להיות בלוגרית זה מעמד מכובד. מכובד מספיק בשביל שיקנה לי הזמנה לועידת הנשיא, גם השנה (קישור לפוסט מהועידה בשנה שעברה). מדובר באירוע מושקע מאוד, שמציב בקדמת הבמה את המדע והאקדמיה, את החשיבה החזונית, את החיבור של ישראל לקצוות הגלובוס, ואת נשיא המדינה, שמעון פרס. פרס, אגב, הוא ההוכחה לכך שהתאמתה של משרה לכישוריו הייחודיים של העובד, יכולה לעשות את כל ההבדל בין החמצה מקומית - לתהילה עולמית.

בשיח הציבורי נשמעים גם דברי ביקורת על כך שזהו אירוע אליטיסטי מיותר, שראוי להשקיע את התקציב שלו (עשרה מיליון ₪ בשנה) בצרכים חברתיים בוערים יותר. מארגני האירוע מסרו כי הועידה הינה עמותה שמתקיימת על תרומות מגופים ציבוריים, עסקיים ואנשים פרטיים, ולא מכספי ציבור (אני חייבת להודות שהניראות המאסיבית של הבנק שנתן חסות לועידה, גרמה לי הרגשה לא נוחה, בשל העובדה שהאירוע נתפס כמייצג את המדינה). אני מעריכה שהועידה תורמת למעמדה של ישראל בעולם, ולוּ בקרב יהודי התפוצות, שנוכחותם בקהל הורגשה היטב. השתתפתי ביום השני של הועידה (מתוך שלושה) והנה כמה רשמים שלי.

פס צר של גבול, פס רחב של תקשורת

פסי-הגבולות בין מדינות מאבדים בהדרגה את הרלוונטיות שלהם, ככל שרוחב הפס של התקשורת הדיגיטלית מאפשר לאנשים ממקומות שונים בעולם לשתף בידע, ברעיונות וביוזמות. טכנולוגית המידע היא אמצעי לשחרור האדם מכבלי העוני ומכבלי הסמכות הישנה של משטר דתי או קיצוני. אלה המסרים החזקים שעלו במספר דיונים בועידה. למשל, לרשתות החברתיות ולמובייל תפקיד מרכזי באביב הערבי, שהפך אמנם לחורף הערבי, אך עדיין לא סיים את התפתחותו ההיסטורית.

במליאה שהנחה ד"ר יוסי ורדי וכותרתה מה חדש במדיה החדשה ניתנו מספר דוגמאות לרעיון זה. סטפן ריצ'רד, יו"ר ומנכ"ל חברת התקשורת הגלובלית פראנס טלקום, תיאר איך שירותי המובייל יכולים לאפשר ל- 650 מיליון בעלי מכשיר סלולר באפריקה לבצע רכישות ושירותים שלא מתאפשרים בדרך אחרת, בגלל היעדר תשתיות, פיזור האוכלוסיה ובגלל העוני הרב. למשל, שירותי העברת כספים במובייל orange money. ג'וליוס ג'נקאוסקי, יו"ר נציבות התקשורת הפדרלית בארה"ב תיאר כיצד המובייל יכול לסייע בפתרון בעיות בתחום הבריאות והביטחון האישי (למשל במקרה של תאונה, ניתן יהיה לצלם תמונה של הזירה ולשלוח מייד לשירותי החירום 911), וכמובן גם בתחום ההשכלה (לימוד מרחוק) והכלכלה. ג'ון צ'יימברס, יו"ר ומנכ"ל סיסקו, הזהיר כי ממשלות שלא יבינו בהקדם את המשמעות של השינוי הטכנולוגי והשפעותיו, ולא ייערכו בהקדם להתאים את הרגולציה, את מערכות החינוך והבריאות ועוד, תישארנה מאחור.

שמעון פרס, מרשים כתמיד בעומק מחשבתו וביכולת ההתנסחות שלו, הפליג בשבחן של החברות הגלובליות כמאפשרות לאנשים להשתחרר מהעוני ולהיות חופשיים. לדבריו, החברות הגלובליות הן היחידות שיכולות לשים קץ למצב של כלכלות לא מפותחות, כי יש להן חיישנים רגישים לגבי צרכים של אנשים, ויש להן פתרונות לצרכים הללו (למשל, מאז כניסת חברות המובייל למרוקו עלתה רמת החיים הממוצעת שם פי 3), ורק הן מסוגלות להילחם בגזענות באפקטיביות, מעצם אופיין הגלובלי.

הומו קוֹנקטיקוּס - האדם המרושת

הומו קונקטיקוס הינו השלב הבא בהתפתחות האבולוציונית של ההומו ספיאנס, וזו גם הכותרת של פאנל מעניין שהנחתה ד"ר רננה פרס מהאוניברסיטה העברית. הפאנל בחן האם המדיה החברתית היא רק התפתחות טכנולוגית, או שמא מדובר במהפכה חברתית ובקפיצה בהתפתחות האנושית (תשובה ב' נכונה). עניינה אותי במיוחד הרצאתה של יונקה ברוניני, מנהלת שיווק בכירה בגוגל, שתיארה כיצד ארגונים ואנשים מרחבי העולם עושים שימוש במידע ובטכנולוגיות שגוגל מעמידה לרשותם, כדי לשפר את איכות החיים בתחומי הבריאות, חינוך, כלכלה, תרבות ועוד.

למשל, במקרה של זאק מאטרה, איכר מקניה, שהגידולים שלו נפגעו מסיבה לא מזוהה. לאחר שלא מצא בספרים הסברים לתופעה, פנה מאטרה לחיפוש בגוגל ומצא אתר מקצועי שסיפק לו את המידע הנחוץ להצלת הגידולים. הוא התלהב מהאפשרות להיעזר באינטרנט כדי למצוא מידע מועיל, ועזר לחבר שלו, בעל עסק קטן שרצה להתרחב, לחפש אפשרויות עסקיות ברשת. החבר הקים טורבינת רוח בבית הספר המקומי. מאטרה ממשיך להרחיב את בשורת האינטרנט בכפר. הנה הסיפור שלו בקצרה:

בתום המצגות של הדוברים בפאנל, שאלה פעילה קהילתית מקנדה שישבה בקהל, האם אין חשש שבצד כל התועלת שמביאה המדיה החברתית, היא גם תגרום להרס של ערכים חברתיים אחרים? תשובתה של ברוניני מגוגל: האחריות ללמד את הילדים שימוש מושכל בטכנולוגיה – מוטלת על ההורים. האחריות לספק להורים מודעות וכלים למשימה – מוטלת על החברות. והזכירה את המרכז לבטיחות המשפחה של גוגל, שנועד למטרה זו.

שמים פס על ניהול הקיימות?

תור ארוך של מאוכזבים, ואני בתוכם, צבא על פתחו של האולם בו התקיים דיון בנושא שיקולים של צדק ומוסר בעיצוב המחר. האולם מלא עד אפס מקום. כנראה שאנשים מוטרדים מאוד משאלת הדיון. נאלצתי לוותר, ובחרתי להיכנס לדיון שעסק באתגרי הניהול של המחר. והתאכזבתי שוב.

המונחים 'אחריות חברתית' ו'מחזיקי ענין' נזרקו לאויר על-ידי כל הדוברים בפאנל, בעיקר ברמת buzz words. כששאלתי אותם כיצד הם מציעים למנהלי העתיד להתמודד עם הציפיות הסותרות: מצד אחד, להיערך לאתגרי הקיימוּת באמצעות השקעות שיחזירו עצמן בטווח הארוך, בו בזמן שהם מצופים ע"י בעלי השליטה ובעלי המניות להביא תוצאות עסקיות בטווח קצר, לא קיבלתי שום תשובה מעוררת השראה.

פאט גלסינגר, נשיא וסמנכ"ל התפעול של חברת EMC נתן את התשובה המעמיקה ביותר. לדבריו, השקעה בקיימות משתלמת רק אם רואים תוצאות בטווח מיידי (למשל, התייעלות בצריכת חומרי גלם), אך במקרים אחרים היא פוגעת בתחרותיות, כי העלויות של המתחרים, שלא משקיעים משאבים בנושא, נמוכות יותר. לכן נדרשת מעורבות של הרשויות, כדי להשוות תנאי-מוצא (מישהו אמר beyond compliance ?). ג'יימס טורלי, יו"ר ומנכ"ל חברת היעוץ E&Y ציין כי הפירמה לוקחת חלק ב- IRCC היוזמה לאיחוד דוחות פיננסיים ודוחות אחריות תאגידית. וזהו.

מה היה לד"ר יהודית ריכטר, מייסדת ומנכ"לית חברת מדינול, שחוללה מהפכה בעולם ניתוחי הלב לומר בנושא? מה היה לפרופסור אשר טישלר, דיקאן הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, שמכשיר היום את המנהלים שיאלצו להתמודד עם הסוגיה הזו ביתר שאת תוך מספר שנים, לומר? ובכן – גם אם היו להם מחשבות בנושא, הם לא אמרו אפילו מילה אחת. כלום.

הערה לסיום: רובם המכריע של הדוברים בכנס היו גברים לבנים ומבוגרים. האם הם מייצגים את המחר? אני בספק. 

הפוסט ועידת המחר של הנשיא 2012 מי שם פס ומי לא? הופיע ראשון בשירלי קנטור

"אני לא מבין, למה אין לכם אמון באנשים? אתם באמת חושבים שכולם מנסים לרמות כל הזמן?" הזדעק עו"ד רם כספי בפאנל המשק הישראלי: האם מעטים מדי שלטים בהרבה מדי. "האנשים" אליהם התייחס כספי הם אותם העומדים בראשי פירמידות השליטה במשק. כספי שם את האצבע על אחד הגורמים המרכזיים לפיתוח האחריות התאגידית בעולם ובישראל: כרסום מתמשך ברמת האמון שהציבור רוחש כלפי תאגידים ומנהלים.

המדיה החברתית - הזירה בה מתגבש חוסר האמון הקולקטיבי

חוסר האמון כלפי חברות (וגם כלפי המגזר הציבורי) מתגבש כיום באופן קולקטיבי בזירות המדיה החברתית. מחאת הקוטג', מחאת החיתולים, מחאת ים המלח –  אלה ואחרות תופסות תאוצה בזכות יכולתם של אנשים לנקוט עמדה ולקיים שיחות בכיכר השוק החדשה: הפייסבוק.

"הפייסבוק מעצים אנשים – הוא נותן קול שווה לכולם, ומאפשר לכל אדם בכל מקום לדבר עם כל גורם בכיר הפעיל ברשת החברתית". את הדברים אמר דייוויד פישר, סמנכ"ל פרסום ומפעלים גלובליים בחברת פייסבוק (והבן של סטנלי פישר, כפי שהוזכר בכנס מספר פעמים), בפאנל: המדיה החדשה שעושה את המחר. ואכן, כללי המשחק בין התאגידים למחזיקי הענין שלהם הולכים ומשתנים לנגד עינינו. שקיפות, דיאלוג ודיווחיות (accountability) מפסיקות להיות ענין של בחירה, ונכפות על התאגידים ע"י הציבור ברשתות החברתיות.

בקרבות השיווק הצרכנים נפגעים, אבל החברות מדממות

בפאנל מי ינצח בקרבות השיווק של המחר, שהונחה ע"י סופי בלום, המנכ"לית הנמרצת של P&G ישראל, הוזכר האמון כמשאב שחברות רבות איבדו במהלך קרבות השיווק, ושאחריות תאגידית היא הדרך להשיבו.

פרופסור דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק (מי שכתב את הספר לא ראציונלי ולא במקרה) הזכיר את ההתנהגות האגרסיבית והמניפולטיבית של המשווקים, ככזו שגרמה לאובדן האמון של הצרכנים. לטענתו, בגלל אובדן האמון במפרסמים, הצרכנים פונים לפייסבוק – שם הם מצפים למצוא מידע אמין מפי חברים והחברים שלהם, ועל בסיס מידע זה הם מגבשים החלטות רכישה. מרגע שהמפרסמים החלו לפעול גם במדיה החברתית, יש בהם שחוזרים גם שם על אותם דפוסים אגרסיביים ומניפולטיביים. אריאלי מזהיר מפני התנהגות זו.

מוריס לוי, יו"ר ומנכ"ל חברת פובליסיס (חברת האם של פובליסיס ישראל), הזהיר כי חברות לא יכולות יותר לשמור סודות מפני הציבור – עליהן להיות מוכנות להסביר בשקיפות מלאה כל דבר שהן עושות, ולהציג מדיניות המחייבת אותן להתנהל באחריות. את המחויבות הזו לשקיפות, אחריות תאגידית וקיימוּת, דורשים בעיקר הצעירים, בני דור המילניאל. מחויבות זו, יחד עם המעבר מתקשורת חד-צדדית לתקשורת המתבססת על דיאלוג, ישנו את הדרך בה חברות ינהלו את הקשר עם העובדים שלהן, עם הלקוחות ועם הספקים שלהן. חברות יצטרכו לבנות יחסים יוצרי אמון עם מחזיקי הענין שלהן, ולבקש מהם רשות לעשות טעויות. כי טעויות תמיד יקרו – השאלה היא באיזה אופן מחזיקי הענין יתייחסו לטעויות אלו.

סיר מרטין סורל, מנכ"ל WPP (חברת האם של משרדי הפרסום גריי / אדלר-חומסקי ופוגל-אוגלבי ושל חברת היח"צ טריואקס), הצביע על שני גורמים בולטים לשינוי ברמת השקיפות הנדרשת כיום מהחברות: הרשתות החברתיות החושפות כל צביעות, וחקיקה חדשה כגון החוק נגד שחיתות בבריטניה. סורל התייחס לאחריות תאגידית כאל עדשה דרכה החברות חייבות להתבונן על העולם ועל הדרך בה הן עושות עסקים. "אחריות תאגידית הופכת להיות הכרחית לחברות שיש להן ענין בצמיחה ארוכת-טווח של המוצרים שלהן, של השירותים שלהם ושל המותגים שלהן".

הועידה עסקה בנושאים נוספים הקשורים לאחריות תאגידית, כגון מצוקת המזון העולמית ואתגר האנרגיה המתחדשת, אך מן הסתם לא יכולתי לשמוע את כל הדיונים...

לסיום, כמה אבחנות שאינן קשורות לתכנים של הועידה, אלא להתנהלות שלה:

מה מקומן של הנשים בעולם המחר? כמעט כל הדוברים בכנס היו גברים. לא ערכתי בדיקה אימפירית, אך אני מעריכה כי הנשים היוו לא יותר מ 15% מהדוברים בכנס. איזו החמצה.

מה מקומם של בקבוקי הפלסטיק בעולם המחר? בחלק גדול מהפאנלים כיכבו על השולחנות בקבוקי פלסטיק עם מים מינרלים, למרות שמי הברז המצוננים שהוגשו לקהל בהפסקה היו טעימים מאוד. באנגליה, אוסטרליה ומדינות נוספות החליטו הרשויות לא לעשות שימוש במים מבוקבקים במסגרות רשמיות, בדיוק בגלל המסר הציבורי (האם המים בברזים אינם מספיק איכותיים? שימוש לא הכרחי בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים= פסולת מיותרת). יש מקום להקדיש חשיבה למסר הזה באירוע עם פרופיל ציבורי ותקשורתי גבוה כמו ועידת הנשיא, שתכליתה חשיבה על המחר.

מהי טביעת הרגל הפחמנית של האירוע? עשרות משתתפים הוטסו לאירוע החשוב הזה מרחבי העולם. המארגנים יכולים ללמוד מכנסים קודמים שאורגנו בישראל למדוד את טביעת הרגל הפחמנית של האירוע (אני מניחה שגם המזגנים האפקטיביים תרמו לא מעט פליטות פחמן), ולנסות לצמצם אותה ולקזז אותה, למשל תוך שיתוף פעולה עם ארגון יוזמת האנרגיה הטובה.

הפוסט אבחנות על אחריות תאגידית מועידת נשיא ישראל 2011 הופיע ראשון בשירלי קנטור