את הפוסט הזה אני כותבת אחרי רצף של כנסים שהתקיימו בתל-אביב במהלך מספר שבועות, ושהציפו מעל פני השטח תהליכים שמתבשלים כאן בשנים האחרונות: שגשוג הרעיון של שוק הון חברתי, עסקים חברתיים, אקסלורטרים חברתיים, האקתונים לפתרון אתגרים חברתיים ועוד.

זו לא מתיימרת להיות סקירה מקיפה ויסודית, אלא התרשמות כללית שלי, בעקבות השתתפות בכנסים אלה ושיחות עם אנשים הפעילים בזירה מזה מספר שנים, בין היתר במסגרת דיון שקיימתי בקבוצת הפייסבוק "אחריות תאגידית" (קישור לדיון).

תקציר הפוסט

תוך חודש התקיימו בת"א לפחות ארבעה אירועים שעסקו ביצירת השפעה חברתית/סביבתית חיובית. השתתפו באירועים האלה אנשים שאינם בהכרח מותיקי קהילת הפעילים החברתיים או האחריות התאגידית, אלא סטודנטים למנהל עסקים, משקיעים, אנשי טכנולוגיה ואחרים. עושה רושם שהזירה החברתית התרחבה והתעשרה. מילות המפתח בזירה זו הן יזמות, חדשנות, טכנולוגיה ואימפקט חברתי/סביבתי.

בנסיון להבין את הגורמים לשינוי הזה, אני מזהה שתי סיבות מרכזיות: סוף סוף ניתן לתרגם השפעה חברתית חיובית לכסף (כפי שקרה בעבר עם נושא איכות הסביבה), והיכן שיש כסף – יש הזדמנות ליזמים. סיבה מרכזית שניה: שינוי בהלך הרוח ובמוטיבציות של האנשים, בעיקר בני דור ה-Y.

האם מדובר בגל חולף או בטרנד קבוע? כנראה שמדובר בתהליך הדרגתי שיוביל אותנו למערכת יחסים חדשה בין אנשים, עסקים וחברה. בינתיים אנחנו צריכים להיזהר מהתלהבות-יתר ומחשש ל SocialWash.

אז מה היה לנו? (סקירה מהירה של האירועים)

אירוע ראשון: באמצע פברואר התקיים בתיאטרון הבימה כנס Socialize15 בשיתוף פעולה עם מגזין פורבס. נושא הכנס: "יזמות חברתית – הדור הבא של מנהיגות ורעיונות". הכנס עסק באתגרים ובהזדמנויות של יזמות חברתית, השקעות אימפקט חברתי, אג"ח חברתי וטכנולוגיה להשפעה חברתית. המטרה: לזהות את הכלים החדשים של הכלכלה החדשה, כדי להרוויח כסף בזמן שעושים טוב לחברה (באנגלית זה נשמע יותר טוב). מאות אנשים – לאו דווקא מהקהילה הותיקה של מעורבות חברתית, אלא יזמים חברתיים ויזמי הייטק – השתתפו בכנס. חלק מהדוברים הגיעו מחו"ל. יזמת הכנס: קרן ליטני.

בשבוע החולף (אמצע מרץ) התקיימו ברצף שלושה אירועים נוספים:

אירוע שני: Inspiration Day של מועדון היזמות במרכז הבינתחומי. בכנס זה התאספו מאות סטודנטים (נראה לי שרובם תלמידי מנהל עסקים, אם כי שוחחתי שם עם מספר תלמידי החוג לקיימות), כדי לשמוע על אתגרי האנושות (בריאות, מים, תחבורה, מזון, חינוך וכו'), ועל דוגמאות מעוררות-השראה של פתרונות לאתגרים אלה מתחום הטכנולוגיה (אפליקציות, מיחשוב לביש ועוד).

כמובן שכל אחד מהמיזמים מתורגם (או יתורגם) לפעילות עסקית. הדוברים בכנס היו דמויות מוכרות מהמשק הישראלי, בהם ינקי מרגלית ובוקי אורן. יזם הכנס: אורן כוכבי

אירוע שלישי: בערבו של יום ההשראה, התקיים אירוע השקת B corp בישראל, והכרזה על העסקים הזוכים בתו-הארגון. האירוע התקיים על גג בנין wework בתל אביב (עסק שהוא ביטוי של הכלכלה השיתופית), והפגיש עשרות אנשים, בעיקר מקהילת היזמות החברתית, חלקם מחו"ל, כמו גם מספר יועצי אחריות תאגידית, שבאו לחלוק כבוד לארגון המוערך, שעשה עליה לארץ.

B corp הוא ארגון שנותן "סטמפה" המאשרת כי התאגיד עומד בקריטריונים של אחריות חברתית כלפי העובדים, הלקוחות והקהילה; אחריות סביבתית; שקיפות ו- accountability (ראו דוגמא לקטגוריות של הקריטריונים הנבחנים). כיום יש יותר מ- 1,000 עסקים ב- 33 מדינות שקיבלו תו זה, רובם עסקים קטנים (0-50 עובדים). גם עסקים גדולים, כמו פטגוניה ובן אנד ג'ריס קיבלו את התו.
בישראל זכו בו העסקים: יקב טוליפ, ESCO, KitchenBug, MobileODT, VoiceITT. למעשה, העסק הראשון בישראל שקיבל את תו B Corp בשנת 2013 הוא קרן השקעות האימפקט Impact First Investments.

אירוע רביעי: למחרת התקיים במלון קרלטון בתל אביב Impact Investing Conference, של הארגון החדש Impact Investing Israel, בשיתוף ה- JFN. הכנס עסק בהשקעות שנועדו ליצור שורת רווח כפולה: חברתית/סביבתית + כספית, באמצעות השקעה בעסקים חברתיים או במיזמים חברתיים של עמותות. לדוגמא: מיכשור רפואי נייד שמנגיש בדיקות יקרות לאנשים עניים בכפרים במדינות מתפתחות, פיתוח טכנולוגיה לניטרול רעלים מתוך חומרי הדברה – לפני שהם נספגים בקרקע, טכנולוגיות שמאפשרות לאנשים עם מגבלות דיבור לתקשר עם הסובבים אותם וכו'.

מאות אנשים מתחומי הפילנתרופיה המסורתית, קרנות חברתיות, קרנות הון סיכון, עסקים חברתיים, עמותות ויזמים חברתיים, התכנסו באולם כדי לשמוע דוברים מישראל ומהעולם (בהם סיר רונלד כהן וחמי פרס) על התחום שקנה אחיזה בעולם, ועלה עכשיו ארצה. גם מנהלת האחריות התאגידית של מייקרוסופט פיתוח בישראל נכחה בכנס. מייקרוסופט פיתוח חברה לקרן Impact First ומשקיעה בפיתוח מיזמים טכנולוגיים עם השפעה חברתית מיטיבה. פעילות דומה קיימת אצל גוגל ברמה הגלובלית (למשל,Google Impact awards).

בהקשר זה מעניין לציין מחקר של מורגן סטנלי (קישור למחקר) מבפרואר 2015, שמצא כי 71% מהמשקיעים בארה"ב מגלים עניין בהשקעות עם אימפקט חברתי-סביבתי, ושההעדפה בולטת יותר בקרב נשים ובקרב בני דור ה-Y. זה גם המקום לומר שתחום ה SRI ((Socially Responsible Investment קיים מזה שנים רבות, אך למיטב הבנתי, שונה מ"השקעות אימפקט" בכך שהוא מסתפק בסינון השקעות לפי מידת האחריות החברתית-סביבתית של החברות, ולא בוחר להשקיע רק בחברות שיוצרות ערך חברתי מוסף.

יזמת הכנס: רוני פיבלוביץ, שגם הקימה את Impact Investing Israel – ארגון ללא מטרות רווח, שנועד לפתח את שוק השקעות האימפקט בישראל.
[המלצת קריאה למי שמתעניין/ת בנושא השקעות חברתיות ועסקים חברתיים: הבלוג הקשר החברתי של ד"ר אסף שטיין]

מה גורם לפריחה החברתית?

מכיוון שאני נמצאת שנים רבות בזירה החברתית, ומודעת לקושי לרתום אנשים לעשייה שיש בה לא מעט ויתור על רווח אישי למען הזולת, תהיתי מה קרה שפתאום כל כך הרבה אנשים עושים את זה? יש לכך מספר הסברים, שנשענים על שני יסודות מהותיים: פוטנציאל כספי, ומוטיבציה אנושית. הנה ההסברים שנראים לי הכי משמעותיים:

נוסחה חדשה: השפעה חברתית = כסף

אחרי שנים רבות בהן אף אחד לא ממש תירגם את המחיר של הצרכים החברתיים, ואת הרווח שניתן להפיק ממתן מענה לצרכים אלה (זה אפילו נחשב לא ראוי לעשות זאת), רק לאחרונה התחילו למדוד, לעשות את המתמטיקה, ולהבין שהשפעה חברתית יכולה לחסוך עלויות (למשל, כשמדובר במניעה של מחלות, מניעת אלימות או צמצום נשירה מבית הספר), ואף ליצור רווחים. תהליך דומה קרה עם הפעילות בתחום איכות הסביבה לפני כעשור וחצי.
אפילו המדינה מכירה במשמעות זו, ומשקיעה 20 מיליון ש"ח בהקמת קרנות יוזמה חברתית לטובת השקעה בעסקים חברתיים בישראל, אשר יתמקדו בשילוב אוכלוסיות מוחלשות ובעלי מוגבלויות בשוק העבודה. קרן דואליס וקרן IVN זכו במכרז להפעיל את הפרויקט, לאחר שגייסו 30 מיליון ש"ח נוספים ממקורות פילנתרופיים להשקעה במיזמים אלה.
להלן אגע במספר גורמים לנוסח החדשה הזו.

הצרכנים הפוטנציאלים שבתחתית הפרמידה - BOP - Bottom Of the Pyramid

ככל שאוכלוסית העולם המתפתח הולכת ומוגדרת כקהל צרכנים פוטנציאלי, גובר האינטרס הכלכלי להשקיע באוכלוסיה זו ולפתח מענים לצרכים שלה. מדובר בכ-4 מיליארד האנשים העניים ביותר בעולם (סין, הודו, אפריקה), אשר מתקיימים מ- 2$ ליום, לכל היותר, ואין להם גישה לשירותים ולמוצרים של השוק המפותח. כבר לא מדובר ב"עזרה לנזקקים באפריקה" מתוך רצון הומאני גרידא, כמו שעשו ארגוני הסיוע בעשרות השנים האחרונות (פעילות שזכתה גם לבקורת על האפקטיביות המוגבלת שלה), אלא בזיהוי הזדמנות עסקית, עם ערך חברתי.

התאגידים הגדולים, אגב, זיהו את הפוטנציאל הזה לפני יותר מעשור, והחלו לשווק מוצרים מותאמים לצרכנים אלה, תוך קיום פעילויות לפיתוח הקהילה המקומית (יוניליוור ונסטלה עושות עבודה מרשימה בתחום).

 מחסור צפוי במשאבים וסחורות

הגידול הצפוי בהיקפי הצריכה העולמית בעשורים הקרובים, מאיים על זמינות משאבים וסחורות (מים, קרקע פוריה, מזון, אנרגיה וכו') – ואיפה שיש מחסור – קיים צורך; זוהי הזדמנות לפיתוח פתרונות חדשים. שוב – מדובר בהזדמנות כלכלית עם ערך חברתי בקנה מידה גלובלי (למשל, בעיית הבצורת ברחבי העולם, או מחלת הסכרת, המתפשטת בכל מקום אליו מגיעה התזונה התעשייתית).

חברת נטפים זיהתה כבר מזמן את הצורך, ומספקת פתרונות השקיה והכשרה מקצועית למשקים קטנים במדינות מתפתחות. עד לא מזמן, נטפים היתה דוגמא חריגה, יחסית, בנוף הישראלי. בשנים האחרונות מתווספות אליה עוד חברות ומיזמים.

 האפשרויות שיוצרת הטכנולוגיה

הטכנולוגיה המתפתחת בקצב מואץ – חומרה, איחסון מידע על ענן, ויכולות ניתוח מידע - מאפשרת ליצור שפע פתרונות חדשים בעלויות נמוכות, יחסית, לצרכים חברתיים: תקשורת עם ילדים על הרצף האוטיסטי, ניטור מצב בריאותי של חולי סכרת, מעקב אחר צריכת מים או חשמל, מכשירים ניידים לבדיקות רפואיות, שמירה על קשר מיידי ואפקטיבי עם הורים מזדקנים (צורך של אוכלוסיה גדלה והולכת במדינות מפותחות), ועוד.

 החיפוש אחר משמעות בחיים

אנשים מחפשים משמעות, אחרי שנים של עבודה קשה ללא תחושת סיפוק אמיתי, צריכה פאסיבית של טלויזיה וצרכנות אובססיבית, ובעיקר בני דור המילניאלס (ילידי 1980-2000), שמאופיינים בצורה שונה מבני דור ה- X או דור הבייביבומרס. (אם כי גם לא מעט בני דור ה-X עוזבים את מקום עבודתם בחיפוש אחר עבודה עם משמעות בתחום החברתי).

המילניאלס (שמכונים גם דור ה- Y) נחשבים לצרכנים מושכלים ובקורתיים – יותר מאשר בני דור ה- X. הם מחפשים את מידע על מותגים ותאגידים באופן עצמאי ברשת, דורשים שקיפות ואחריות תאגידית, מעדיפים לשאול ולהשאיל מוצרים ושירותים מאשר לקנות אותם לעצמם (זה הבסיס ל- sharing economy), ומחפשים הזדמנויות ליצור ולא רק לצרוך (למשל, הפעילות המשגשת של מייקרים ושל עבודות יד). היזמים שביניהם, מעדיפים להפנות את האנרגיות והיכולות שלהם כדי ליצור פעילויות בעלות ערך מיטיב אמיתי. אנשי הטכנולוגיה שביניהם - פונים לפתח סטרטאפים שנותנים מענה לצרכים חברתיים.

עו"ד ליאת אהרנסון, מנהלת תכנית Zell ליזמות, אמרה לי בכנס במרכז הבינתחומי, שהסטודנטים שלה כיום מתעניינים בנושאים אחרים לגמרי מהנושאים בהן התעניינו הסטודנטים שלה לפני עשור. לא מעניין אותם רק האקזיט; מעניין אותם גם האימפקט. כמובן שזה לא מייצג את כל בני הדור, אך בהחלט ניתן לראות עליה במידת העניין של צעירים ביצירת השפעה חיובית על החברה ועל הסביבה.

 דרישה ציבורית לשיפור האחריות וההשפעה החברתית של תאגידים

המודעות הגוברת של אנשים להשלכות בריאותיות, חברתיות ואקלוגיות של תעשיות ומוצרים, השקיפות שהרשתות החברתיות כופות על התאגידים, התסיסה הכלכלית-חברתית בעולם, הרגולציה המתהדקת על התאגידים, וההצלחה לה זוכים קמפיינים חברתיים של מותגים בעולם – כל אלה גורמים לחברות להבין שהן צריכות להתכנס למוצרים ושירותים שיוצרים תועלת אמיתית לאנשים. ההשקעה החברתית מתחילה לזוז ממחלקת הפילנתרופיה (קשרי קהילה, אחריות תאגידית) – למחלקת הפיתוח העסקי או השיווק, ויותר אנשים בארגון (ומקרב היועצים שלו) הופכים למעורבים בשיחה החברתית.

לאן כל זה זה הולך?

אין ספק שככל שיותר אנשים יפנו את מרצם, כישוריהם, זמנם וכספם לפתרון הצרכים והאתגרים של האנושות – כך ייטב לכולנו. השאלה היא האם מדובר באופנה חולפת או במגמה שצפויה להישאר? ליקטתי מספר השערות:

טרנד קלאסי

ד"ר לירז לסרי, מומחית לטרנדים מהפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א, הציעה קריטריון (אחד מתוך סדרה של קריטריונים) שעוזר לבחון אם מדובר בטרנד-אופנה (חולפת), טרנד-פאד (עושה רעש ומתפוגג מהר) או בטרנד-קלאסי – כזה שצפוי להישאר: עלינו לשאול האם לטרנד החדש יש תועלת פרקטית ומעשית עבור מי שמאמץ אותו - יותר מאשר היתרונות שטמונים בפתרונות אחרים, הנותנים מענה לאותו צורך. מה אתם אומרים? נדמה לי שלפחות לעת עתה, התשובה היא בהחלט כן, שהרי מדובר בשילוב יוצא דופן של סיפוק רגשי, הכרה חברתית ותועלת עסקית = שילוב אופטימלי ומנצח.

שינוי חד משמעי

ד"ר נועם גרסל, מנכ"ל אסיף אסטרטגיות, מחלוצי תחום האסטרטגיה הסביבתית-עסקית ותחום האימפקט בישראל, ומי שהנחה את אחד הפאנלים בכנס Impact Investing טוען שאנו עדים לתהליך הדרגתי, בו עסקים יחזרו לתפקידם המקורי: לתת מענה לצרכים האמיתיים של האוכלוסיה. הפער בין חברה במובן company לחברה במובן society ילך ויצטמצם, עד למצב בו חברות שאינן יוצרות ערך אמיתי לחברה (למשל, מייצרות מוצרי מזון או משקה שאין להם ערך תזונתי, אך יש להם השפעה מזיקה על הבריאות) ייעלמו או יעברו שינוי מוחלט.

בהתאם - גם הפער בין עסקים חברתיים – כאלה שהוקמו במטרה לתת מענה לצורך חברתי באמצעות מודל עסקי, אך לא תוך רצון למקסם רווחים, לבין עסקים "רגילים" כפי שאנחנו מכירים אותם היום – יצטמצם וילך.

שינוי פחות מסחרר מכפי שהבאזז נראה

עם התחזית האחרונה של נועם מסכים גם עופר פלין, סמנכ"ל השיווק של ESCO - ארגון המלווה עסקים חברתיים ויזמים בתהליך הקמת עסקים חברתיים, וכן מלווה עמותות בתהליך הקמת מיזמים מניבי הכנסה.

ב ESCO מזהים גידול רב בהיקף היזמים שרוצים לפתח עסק חברתי, אולם הנסיון מראה שלא מעט יזמים נושרים בשלב כלשהו של פיתוח המיזם. אנשים מגיעים עם התלהבות ומוטיבציה, אבל תהליך אימפקט חברתי – בשונה מתהליך פיתוח עסקי רגיל – דורש סבלנות ומחויבות רבה יותר. לא כולם מסוגלים להתמיד.

חשש מגרינווש חברתי

שותף באחת הקרנות המשקיעה בפרויקטים חברתיים בישראל, אמר לי שהוא חושש מתופעת גרינווש חברתי – social wash. משקיעי אימפקט יוכלו להשקיע הון שנעשה באמצעות עסקים עם אימפקט שלילי (כגון עסקים מזהמים, סחר בנשק, הימורים, עסקים שפוגעים בזכויות אדם וכו'), כשלמעשה מדובר בכסף טמא שעובר "חיטוי מוסרי".

בנוסף, השקעת אימפקט יכולה להיתפס כסוג של "בון טון" שאינו כרוך במעורבות חברתית אמיתית מצד המשקיע. עם זאת, הוא הביע תקווה שהתחום יתמקצע עם הזמן, ושהלקונות שהוא חושש מהן – יימנעו לחלוטין.

לסיכום, אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה תוססת!

להערכתי לא מדובר בגל שיחלוף, אלא בתקופת מעבר לקראת אלא עידן חדש ביחסי עסקים-חברה, שיהיו בו מודלים חדשים, שחקנים חדשים, ושיח חדש. מה לא יהיה חדש? הצורך באמון ובשקיפות כבסיס לניהול כל מערכות היחסים הללו.

מה שניתן לומר בוודאות כבר עכשיו, זה שכל שקל או דולר (יש כבר תרומות של ביטקוין?) שיושקע בצרכים חברתיים, צפוי ליצור השפעה משמעותית יותר מבעבר. זאת בשל העובדה שמושם דגש על מדידת ההשפעה, ולכן גם על תכנון נכון יותר של הפעילות.

ניסיתי ליצור מפה שמתארת באופן חלקי את הזירה אליה התייחסתי בפוסט. האלמנטים במפה מתוארים מהפרספקטיבה של תנועת הכספים העדכנית מהעסקים (כולל קרנות אימפקט) לקהילה (עסקים חברתיים מסוגים שונים, עמותות). ניסיתי גם לסמן את גבולות הרלוונטיות של B Corp לעומת זו של דירוג מעלה (זה אמנם לא קשור במישרין לזרימת הכסף, אבל קשור להשתנות השדה).

תודה לחברי קהילת אחריות תאגידית בפייסבוק שעזרו לי לדייק את המפה. אני מניחה שיש אנשים שיראו בה חסרים או טעויות – אתם מוזמנים להעיר כאן בתגובות לפוסט. ובכלל, אשמח לקרוא תגובות ומחשבות על הנושאים שהעליתי כאן.

***תוספת מאוחרת לפוסט, בעקבות תגובה שקיבלתי: שימו לב למיזם מפת היזמות החברתית של ישראל***

הפוסט אימפקט חברתי – גל חולף או עידן חדש? הופיע ראשון בשירלי קנטור

הכתבה פורסמה במגזין וועידת ישראל לעסקים קטנים ובינוניים, ספטמבר 2013

לקריאת הקובץ בגודל מלא: אחריות חברתית בעסקים קטנים ובינוניים

לפוסט נוסף בנושא: מהלכי אחריות תאגידית מרשימים בעסקים קטנים להקליק כאן

הפוסט אחריות חברתית בעסקים קטנים ובינוניים הופיע ראשון בשירלי קנטור

מאנשים, מפוליטיקאים ואפילו ממוזיקאים ואומנים, אנחנו מצפים לקחת צד ולייצר השקפת עולם בכל נושא בעולם, ובמיוחד בנושאים חברתיים וכלכליים. את/ה בעד או נגד תחרותיות? שוויון הזדמנויות? אפליה מתקנת? ובדרך כלל, אנחנו רוצים שהעמדה הזו תהיה מנוסחת בקיצור נמרץ (כן/לא) או עדיף, במעשה חד משמעי שמעיד על יוצרו ומחייב אותו.

ומה עם מותגים? הם פטורים בדרך כלל מבחינתנו, אלא אם הם נתפסים מעסיקים ילדים קמבודים בני 5 בשכר-רעב, או לחילופין מפרסמים את העובדה שהם תורמים ארוחות חג לרעבים - ותודה להם על התרומה לקהילה.

הסיבות ברורות. למה לנו? שואלים מנכ"לים, יו"רים, ובעלי החברות. הרי החלוקה ברורה: יש מותגים שתפקידם להיות אחראים בנושאי חברה וסביבה כמו Amnesty או Greenpeace, ויש מותגים כמו שלנו, שתפקידם להיות אחראים על רווחים, מוצרים טובים ולקוחות מרוצים.

אבל, להביע דעה בנושא המחאה החברתית בישראל? זה נפיץ מאוד! אתם נורמאליים? אולי הלקוחות שלנו לא חושבים כמונו, אולי בעלי המניות שלנו יתרגזו ובכלל, אף - אחד - לא - מצפה - לזה - מאיתנו, אז למה?

אז זהו. שמצפים מכם גם אם לא אומרים לכם בקבוצות מיקוד. מצפים בלב. ואם כבר לא מצפים מכם, תפתיעו.

Stop speaking Photoshop. Start speaking human

בעולם החדש שבו הפוטושופ הפך לכינוי גנאי להסתרה, צביעות ושקר, אין יותר מקום לאו"ם. המותגים המובילים בעולם שחפצים חיים - הפנימו את זה, ירדו מיציע האח"מים למגרש, והחלו לשחק לפי חוקי המשחק החדשים: דעתנות, שקיפות, אחריות, השראה, כנות ושיתוף. כל אלה מסתבר, לא סותרים את החומר שנלמד במנהל עסקים. נהפוך הוא.

עצם הוספת כלי הערכה כל כך מפתיעים ולא צפויים לארגז הכלים הרגשי (והמאובק, אם נהיה כנים) של הצרכנים, יוצרת עבורם פריזמה חדשה דרכה רואה הצרכן את המותג, ובאמצעותה נוצרת תפיסה רגשית רעננה שלא הייתה מושגת לעולם באמצעות ישיבה בטוחה על הגדר. וכן, זה יכול להיות לא בטוח, מסוכן ורגיש. אבל בעולם החדש, שבו התודעה החברתית/סביבתית של כולנו נמצאת ברמה כל כך גבוהה של מודעות באמצעות התקשורת, המרחב הדיגיטלי בכלל והרשתות החברתיות והאירועים בשטח בפרט, אלה חוקי המשחק החדשים.

SHOP SMALL

הדוגמה שבחרתי להביא היא של אחד ממותגי הענק בתחום האשראי, אמריקן אקספרס. מותג מבוסס שאינו צפוי, כצפוי, לבחור צד במאבק חברתי כלכלי, ולפעול בכל הכוח להצלחתו.

הרעיון היה ליצור הזדהות של אזרחים עם עסקים קטנים ולהקים תנועה חברתית אמיתית שתיצור שינוי בכלכלה האמריקאית,  ואשר הדלק להנעתה היו הנתונים הבאים:

• על כל 100$ מליון דולר המוצאים בשנה בעסקים קטנים 68$ מליון דולר חוזרים לקהילה
• עסקים קטנים מעסיקים חצי מכמות העובדים בסקטור הפרטי
• עסקים קטנים מייצגים 99.7% מכל החברות המעסיקות במשק
• בכל שנה בעשור האחרון, 60%-80% מהמשרות החדשות יוצרו ע"י עסקים קטנים

כמו כל אירוע מכירות בסדר גודל לאומי בארה"ב (בלאק פריידי, סייבר מונדיי), בחר אמריקן אקספרס להכניס מסורת חדשה לתרבות הצריכה הפופולארית עם Small Business Saturday. כשמו כן הוא. המנגנון פעל על בסיס המומנטום שצובר כוח-הצריכה העצום שמשתחרר אחרי חג ההודיה (27 לנובמבר). זאת על מנת לתמוך בעסקים קטנים ומקומיים, המהווים את עמוד השדרה של המשק האמריקאי ושנהנים פחות ממשאבי ענק של הרשתות הארציות.

הציבור נקרא להיות פטריוט מקומי ולערוך את קניותיו בעסקים קטנים. על כל הוצאה כספית באמצעות כרטיס אמריקן אקספרס בעסק קטן ביום הנ"ל, זוכו הקונים בהחזר של 25$.

התוצאות: לשכות המסחר המקומיות והארציות תמכו ועודדו את המהלך, יותר ממיליון איש הצטרפו לתנועה החברתית דרך דף הפייסבוק של SBS. ועוד לא דיברתי על הכבוד והערכה העצומים להם זכה המותג הוותיק, שהפך למקור השראה רענן וחדשני עבור לקוחותיו, עסקים בכל ארה"ב, ולציבור האמריקאי בכלל. רעידת האדמה השיווקית הזו יצרה אפקט מתגלגל שתוצאותיו עוד יירשמו בספרי ההיסטוריה של המשק האמריקאי.

לסיכון. סליחה, לסיכום (טיפ שימושי)

רוצים לבדוק את המים עם הבוהן לפני שאתם קופצים ראש כמו אמריקן אקספרס? תחשבו קטן. קחו לכם את אחד מהמוצרים / המותגים חסרי החשיבות, כזה שלא בגללו תדמיתכם כחברה מקבלת הוד והדר, אחד כזה שממילא חשבתם להוריד מהמדף בשל סיבות טובות ותנו לו צ'אנס.

בנו אותו מחדש (כמו סטיב אוסטין, אבל בזול) עם רגליים חברתיות, ידיים קהילתיות ולב שפועם בקצב המחאה החברתית של ישראל 2011. הפיחו בו חיים באופן הבא : פשוט חישבו עליו כבנאדם שעומד עם שלט ברחוב. מה יהיה כתוב על השלט שלו. במה הוא מאמין, מה הוא מוכן לעשות עבור החזון שלו והכי חשוב, כנגד מי ומה הוא מביע את מחאתו.

אני מבטיח לכם שהדרכים למצב ולשווק אותו בתקציב אפסי, יצוצו כמטה קסם (אני יודע שאתם מחזיקים משרדי פרסום יצירתיים. לא מדובר כאן על יצירתיות מהסוג הזה אלא על יצירה אמיתית, יש מאין). יתרה מזאת, אתם תרגישו שותפים בקטנה למשהו גדול מהחיים. לחברה האנושית.

לצפיה בסרטון על הפעילות הקליקו כאן

בהצלחה

*עופר גולן הוא מנהל קריאייטיב ושותף במשרד הפרסום ערמוני גולן Bates, ומרצה במכון הטכנולוגי חולון בנושא Challenger Brand

הפוסט המחאה החברתית – הזדמנות למותגים אמיצים לרדת למגרש הופיע ראשון בשירלי קנטור

במוצ"ש שלאחר מרתון תל אביב, נחת בתיבת המייל שלי וידויו של מנהל אחריות תאגידית ספורטיבי וערני. כך כתב:

"רצתי ביום שישי במרתון תל אביב – אירוע מסחרי עם המון ספונסרים, דוכנים, ודיילות. בנוסף לעובדה שלא הייתה נגישות לאנשים עם מגבלות, ונאלצתי, יחד עם אדם נוסף, לעזור לאדם בכסא גלגלים להשתמש בשירותים, לא היה באירוע הזה שום סממן של אחריות חברתית או סביבתית.

מי שהכי בלטה בחוסר האחריות שלה היא יצרנית המים המינרלים שהיתה אחת מנותנות החסות הגדולות למרתון. במהלך הריצה ובסופה חולקו למשתתפים בקבוקי מים של חצי ליטר, ולא היה פח מיחזור אחד בכל המתחם, אפילו לא ליד הדוכן הענקי של החברה עצמה!

הדבר מראה שהדרך עוד ארוכה ולמעשה, החברה הזו הכניסה לעצמה 'חצי גול עצמי', כי אני מניח שאני לא היחיד ששם לב לבעית היעדר פחי המיחזור. בעיקר,אותה חברה החמיצה הזדמנות גדולה - כי יכלה, בלי מאמץ רב, להפגין אחריות חברתית-סביבתית ולשפר את המוניטין שלה בעיני עשרות אלפים האנשיםשהיו באירוע".

בלונדון עושים את זה אחרת

דוח הקיימוּת של Virgin London Marathon בשנת 2009 מאפשר הצצה לניהול האחריות התאגידית של האירוע. הנהלת המרתון הכירה בפוטנציאל ההשפעה העצום שיש לאירוע זה, והגדירה את מטרות ניהול הקיימוּת באירוע:

1. להפגין אכפתיות בנושא הקיימוּת

2. לצמצם השפעות סביבתיות של המרתון

3. למקסם מעורבות של מחזיקי ענין מרכזיים (נותני חסות, קבלנים, עמותות, מתחרים, קהל) ביוזמות קיימוּת סביב האירוע

ואכן נושא ההשפעות הסביבתיות נוהל בקפידה, תחת נהלים ומדדים, והתוצאות דווחו לציבור הרחב. בין המאמצים המקיימים שננקטו:

• כל חומרי ההסברה המודפסים של המרתון – הודפסו על נייר ממוחזר.

• כל התקשורת עם הנרשמים לתחרות נעשתה דרך האינטרנט, כדי למזער שימוש בנייר.

• מוכרי הקייטרינג במתחם האירוע התבקשו למכור מוצרי סחר הוגן, ככל האפשר, כדי להפגין אחריות חברתית.

• הותרה מכירת משקאות בבקבוקים מחומר ממוחזר בלבד.

• החולצות שקיבלו מסיימי המרתון בעלות תו WRAP המאשר ייצור אחראי World Responsible Apparel Production

• בשנת 2009 מוחזרה 67% מהפסולת שנותרה בתום האירוע.

התנהלות אחראית אמורה להיות מנת חלקו של כל ארגון. אני בטוחה שאם מארגני המרתון הבא ונותני החסות יקדישו מחשבה מראש לנושא האחריות החברתית-סביבתית של האירוע (במיוחד אם ישתפו בחשיבה מחזיקי ענין, כגון ארגונים סביבתיים וארגונים העוסקים בנגישות), הם יוכלו למצוא דרכים לצמצם השפעות שליליות, ובעיקר - לזהות דרכים להגדיל השפעות חיוביות על הסביבה ועל הקהילה, ולהרוויח גם נקודות זכות תדמיתיות, שכן מרתון הוא אירוע שמהותו היא השפעה חיובית - בריאותית וחברתית. אז למה לא למנף את זה הלאה?

עמיתי, ליעד אורתר, מנכ"ל משותף של חברת היעוץ ביונדביזנס, הפנה את תשומת לבי לקיומה של תוספת מיוחדת לעקרונות הדיווח של ה GRI המיועדת לתחום אירגון האירועים. ניתן למצוא מידע נוסף בקישור זה.

ועכשיו לא נותר אלא לראות איזה מרתון ירים את הכפפה, ולפרגן לו כאן בבלוג.

הפוסט מרתון בלי אחריות חברתית – או – הזדמנות פז שהוחמצה הופיע ראשון בשירלי קנטור

כנס השיווק 2011 שכלל 20 הרצאות מעניינות, העמיק בסוגיות מגוונות הקשורות לעולם השיווק, אך נגע ברמה מועטה מאוד בסוגיות של ערכים, חברה וסביבה. למרות שדוברים רבים בכנס הזכירו את הצורך להקשיב לצרכן, לרגש אותו, ולתת לו ערך שהוא באמת זקוק לו, כמעט אף אחד מהם לא התייחס לפתרונות שמציע תחום האחריות התאגידית לצרכים אלה.

אפילו דניאל בירנבאום, מנכ"ל סודה סטרים ישראל, שהטרנדים האקולוגיים באירופה ובארה"ב הם חלק מגורמי ההצלחה של המוצר שלו בחו"ל (אנשים מעדיפים לעשות שימוש חוזר בבקבוקים במקום להשתמש בבקבוקים חד פעמיים ולתרום להגדלת מצבורי הפסולת), לא הזכיר את ההיבט הזה בהרצאתו.

מי שכן נגעה ישירות בנושא, ועשתה זאת בצורה מלהיבה ומרתקת, היא היועצת האסטרטגית יהלי אדמתי. אדמתי הציגה את הרעיון המרכזי של הספר Firms of Endearment, לפיו החברות המצטיינות מעל ומעבר בשוק הן כאלה המייצרות ערך מוסף אמיתי, חברתי, רגשי וחווייתי - מעבר לערך הכלכלי. אדמתי הציגה מודל של יצירת ערך למחזיקי הענין של החברה (stakeholders) המהווה עקרון יסודי בניהול האחריות התאגידית.

לדעתי, יש עכשיו הזדמנות נהדרת לאיגוד השיווק לחבר את חבריו לעולמות התוכן הרלוונטים של האחריות התאגידית: שיווק אחראי ופרסום אתי, המשמעות האקולוגית של המוצר ושל התקשורת השיווקית, פיתוח מוצרים ושירותים עם ערך חברתי מיוחד, שיווק עם מטרה חברתית (cause marketing) ועוד. זה יעזור למנהלי השיווק לקבל כלים ופתרונות שהם מחפשים ממילא.

בערבו של אותו יום ביליתי באירוע אחר לגמרי. האירוע השנתי של קבוצת פישמן המוקדש למעורבות החברתית של הקבוצה, ציין עשור לעשייה זו. האירוע היה כולו בסימן ערכים, אנשים, קהילה וסביבה: הוא התקיים במרכז לחינוך סביבתי בפארק המיחזור חירייה, נפתח בתערוכה של אנשים שהשפיעו על המעורבות החברתית של הקבוצה, אירח מאות אנשי עסקים וארגונים חברתיים, והסתיים בארוחת חושים מבית היוצר של עמותת נגישות ישראל: ארוחת-שף המאפשרת להתנסות בחוויה של מוגבלויות ראיה ומוטוריקה בעת האכילה.

מה שלא היה באירוע זה סממנים שיווקיים וביטויים מסחריים לפעילות החברתית. קבוצת פישמן בחרה מראשית פעילותה החברתית להמעיט בתיקשור פעילות זו מול הלקוחות ומול הציבור הרחב. למעט קמפיינים נקודתיים ברשתות הקמעונאות של הקבוצה (בעיקר הום סנטר, טלפארמה וטויס 'אר' אס) וקמפיינים עקביים ללקוחות מועדון פאואר קארד, לא היה חיבור של הפעילות לכלל הלקוחות.

ברמה המהותית ביותר, אנשים עם מוגבלויות יודעים שבחנויות של רשתות קבוצת פישמן הם יכולים לקבל שירות נגיש ורגיש לצרכיהם. אבל אם תשאלו את הציבור הרחב מה האג'נדה החברתית של הקבוצה – כנראה שרוב האנשים לא ידעו להשיב על השאלה.

להערכתי, הקבוצה יכולה להסתמך על ה"קבלות" שיש לפעילות שלה בשטח ועל האמון וההערכה שרוחשים לה הארגונים החברתיים והציבוריים השותפים לפעילותה, ולחבר את הפעילות החברתית לפלטפורמות שיווקיות ויח"צניות.

היציאה של הקבוצה בשנה האחרונה למדיה החברתית, ובעיקר לפייסבוק היא צעד ראשון שקיבל פידבקים חיוביים, ויכול ללמד על הפוטנציאל של חיבור לצרכנים. והרי בדיוק על זה דיברו אנשי המקצוע בכנס השיווק: הצרכנים מחפשים ערך אמיתי ומרגש, עשיית טוב, ורעיון גדול שיגע בהם. העשייה החברתית של קבוצת פישמן היא דוגמא לרעיון גדול.

*גילוי נאות: אני מלווה את קבוצת פישמן בייעוץ מקצועי מעת לעת, מנהלת התוכן של דף הפייסבוק של הקבוצה, ואף קיבלתי באירוע אות הוקרה על תרומתי לייסודה של הפעילות החברתית בקבוצה

הפוסט כנס השיווק 2011 ואירוע העשור לעשייה חברתית של קבוצת פישמן* – שילוב מנצח הופיע ראשון בשירלי קנטור

השבוע השתתפתי בכנס מרתק שעסק בקשר בין עסקים ומשפחה. הכנס הוא פרי שיתוף פעולה בין מכון אדלר לבין תכנית MBA בפסיכולוגיה עסקית וניהולית במכללה למנהל.

החיבור בין עסקים ומשפחה רלוונטי לכולם - כל אחד הוא חלק ממשפחה, וכל אחד גם מתמודד/ת עם עולם העבודה. "מפגש העולמות" הזה מוליד שפע אתגרים והזדמנויות.

מהפכת המשפחתיות יצאה לדרך

לתחושתי, הכנס היה נקודת הזינוק של מהלך הכרחי לשינוי חברתי. אין לי ספק שהקשר בין עסקים ומשפחה יהפוך לסוגיה שתעסיק יותר ויותר את מנהלי השיווק, מנהלי אחריות תאגידית, ומנהלי משאבי אנוש.

את הסיבות לכך ציינתי בהרצאה שנשאתי בכנס. להלן עיקרי ההרצאה.

משפחות כמחזיקות ענין של חברות

לפי תפיסת האחריות התאגידית, על חברות לדעת מיהם מחזיקי הענין שלהן, ולהבין כיצד הם מושפעים מהתנהלות החברה, וכיצד החברה מושפעת מהם. המשפחה היא מחזיקת ענין של רוב החברות בשלושה ממשקים: תעסוקה, שיווק וקהילה.

לפי תפיסת האחריות התאגידית, החברות צריכות לשאוף להגדיל את השפעותיהן החיוביות על מחזיקי הענין, ולהקטין את ההשפעות השליליות עליהם.

עובדים בנעלי-בית

משפחות העובדים הן קבוצה ראשונה של מחזיקי ענין

כשעובדת "סחוטה" מגיעה לביתה מהעבודה בשעות הערב – כל המשפחה סובלת מכך. כשעובד מגיע לעבודה בבוקר ומוטרד כל היום מהמריבה שהיתה לו עם הילד בדרך לבית ספר – דעתו תהיה מוסחת במשך היום. למשפחה השפעה על סביבת העבודה, וגם ההיפך.

חברות מרבות להתייחס למשפחות העובדים במסגרת מתן הטבות. לדוגמא, ביטוח בריאות למשפחת העובד, או קיום נופש משפחות. יש חברות שהולכות צעד חשוב קדימה ומעסיקות עו"ס או מנהל/ת רווחה שמלווים את העובדים ומשפחותיהם בעת התמודדות עם מצבי מצוקה.

אבל היכולת המשמעותית ביותר, לדעתי, שיש לחברות כדי להקטין השפעתן שלילית ולהגדיל את השפעתן החיובית, היא לחזק את התא המשפחתי, כבסיס התמיכה של העובדים שלה.

זאת באמצעות:

(1) הנהגת פתרונות המאפשרים איזון בין עבודה לחיי משפחה, כפי שמוזכר בקוד לניהול חברתי בעסקים של ארגון מעלה (והחל משנת 2012, גם כפי שמוזכר בשאלון דירוג מעלה).

(2) מתן אפשרות לעובדים להשתתף בסדנאות המקנות כלים לניהול מושכל יותר של התא המשפחתי: סדנאות הורים, סדנאות לניהול התקציב המשפחתי, סדנאות לבריאות המשפחה ועוד.

אמא תקני לי

משפחות הן קהל יעד שיווקי של חברות רבות. במקרים אלה, יש לחברות הזדמנות לבחון את השפעתן על המשפחות, בשני ערוצים עיקריים:

(1) פיתוח מוצרים או שירותים המיטיבים עם התא המשפחתי, כגון חבילת תקשורת סלולרית משפחתית.

(2) העברת מסרים פרסומיים התומכים בתא המשפחתי, או למצער, מכרסמים בו. הפרסומת של סלקום, לחבילת התקשורת המשפחתית לעיל, מדגישה את חשיבות התקשורת בתוך המשפחה. הפרסומת לצ'יפסי פרי של אסם, לעומת זאת, מכרסמת בסמכות ההורית.

האינטרנט הוא פלטפורמה מצוינת להעביר מסרים שמחזקים את הביחד המשפחתי, כדוגמת האתר של קדס קידס, המעודד בילוי זמן איכות משפחתי.

גם פעילות חוויתית-שיווקית יכולה לחזק את המשפחתיות, דוגמת פעילות הקיץ החוייתית למשפחות של דגני תלמה: חותרים להצלחה – תחרות רפסודות משפחתיות.

קהילה של משפחות

חברות נוהגות כיום למקד את משאבי התרומות שלהם בפתרון בעיה חברתית מסוימת, תוך התמקדות באוכלוסיה מסוימת. משפחות הן קהל-יעד קהילתי, שיש לו פוטנציאל אדיר לחולל שינוי חברתי: כל תא משפחתי משפיע על התנהגויות של חבריו.

למשל, חברת באדוויזר מקיימת בארה"ב תכנית חברתית שמטרתה לסייע להורים למנוע מילדיהם הצעירים לצרוך אלכוהול. החברה מציידת את ההורים בכלים, ידע, טיפים, ופרסומות בתקשורת הרחבה, כדי לגבות את הסמכות ההורית, שכבר מזמן מתקשה לומר "לא" לילדים.

הפוסט אחריות תאגידית ומשפחה – שידוך הכרחי הופיע ראשון בשירלי קנטור

פריצתו של האביב לחיינו, כמדי שנה, עם שפע הפרחים, הפרפרים, הצבעים והניחוחות, נוסכת תחושת בטחון כי עולם כדרכו נוהג. יש משהו מרגיע בידיעה כי לטבע יש את הכוח שלו להתחדש, ולא משנה מה יעבור עליו במשך השנה.

 אז זהו, שלא. בשנים האחרונות אנו עדים לכך שלא הכל מתחדש. ודאי שלא משאבי הטבע, ולא רק הם. לא לעולם חוסן.

המימד החברתי של הקיימוּת

אתגר הקיימוּת (sustainability) רלוונטי בהיבטים סביבתיים, אבל גם בהיבטים חברתיים וכלכליים. אמון, ערבות הדדית, בטחון אישי, השכלה, יכולת פרנסה – הם משאבים הכרחיים לקיומה של קהילה בעלת איכות חיים ראויה לחבריה, לאורך דורות. לתאגידים יש אינטרסים וגם תפקיד חשוב בקיומם ובהתחדשותם של משאבים אלה בטווח הארוך.

לכבוד חג האביב, הנה שלוש דוגמאות להתחדשות ושתי דוגמאות לאי-התחדשות, שקשורות לאחריות תאגידית:

1. התחדשות: טסקו מחדשת קהילות שנחלשו

הרשת הקמעונאית הבריטית מפעילה מזה שבע שנים תכנית לשיקום קהילות מוחלשות, שעיקרה פתיחת חנויות בשכונות עם אוכלוסיה במעמד סוציו-אקונומי נמוך, בשילוב תכניות הכשרה לתעסוקה עבור אנשים שנמצאים שנים רבות מחוץ למעגל העבודה, ועידוד המערכת החברתיתית-כלכלית-חינוכית המקומית.

עד כה תמכה טסקו בהתעוררותן של 15 קהילות, יצרה 4,000 משרות חדשות, מתוכן 2,200 מאוישות על ידי אנשים שהיו במשך שנים מחוץ למעגל התעסוקה.

2. התחדשות: בנק הקו-אופ חידש את תפיסת הערבות ההדדית

הבנק הבריטי, שנוסד במאה ה- 19 והתמקד במתן שירותים פיננסים לקואופרטיבים חקלאיים ואחרים, בחר בסוף המאה ה- 20 לחדש את הבסיס הערכי ממנו הוא מתפרנס: ערבות הדדית כערך חברתי-מוסרי.

בשנת 1992 השיק הבנק את המדיניות האתית שלו, לפיה הוא לא יהיה מעורב בפעילות עסקית עם ארגונים שאינם עומדים בקריטריונים חברתיים-אתיים, כפי שהגדיר הבנק יחד עם לקוחותיו. בין השאר, מדובר בגופים המעודדים אפליה או פגיעה בזכויות אדם, ארגונים שפעילות הליבה שלהם תורמת להתחממות הגלובלית, ארגונים הפוגעים ברווחת בעלי חיים (למשל, סוחרים בפרווה) ועוד.

מאז השקת המדיניות האתית שלו, דחה הבנק עסקאות בהיקף של מילארד פאונד (!) על בסיס אתי, אך זה לא פגע בצמיחה שלו, והיקף ההלוואות שהוא מעניק ללקוחות עסקיים גדל ב- 14% בשנה. סקרים של הבנק מעלים כי רבע מלקוחותיו העסקיים הצטרפו לשורותיו דווקא בזכות המדיניות האתיות.

3. התחדשות: טבע מחדשת את האטרקטיביות של לימודי המדע בישראל

החינוך למדעים בישראל נמצא בנסיגה מתמדת. עבור חברת טבע מדובר באיום של ממש, שכן רבים מעובדיה בהווה ובעתיד הם בוגרי לימודי הכימיה.

כדי לחדש את העניין של ילדים ונוער בלימודי כימיה, ולהגדיל את עתודת המדענים בישראל, יסדה טבע בשנת 2002, יחד עם פר"ח, מכון וייצמן ומכון דוידסון לחינוך מדעי, תכנית העשרה לתלמידי חטיבות הביניים בשם "טבע הכימיה".

כעבור מספר שנים, נמצא כי התכנית הגדילה את מספר התלמידים הבוחרים במקצועות מדעיים כמקצוע מוגבר.

4. אי התחדשות: נסטלה לא מצליחה לחדש את אמונם המלא של האקטיביסטים

בשנת 1977 הוכרז בארצות הברית חרם צרכני על נסטלה, אשר התפשט גם לאירופה. המחרימים טענו כי נסטלה נקטה בטקטיקות שיווק לא אתיות, וחילקה פורמולה תחליף חלב-אם ליולדות במדינות מתפתחות, ובכך גרמה לפגיעה בתינוקות (פירוט המקרה בקישור זה).

למרות שנסטלה חתמה מאז על הקוד לשיווק תחליפי חלב-אם של ארגון הבריאות העולמי ומיישמת אותו, היא לא הצליחה לחדש את אמונו המלא של הציבור האקטיביסטי. ברחבי העולם יש מעל 200 התארגנויות עסקיות, חברתיות ואקדמיות שמחרימות את נסטלה ומוצריה.

אגב, זוהי בעיה שסובלות ממנה חברות-ענק גלובליות נוספות, אשר פעילים חברתיים וסביבתיים משתמשים בהן כמושא להמחשת רעיונותיהם, ומשמרים רעש תקשורתי סביב התנהלותן בעבר, גם אם לא תמיד יש לכך הצדק בהווה.

לאחרונה איבדה החברה עוד כמה נקודות באמון האקטיביסטיים, כאשר התכתשה דרך עמוד הפייסבוק שלה עם פעילים סביבתיים סביב סוגית השימוש בשמן דקלים.

5. אי התחדשות: פראנס טלקום לא תצליח לחדש את חייהם של עובדיה שהתאבדו

מאז ינואר 2008, התאבדו 34 מעובדי החברה. ועד העובדים טען כי הדבר נובע מסטרס ומצוקה בסביבת העבודה, בשל שינויים ארגוניים אינטנסיביים, הקשורים להתייעלות החברה מאז הפרטתה (לפני כן היתה החברה מונפול ציבורי). הנהלת החברה, לעומת זאת, טענה כי מדובר בשיעור התאבדות רגיל באוכלוסיה הצרפתית.

עם התמשכות גל ההתאבדויות, הנהלת החברה גיבשה תכנית טיפול ומניעה מקיפה. בראשית חודש מרץ 2010, הוחלף מנכ"ל החברה.

הנה כי כן, התחדשות אינה דבר מובן מאליו, ועל התאגידים לעשות כמיטב יכולתם כדי לשמר את המשאבים היקרים שמאפשרים להם ולחברה כולה להתפתח בעתיד הקרוב והרחוק: משאבים אנושים, סביבתיים וכלכליים.

חג אביב שמח

הפוסט באביב היא תשוב בחזרה? לא בטוח. המימד החברתי של קיימוּת הופיע ראשון בשירלי קנטור