בתום תהליך שיתוף קהילת האחריות התאגידית בגיבוש ה- G4, הדור הרביעי והחדש של עקרונות הדיווח, ביקשתי מטליה אהרוני, החברה במועצת מחזיקי הענין של ה- GRI, להתייחס לזוית הישראלית והגלובלית של פרסומי דוחות אחריות תאגידית.

מסתובבת בארץ שמועה על היחלשות מעמדם של הדיווחים לפי עקרונות ה- GRI. הכצעקתה?

בדיוק להפך. מזווית הראיה של ה- GRI, הדיווח הולך והופך ל- Main Stream. כמות הדוחות הולכת וגדלה, בייחוד בשווקים מתעוררים. למעגלי המדווחות מצטרפות חברות שהן חלק משרשרת האספקה של חברות גלובליות, כגון ספקיות של וולמארט, חברות טקסטיל ואפנה וכיוצא באלה, וכן חברות ציבוריות וממשלתיות במדינות כמו סין, יפן, ברזיל, דרום אפריקה, רוסיה – שעבורן הדיווח הוא חלק מכרטיס כניסה לזירה העולמית, למכרזי האו"ם, לסחר העולמי וכולי.

הרחבת הדיווח מתקיימת גם כתוצאה מהתרחבות הרגולציה. בדרום אפריקה, לדוגמא, נדרשות חברות ציבוריות לדווח דוח משולב: פיננסי + חברתי-סביבתי. ממשלות דנמרק, שבדיה וממשלות נוספות, מחייבות בחוק דיווח של חברות ציבוריות. העמקת הדרישות של ה- OECD משפיעה גם היא.

הצפי ליתר רגולציה, כניסת רשות ניירות הערך האמריקאית לתחום (חברים ב- IIRC), יוזמת הדיווח המשולב – כל אלה מדרבנים חברות להיערך מראש ולדווח.

לאור זאת, נראה כי הדיווח ימשיך להיות הביטוי המרכזי לביצועים ולתכניות הקיימות של חברות, ובמיוחד חברות גדולות.

אז בעצם הכל דבש בממלכת הדוחות?

לא הכל. בסיכום שנת 2012 אפשר לציין גם כמה אכזבות: יוזמת הדיווח המשולב IIRC מתקדמת לאט יותר מהמצופה, וככל הנראה תהיה בגדר קוים מנחים בלבד, ולא אינדיקטורים. גם ציפיית ה- GRI מועידת ריו 2012, לפיה ממשלות יאמצו גישה של "דווח או הסבר" – לא התממשה. במקום זה התקבלה החלטה כללית, המתייחסת לחשיבות הדיווח ולמרכזיותו.

בנוסף, הגברת הרגולציה מייצרת כפילויות, וישנן חברות העוברות לדיווחים ספציפים על פי נושאים או לפי קהלי יעד, במקום דוח כולל. כמו כן, מספר לא מבוטל של חברות עברו לדיווח דו-שנתי.

במאי 2013 ישיק ה- GRI את גרסת הדיווח העדכנית G4, ובשבוע שעבר נסגר תהליך השיתוף והתגובה של כלל קהילת האחריות התאגידית, בו לקחת חלק. מה החידושים הצפויים בגירסא זו?

המגמה היא להגיע לגרסא שתעניק משקל גבוה יותר לתפקידם של הנהלות ודירקטוריונים בגיבוש האסטרטגיה ובניהול האחריות התאגידית.

משקל גבוה יותר ינתן גם להיבטי המהותיות: מתקיים נסיון לכוון חברות לדיווח ממוקד יותר, מהותי יותר, המתייחס להשפעות התאגיד בהתאם לסקטור העסקי אליו הוא משתייך.

פרק משמעותי נוסף שמתווסף לגרסת ה- G4 עוסק בנושא שחיתות ושוחד, ובמאמצי החברה למנוע אותם לאורך כל שרשרת הערך שלה.

ציינת שברחבי העולם הדיווח הופך למיינסטרים, אבל נראה שהמגמה בישראל שונה. סקר גלובלי של KPMG (קישור) מלפני שנה דירג את ישראל במקום הכמעט אחרון בשיעור החברות המפרסמות דוחות. לפי נתוני דירוג מעלה 2012, רק 26 חברות פרסמו דוח ב- 2011, כלומר עליה של 2 חברות לעומת 2010. מהם, לדעתך, הגורמים לכך?

אכן מספר הדיווחים השנתי בישראל מצומצם, יחסית. "מדאיג" לא פחות הוא המספר הנמוך של מדווחים חדשים. החולשה הזו ניתנת להבנה בהינתן גודל השוק הישראלי, והיקף ההשקעה הנדרש בדיווח.

מרכיב מהותי של השוני הגדול בינינו למקומות בהם יש עליה בהיקפי הדיווח, הוא היעדר מעורבות של ארגוני חברה אזרחית בתהליך הדיווח. הארגונים החברתיים והסביבתיים היו אמורים לאתגר את החברות, להיות שותפים לדיאלוג, להיות הקוראים, השואלים וגם המחמיאים.

גורם נוסף שנעדר אצלינו לחלוטין משיח הדיווח הינם ארגוני העובדים, שמעורבים מאוד בשיח הזה באירופה ובאסיה, ואילו בישראל אינם לוקחים בו חלק פעיל.

הזכרת בתשובתך את היקף ההשקעה הנדרשת בדיווח לפי עקרונות ה GRI. ידוע שתהליך כזה דורש מהחברות השקעה של עשרות ומאות אלפי ש"ח, וכן מאות שעות עבודה של מנהל/ת האחריות התאגידית. האם זוהי השקעה חכמה, לדעתך?

אין ספק שתהליך הדיווח הוא תהליך כבד, דורש השקעת משאבי ניהול, זמן, וכסף. למרות זאת אני חושבת ששכרו בצידו, שכן הוא מהווה כלי ניהולי רחב, וכלי תקשורתי שאין לו תחליף - לניהול דיאלוג עם מחזיקי הענין של הפירמה.

ככל שחברות ירחיבו את תהליך השיתוף והדיאלוג עם מחזיקי הענין, ולא רק לאחר פרסום הדוח, לארגונים יהיה יותר מקום להשפיע על תהליכים ויותר ענין להגיב לדוחות.

אני גם חושבת שאין אלטרנטיבה ל- GRI כמסגרת דיווח. יתרונה המרכזי של המסגרת הזו, הוא תהליך גיבושה כסך העמדות וההעדפות של כלל מחזיקי הענין.

לסיום, מהי מועצת מחזיקי הענין של ה- GRI בה את חברה?

המועצה היא גוף פורמלי של נבחרים, המייצגים את כלל מחזיקי הענין של ה- GRI על פי אזורים גיאוגרפים וסקטורים חברתיים: עסקים, חברה אזרחית, ארגוני עבודה, וכן ארגוני תיווך מתחום האקדמיה, ציבור וממשל. המועצה דנה ומגבשת עמדות לגבי הנושאים האסטרטגים הנוגעים למדיניות ה- GRI. זו הקדנציה השניה לחברות שלי במועצה.

מידע מקצועי ועדכני בנושא דיווחי אחריות תאגידית, ניתן למצוא בבלוג של איליין כהן csr-reporting

הפוסט דיווחי אחריות תאגידית – לאן נושבת הרוח? הופיע ראשון בשירלי קנטור

כשחברת דנונה פתחה שורה של מבצעי "פיילוט" ברחבי העולם, בהם בחנה דרכים חדשות לשיווק יוגורט בשווקים מתפתחים, היא עשתה זאת עם שותפים מקומיים, ללא מיתוג, בשיווק מבית לבית ובתמחור נמוך ממחיר השוק באופן משמעותי. הפיילוטים האלו בדרום אפריקה, פולין ובנגלדש מייצגים גישה שונה לחלוטין משיווק הגביע הממותג במחיר דולר או אירו, המוכר לנו בשווקים המפותחים. בדוחות הקיימוּת שלה, דנונה מייחסת הניסויים האלו לאחריותה התאגידית' אשר לוקחת בחשבון קהלים ושווקים מחוץ ל"מסך הרדאר" שלה.

היו אז ועדיין ישנם רבים שטענו – זו לא אחריות תאגידית – זה פשוט שיווק חכם!

כשתאגיד המשקאות החריפים Diageo החל להפעיל שדולה במדינות שונות בארה"ב, להעלאת גיל השתיה המינימלי המותר בחוק ולהגברת האכיפה למניעת נהיגת צעירים אחרי בילוי בברים, הוא עשה זאת כדי להגן על שמם הטוב של מותגיו וכדי להקדים רגולציה חיצונית כפויה שתפגע במכירותיו.

היו אז ועדיין ישנם רבים שטוענים – זו לא אחריות תאגידית – אלו יחסי ציבור והגנה משפטית!

כאשר המנכל"ית לשעבר של חברת HP, קרלי פיורינה, הציגה בגאווה מהפך בגישת האריזה של מוצריה, מאריזה לכל תבנית צבע - לאריזות צמדים ושישיות; כאשר מקדונלדס השיקה את שינוי האריזות הגדול מקופסאות הקלקר לנייר דק במטרה להפחית את כמות הפסולת שלה ולאפשר מיחזור מקסימלי -

היו אז ועדיין יש מי שטוענים – זו לא אחריות תאגידית – זהו מהלך לחסכון בעלויות!

כשחברת Nike, מפעילה את מלוא כישוריה, קשריה ויכולתה לקידום חקיקה שתשפר תנאי עבודה בשווקי הייצור שלה ובתעשיית הטקסטיל וההלבשה כולה, היא מעידה כי היא עושה זאת כחלק מהתובנות שצברה במהלך המשברים שפקדו אותה ומתפישתה את עצמה כמנהיגה שתפקידה להפגין אזרחות עולמית טובה.

היו אז ויש רבים שטוענים גם היום – זו לא אחריות ואזרחות תאגידית – זו התחסדות, יחסי ציבור ושאיפה לצבור כוח ולמלא מקומן של ממשלות!

כך או כך, שיווק מתוחכם או גישה חברתית מתקדמת, ניהול סיכונים והגנה משפטית או אחריות רחבה, ניהול תקיף של רשת אספקה או אחריות תאגידית בשרשרת הערך, שדולה מתחכמת או אזרחות תאגידית – כל השאלות האלו אינן תקיפות יותר. התשובה לכולן: גם וגם!

אחריות תאגידית כבר מזמן אינה תפקיד, תקן, מחלקה או כסא – אחריות תאגידית היא גישה כוללת, דרך ניהול, סט כללים וכלים שאינם מתוחמים. אחריות תאגידית בעשור השני של המאה ה- 21 נוגעת לכל החלטה ולכל השלכה של הפעילות העסקית.

זהו איפא האתגר למנהלים, דירקטוריונים, ומשקיעים. על כולם להבין את הגישה, לעקוב אחר הלכי-הרוח של צרכנים, עובדים, ממשלות, ארגונים ומשקיעים, לבחון את הנושאים המתעוררים ועולים ולראות בהם הזדמנויות ולא כשלים.

זו גם הסיבה בגינה אחריות תאגידית חייבת להיות נושא מרכזי בלימודי מנהל עסקים. זהו התחום המזמן את האפשרות להבנה רחבה, לשינוי, לחידוש, ולבניית האמון הנדרש לקידום עסקים וחברה. 

*אודות טליה אהרוני: מייסדת ארגון מעלה, מפתחת את תחום האחריות התאגידית כמרצה באקדמיה, בהנהלות חברות, בתוכניות הכשרה של דירקטורים וכחברת המועצה הציבורית העולמית של ה- GRI – Global Reporting Initiative. בנוסף, טליה חברה בועד המנהל של ארגון  מידות, יו"ר משותפת של אות מידות, חברה בוועדה המייעצת לרשות החברות הממשלתיות ונמנית על חבר הנאמנים של קרן וולף.

הפוסט אחריות תאגידית – ללא גבולות! הופיע ראשון בשירלי קנטור