דיווחי אחריות תאגידית – לאן נושבת הרוח?

דיווחי אחריות תאגידית – לאן נושבת הרוח?

מחבר שירלי קנטור, עם 0 תגובות, קטגוריה: אחריות תאגידית, תגיות: ,

בזמן שדיווחי אחריות תאגידית הופכים למיינסטרים ברחבי העולם, בישראל הם מפורסמים ע"י חברות מעטות, ומעוררים ענין דל. מה גורם למגמות הפוכות אלו, והאם כדאי לחברות בישראל להשקיע משאבים בכתיבת דוחות, למרות הכל? ראיון עם טליה אהרוני, חברה במועצת מחזיקי הענין של ה GRI

בתום תהליך שיתוף קהילת האחריות התאגידית בגיבוש ה- G4, הדור הרביעי והחדש של עקרונות הדיווח, ביקשתי מטליה אהרוני, החברה במועצת מחזיקי הענין של ה- GRI, להתייחס לזוית הישראלית והגלובלית של פרסומי דוחות אחריות תאגידית.

מסתובבת בארץ שמועה על היחלשות מעמדם של הדיווחים לפי עקרונות ה- GRI. הכצעקתה?

בדיוק להפך. מזווית הראיה של ה- GRI, הדיווח הולך והופך ל- Main Stream. כמות הדוחות הולכת וגדלה, בייחוד בשווקים מתעוררים. למעגלי המדווחות מצטרפות חברות שהן חלק משרשרת האספקה של חברות גלובליות, כגון ספקיות של וולמארט, חברות טקסטיל ואפנה וכיוצא באלה, וכן חברות ציבוריות וממשלתיות במדינות כמו סין, יפן, ברזיל, דרום אפריקה, רוסיה – שעבורן הדיווח הוא חלק מכרטיס כניסה לזירה העולמית, למכרזי האו"ם, לסחר העולמי וכולי.

הרחבת הדיווח מתקיימת גם כתוצאה מהתרחבות הרגולציה. בדרום אפריקה, לדוגמא, נדרשות חברות ציבוריות לדווח דוח משולב: פיננסי + חברתי-סביבתי. ממשלות דנמרק, שבדיה וממשלות נוספות, מחייבות בחוק דיווח של חברות ציבוריות. העמקת הדרישות של ה- OECD משפיעה גם היא.

הצפי ליתר רגולציה, כניסת רשות ניירות הערך האמריקאית לתחום (חברים ב- IIRC), יוזמת הדיווח המשולב – כל אלה מדרבנים חברות להיערך מראש ולדווח.

לאור זאת, נראה כי הדיווח ימשיך להיות הביטוי המרכזי לביצועים ולתכניות הקיימות של חברות, ובמיוחד חברות גדולות.

אז בעצם הכל דבש בממלכת הדוחות?

לא הכל. בסיכום שנת 2012 אפשר לציין גם כמה אכזבות: יוזמת הדיווח המשולב IIRC מתקדמת לאט יותר מהמצופה, וככל הנראה תהיה בגדר קוים מנחים בלבד, ולא אינדיקטורים. גם ציפיית ה- GRI מועידת ריו 2012, לפיה ממשלות יאמצו גישה של "דווח או הסבר" – לא התממשה. במקום זה התקבלה החלטה כללית, המתייחסת לחשיבות הדיווח ולמרכזיותו.

בנוסף, הגברת הרגולציה מייצרת כפילויות, וישנן חברות העוברות לדיווחים ספציפים על פי נושאים או לפי קהלי יעד, במקום דוח כולל. כמו כן, מספר לא מבוטל של חברות עברו לדיווח דו-שנתי.

במאי 2013 ישיק ה- GRI את גרסת הדיווח העדכנית G4, ובשבוע שעבר נסגר תהליך השיתוף והתגובה של כלל קהילת האחריות התאגידית, בו לקחת חלק. מה החידושים הצפויים בגירסא זו?

המגמה היא להגיע לגרסא שתעניק משקל גבוה יותר לתפקידם של הנהלות ודירקטוריונים בגיבוש האסטרטגיה ובניהול האחריות התאגידית.

משקל גבוה יותר ינתן גם להיבטי המהותיות: מתקיים נסיון לכוון חברות לדיווח ממוקד יותר, מהותי יותר, המתייחס להשפעות התאגיד בהתאם לסקטור העסקי אליו הוא משתייך.

פרק משמעותי נוסף שמתווסף לגרסת ה- G4 עוסק בנושא שחיתות ושוחד, ובמאמצי החברה למנוע אותם לאורך כל שרשרת הערך שלה.

ציינת שברחבי העולם הדיווח הופך למיינסטרים, אבל נראה שהמגמה בישראל שונה. סקר גלובלי של KPMG (קישור) מלפני שנה דירג את ישראל במקום הכמעט אחרון בשיעור החברות המפרסמות דוחות. לפי נתוני דירוג מעלה 2012, רק 26 חברות פרסמו דוח ב- 2011, כלומר עליה של 2 חברות לעומת 2010. מהם, לדעתך, הגורמים לכך?

אכן מספר הדיווחים השנתי בישראל מצומצם, יחסית. "מדאיג" לא פחות הוא המספר הנמוך של מדווחים חדשים. החולשה הזו ניתנת להבנה בהינתן גודל השוק הישראלי, והיקף ההשקעה הנדרש בדיווח.

מרכיב מהותי של השוני הגדול בינינו למקומות בהם יש עליה בהיקפי הדיווח, הוא היעדר מעורבות של ארגוני חברה אזרחית בתהליך הדיווח. הארגונים החברתיים והסביבתיים היו אמורים לאתגר את החברות, להיות שותפים לדיאלוג, להיות הקוראים, השואלים וגם המחמיאים.

גורם נוסף שנעדר אצלינו לחלוטין משיח הדיווח הינם ארגוני העובדים, שמעורבים מאוד בשיח הזה באירופה ובאסיה, ואילו בישראל אינם לוקחים בו חלק פעיל.

הזכרת בתשובתך את היקף ההשקעה הנדרשת בדיווח לפי עקרונות ה GRI. ידוע שתהליך כזה דורש מהחברות השקעה של עשרות ומאות אלפי ש"ח, וכן מאות שעות עבודה של מנהל/ת האחריות התאגידית. האם זוהי השקעה חכמה, לדעתך?

אין ספק שתהליך הדיווח הוא תהליך כבד, דורש השקעת משאבי ניהול, זמן, וכסף. למרות זאת אני חושבת ששכרו בצידו, שכן הוא מהווה כלי ניהולי רחב, וכלי תקשורתי שאין לו תחליף - לניהול דיאלוג עם מחזיקי הענין של הפירמה.

ככל שחברות ירחיבו את תהליך השיתוף והדיאלוג עם מחזיקי הענין, ולא רק לאחר פרסום הדוח, לארגונים יהיה יותר מקום להשפיע על תהליכים ויותר ענין להגיב לדוחות.

אני גם חושבת שאין אלטרנטיבה ל- GRI כמסגרת דיווח. יתרונה המרכזי של המסגרת הזו, הוא תהליך גיבושה כסך העמדות וההעדפות של כלל מחזיקי הענין.

לסיום, מהי מועצת מחזיקי הענין של ה- GRI בה את חברה?

המועצה היא גוף פורמלי של נבחרים, המייצגים את כלל מחזיקי הענין של ה- GRI על פי אזורים גיאוגרפים וסקטורים חברתיים: עסקים, חברה אזרחית, ארגוני עבודה, וכן ארגוני תיווך מתחום האקדמיה, ציבור וממשל. המועצה דנה ומגבשת עמדות לגבי הנושאים האסטרטגים הנוגעים למדיניות ה- GRI. זו הקדנציה השניה לחברות שלי במועצה.

מידע מקצועי ועדכני בנושא דיווחי אחריות תאגידית, ניתן למצוא בבלוג של איליין כהן csr-reporting

שתפו עם חברים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *