

הפוסט הטובים למשק – מדד האחריות החברתית החדש של כלכליסט הופיע ראשון בשירלי קנטור