חדר הזכוכית של מנהלי אחריות תאגידית – חלק שני

חדר הזכוכית של מנהלי אחריות תאגידית – חלק שני

מחבר שירלי קנטור, עם 0 תגובות, קטגוריה: מנהלי אחריות תאגידית, תגיות: ,

סקר חדש בוחן כיצד מנהלי אחריות תאגידית תופסים את תרומתם לארגון, ואת פוטנציאל הקריירה שלהם בתחום זה. הממצאים לא משמחים במיוחד. למשתתפי הסקר יש הסברים | חלק שני - מה חושבים מנהלי האחריות התאגידית?

בחלקו הראשון של הפוסט עסקתי במצבם של מנהלי האחריות התאגידית בישראל כיום, על סמך שיחות עם מספר מנהלות א"ת, ותוך התייחסות לתהליך התפתחות המקצוע בשנים האחרונות.

בחלק השני, הזה, של הפוסט אציג את ממצאי הסקר שביצעתי בהשתתפות 20 מנהלות ומנהלי א"ת. בחלק השלישי והאחרון אשתף בהמלצותיו של עופר ברייר, מומחה לניהול כישורים ולפיתוח קריירה, ובמסקנותיי שלי.

חלק ראשון: מה קרה? קישור

חלק שלישי: איך ממשיכים מכאן? קישור 

סקר מנהלי אחריות תאגידית

הסקר בחן שני נושאים:

  • באיזו מידה מנהלי הא"ת סבורים שהם משפיעים על הארגון.
  • כיצד מנהלי א"ת רואים את אופק הקריירה שלהם בתחום, ואת מצבם של מנהלי א"ת בכלל.

מילוי שאלון הסקר בוצע באופן אונימי. הלינק לשאלון נשלח ל- 36 מנהלי א"ת, ו- 20 מהם השיבו עליו. רוב המשיבים ממלאים את התפקיד במשרה מלאה, רובם בדרג ניהולי ביניים, ורובם בעלי ותק של מעל 5 שנים בתחום. התשובות לסקר מפורטות במצגת שצרפתי בסוף הפוסט. אדגיש כאן כמה ממצאים מעניינים.

בהינתן גודלה הקטן של אוכלוסית מנהלי הא"ת בישראל, איני מתיימרת להציג מסקנות סטטיסטיות, אלא להציג מגמות.

השפעה על הארגון

רוב משתתפי הסקר, ובפרט אלה העוסקים בתפקיד במשרה מלאה, סבורים כי בעבודתם המקצועית הם מממשים את יכולותיהם המקצועיות, ואף תורמים במידה לא מבוטלת להשגת תועלות מהותיות לארגון. למרות זאת, רובם טוענים כי הארגון לא ממצה את הפוטנציאל הטמון באחריות תאגידית. כלומר, ככל הנראה החברות בישראל יכולות להפיק תועלת רבה יותר מהמשאבים המקצועיים העומדים לרשותן, אך לא עושות זאת.

גם אם מנהלים בדרגי-ביניים ומנהלים זוטרים נעזרים בידע וביכולות המקצועיות של מנהלי הא"ת, כפי שמצביע הסקר, הרי שההנהלות ממעטות לעשות זאת וממילא גם הדירקטוריונים. ניתן לומר שהאחריות התאגידית באה לידי ביטוי בפעילויות טקטיות בארגון, ולא ברמה האסטרטגית. האם אחריות תאגידית שאינה באה לידי ביטוי בתפיסה אסטרטגית – היא אחריות תאגידית מהותית? אשאיר זאת לדיון נפרד (ניתן לקרוא על כך יותר בפוסט מדוע באמת מנהלים מחליטים לפתח תכניות אחריות תאגידית).

אופק מקצועי

רוב משתתפי הסקר סבורים שמצבם של מנהלי א"ת בישראל מתקדם לאיטו, וחלקם (בעיקר בעלי ותק רב בתפקיד) סבורים שהוא תקוע. לא מפליא, אם כך, לגלות שמעטים מהם רואים בוודאות את עתיד הקריירה המקצועית שלהם באותו תחום ובאותו ארגון בו הם עובדים כיום. בעידן של תחרות על המשאב האנושי וניהול כשרונות, נראה שמדובר בהחמצת משאבים מצד הארגונים.

פרופסיה מפוספסת

מנהלי הא"ת שהשתתפו בסקר הציעו מספר הסברים לתמונת המצב העגומה. ההסברים מתייחסים לשלושה גורמים, הקשורים זה בזה: המצב הבעייתי הכללי של תחום הא"ת בישראל ובעולם, חוסר בשלות או חוסר נכונות בתוך החברות, ויכולותיהם של מנהלי הא"ת עצמם. בסוף המצגת מובאים ציטוטים של  משתתפי הסקר. בחרתי להביא כאן אחד מהם:

"לדעתי חסרים מקומות הכשרה ראויים וברמה גבוהה לאנשי התחום, אין מספיק כנסים מקצועיים, אין מספיק ימי עיון, אין מספיק רתימה של מנכלים לנושא, מלבד כנס מעלה שגם הוא כבר לא ממלא את ייעודו בתחום זה. כפועל יוצא, כל מנהל אחריות תאגידית מתקדם או לא מתקדם בהתאם לקצב שלו, בהתאם ללמידה אישית שלו או שלא, בהתאם לביקור בכנסים בינלאומיים או שלא, אין סטנדרטיזציה.

נכון שגם החברות מאוד שונות במה שהן מאפשרות למנהל הא"ת לבצע בתוכן, אבל מבחינת למידה, יש הרגשה שזו פרופסיה מפוספסת. צריך להקנות הרבה יותר ידע עסקי-שיווקי למנהלי א"ת..."

בחלק השלישי והאחרון של סידרת הפוסטים אציג הסברים נוספים למצב, וכן הצעות לשינויו.

מנהלי אחריות תאגידית בישראל - סקר קריירה והשפעה ארגונית from shirleykantor

Related Post

שתפו עם חברים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *