חדר הזכוכית של מנהלי האחריות התאגידית בישראל – חלק ראשון

חדר הזכוכית של מנהלי האחריות התאגידית בישראל – חלק ראשון

מחבר שירלי קנטור, עם 0 תגובות, קטגוריה: מנהלי אחריות תאגידית, תגיות:

לפני תריסר שנים אף אחד בישראל לא ידע מה זה מנהל/ת אחריות תאגידית. היום זהו תפקיד נחשק שרבים נושאים אליו עיניים, אך נדמה שבחדרי ההנהלה טרם הבינו את הפוטנציאל הטמון בו. האם מקצוע ניהול א"ת מממש את ההבטחה הגלומה בו, או שמא מדובר בהחמצה גדולה למשק הישראלי? סידרת פוסטים של עצירה והתבוננות לקראת סוף שנת 2012 | חלק ראשון' – מה קרה?

חלק שני: מה מנהלי אחריות תאגידית חושבים? קישור

חלק שלישי: איך ממשיכים מכאן? קישור

אתחיל מהסוף

המסקנות שלי בפוסט הזה הן שרוב מנהלי האחריות התאגידית בישראל לא נמצאים כיום בפוזיציה הארגונית הרצויה מבחינת יכולת השפעתם על הארגון, ומבחינת ההכרה וההוקרה של הארגון ביכולתם זו.

הנהלותיהן של החברות הגדולות בישראל עדיין לא מאמצות את תפיסת האחריות התאגידית כאסטרטגיה עסקית, למרות שרבות מהן מצהירות על מחויבותן לנושא, בעיקר באמצעות השתתפות בדירוג מעלה או פרסום דוח אחריות תאגידית.

הפער בין ההצהרות לבין מידת הנכונות ליישם ולהטמיע אחריות תאגידית ברמה אסטרטגית, מציב בפני מנהלי א"ת קירות זכוכית (השפעה מוגבלת לרוחב הארגון) ותקרת זכוכית (יכולת התקדמות מוגבלת בדרג הניהול).

הדרך לשנות את המצב, לפי עופר ברייר - מומחה לניהול קריירה: להוכיח למנכ"לים שאחריות תאגידית מייצרת ROI לארגון, ובמקביל לשקוד על מיתוג תפקיד "מנהל/ת האחריות התאגידית". על כך ארחיב בחלק השלישי בסדרת הפוסטים.

בראשית, והתנופה

בצהרי-יום חורפי בשנת 2001, פסעתי נרגשת לתוך חדר הלימודים בבית ציוני אמריקה בת"א, לא לפני שהצטיידתי בבורקס מהבופה שבמבואה, כמובן. יחד איתי ישבו בחדר כ- 25 מנהלות ומנהלים, חדורי תחושת-שליחות של עשיית שינוי חברתי, ושל הבאת רוח חדשה למגזר העסקי. טליה אהרוני ועירית תמיר פתחו את השיעור הראשון. מקצוע חדש נולד בישראל.

מאז אותו מחזור ראשון של קורס מנהלי קשרי קהילה של מעלה ו- BDO, שהפך עם הזמן לקורס מנהלי אחריות תאגידית, התקיימו 11 מחזורים נוספים. אני מניחה שלפחות 400 איש השתתפו בהם – עתודה משמעותית של מנהלים.

במקביל, השיח המקצועי על אחריות תאגידית התפתח בהתמדה. קורסים ללימודי אחריות תאגידית נפתחו בחוגים למנהל עסקים באוניברסיטאות ובמכללות, וחשפו לעולם התוכן המקצועי אלפי מנהלים לעתיד. מאות שאלוני דירוג מעלה ועשרות דוחות אחריות תאגידית נכתבו בידי מנהלי א"ת. Case Studies שארגון מעלה הביא מחו"ל הוכיחו כי לאחריות תאגידית יש תרומה להצלחה העסקית, וכי החברות המובילות בעולם מאמצות את התפיסה. מפגשים מקצועיים רבים של מעלה ושל ציונות 2000 העשירו והשכילו משתתפים מהמגזר העסקי, והאירועים הנוצצים (בתקופה בה עדיין התקיימו) כובדו על ידי בכירי המשק. צפוי היה שמנהלי האחריות התאגידית יהפכו לדמויות מרכזיות שמחוללות שינויים בארגונים שלהם. אבל משהו השתבש בדרך.

ימים קשים

מאז פרוץ המחאה החברתית, שלוש חברות גדולות בישראל סגרו את משרת מנהל/ת האחריות התאגידית. הדבר מפתיע בשל העובדה שמנהלי אחריות תאגידית אמורים לסייע לחברות לחזק את יחסי האמון מול מחזיקי הענין שלהן (ראו הרחבה בפוסט על אחריות תאגידית וניהול משברים).

לאור ההערכה של ארגון מעלה כי בישראל עוסקים כ- 35 איש בניהול אחריות תאגידית באופן פורמלי, ומתוכם כ- 15 עושים זאת במשרה מלאה – אפשר להבין כי סגירה של שלוש משרות היא לא ענין של מה בכך. לזכותן של החברות האחרות ייאמר שלמרות הקיצוצים הנרחבים, התפקיד לא נפגע. אבל גם בחברות אלו, מנהלי אחריות תאגידית לא מעטים מתמודדים עם מציאות מאכזבת.

שתי מנהלות אחריות תאגידית ששברו את גב הגמל

שתי שיחות קשות היו לי בתקופה האחרונה עם מנהלות אחריות תאגידית – כל אחת מהן ממלאת את התפקיד במשרה מלאה בחברה גדולה, בתעשיות שונות לחלוטין זו מזו.

שתיהן שפכו את מר-ליבן על הקושי להביא את היוזמות שלהן ללב העשייה העסקית של הארגון, לחדור את קירות הזכוכית של מנהלים בכירים שמדברים בצורה חיובית על אחריות תאגידית, אך דוחים בתואנות שונות את היישום שלה. ברור לשתיהן שהאחריות התאגידית לא נלקחת בחשבון במסגרת החשיבה על האסטרטגיה העסקית של הארגון.

שתיהן אמרו כי הן חוששות שמכיון שהארגון לא מאפשר להן לתרום לעשייה העסקית המהותית, אופק התפתחות הקריירה שלהן בתוך הארגון - מוגבל. שתיהן הביעו ספק באשר להישארותן בתפקיד לאורך שנים, בדיוק מסיבה זו.

הפער בין הרטוריקה של מנהלים בכירים לגבי חשיבות האחריות התאגידית, לבין מידת ההשפעה בפועל של תחום זה על הארגון – הוא זה היוצר קירות זכוכית (בלתי נראים לעין, אך קיימים כמחסום בפועל) המקיפים מנהלי א"ת רבים, והוא זה היוצר את תקרת הזכוכית המונעת מהם להתקדם לדרג ניהולי בכיר במסגרת תפקידם. למיטב ידיעתי, יש בישראל כיום סמנכ"לית א"ת אחת בלבד.

אל תטעו לחשוב – מדובר בשתי מנהלות ותיקות ומנוסות בתחום האחריות התאגידית, שתיהן מיטיבות להכיר את העשייה העסקית ואת הפוליטיקה הארגונית בחברות בהן הן עובדות, שתיהן בעלות מעוף וחזון מצד אחד – ויכולות חשיבה עסקית וביצוע, מצד שני. ואני יודעת כי הן לא היחידות שחוות מצב דומה.

השיחות האלה היו הקש ששבר את גב הגמל שלי. החלטתי לעשות בירור מעמיק יותר בנושא. ביקשתי ממנהלי אחריות תאגידית למלא שאלון קצר, וקיבלתי 20 תשובות. את הממצאים ניתן לקרוא בפוסט השני בסדרה. את עיקרי השיחה שלי עם עופר ברייר - מומחה לפיתוח קריירה, אחשוף בחלק השלישי של הסדרה. בינתיים, הנה 3 נתונים ראשונים:

Related Post

שתפו עם חברים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *