אחריות תאגידית כתעשייה הממסחרת את המוסר

אחריות תאגידית כתעשייה הממסחרת את המוסר

מחבר שירלי קנטור, עם 0 תגובות, קטגוריה: אחריות תאגידית, תגיות: , , , ,

האם האחריות התאגידית השתנה משיטה ההופכת את השוק למוסרי יותר – לשיטה ההופכת את המוסר למסחרי יותר? התרשמויות מהרצאתו של פרופ' רונן שמיר במסגרת הקתדרה לאחריות תאגידית במסלול האקדמי – המכללה למנהל

החדר הקטן היה מלא עד אפס מקום בסטודנטים ובאנשי סגל. את מפגש הקתדרה לאחריות תאגידית, בניהולה המקצועי של טליה אהרוני, פתח הסוציולוג פרופ' רונן שמיר בהרצאה: קפיטליזם מוסרי? (סימן השאלה במקור). לפני 17 שנה למדתי אצל שמיר באוניברסיטת ת"א על תהליך התפתחות מקצוע המשפטנות. היום שמעתי אותו מדבר על תהליך התפתחות המקצוע שאני עוסקת בו: מקצוע האחריות התאגידית. כמו אז גם היום – הקשבתי לו מרותקת.

מתגובה – למניעה – לאקטיביזם חברתי

שמיר שירטט את נתיב התפתחותו של תחום האחריות התאגידית מאז שנות ה- 90'. ראשיתו של נתיב זה בתגובות של תאגידים למצבי עימות מצד הצרכנים, התקשורת, הרגולציה והארגונים החברתיים, לדוגמא - מקרה נייקי והעסקת הילדים בסדנאות היזע. בשלב זה החל תהליך ששמיר מכנה "מוסריזציה של השוק".

בשלב הבא הוסדרו התגובות בתוך התאגידים לכדי מערכת של רגולציה עצמית – קודים וולונטרים (code of conduct), בצד מנגנוני בקרה עצמית. התנהגות זו כבר לא היתה בגדר תגובה, אלא בגדר מניעה, שבצידה עשיית טוב לקהילה ולסביבה.

בתי הספר למנהל עסקים שחקרו את התחום ועסקו בו, יצרו את החיבור בין אחריות תאגידית לבין ניהול סיכונים, והגדירו את הפוטנציאל העסקי של התחום. שמיר מגדיר שלב זה כמעבר לאקטיביזם חברתי, שבו אחריות תאגידית הופכת מאיום – להזדמנות עסקית. שמיר מכנה תהליך זה "אקונומיזציה של המוסר".

דיווחים, דירוגים, קריירות, כנסים... כך התפתחה לה תעשייה שלמה

אחת האבחנות המעניינות של שמיר היתה בדבר צמיחתה של תעשיית האחריות התאגידית. לתעשייה זו תפקיד מרכזי בהפיכת האחריות התאגידית למכשיר עסקי. מה כוללת התעשייה הזו?

פרקטיקות של דיווח, מדידה וניטור, המחייבות מומחיות. מומחיות זו יוצרת בתוך התאגידים משרות ניהול מקצועי במסגרת תפקידים חדשים, כגון מנהל תחום זכויות אדם, מנהל קשרי קהילה, ומנהל קיימות. במקביל נוצרת הזדמנות לכניסתם של משרדי רואי חשבון ואחרים לתחום הייעוץ. מרגע שקיימים דיווחים שקופים, מתחילה השוואה בין תאגידים ונוצרת תעשייה שלמה של דירוגים, האופייניים לעולם העסקי.

הרגולציה העצמית והדיווחים מזמנים התפתחות של מומחים גם בארגונים החברתיים והסביבתיים, המבקשים להבין את אופן התנהלות התאגידים, ולבקר את מידת עמידתם בהתחייבויותיהם לציבור.

ביטויים נוספים להיווצרותה של תעשייה קשורים להתפתחות תחום הידע המקצועי. הכשרה מסודרת של אנשי מקצוע על בסיס תורה סדורה (כגון קורס מעלה, אשר שמיר ליווה את המחזור הראשון שלו בשנת 2001 בתצפית משתתפת) ומחקרים רבים באקדמיה, כתבי עת מקצועיים, כנסים ועוד.

תעשייה שלמה מצדיקה את הכדאיות של התנהלות מוסרית בתוך התאגידים ושוקדת על הוכחת ה ROI. זוהי האקונומיזציה של המוסר.

הסכנה שבמצב הנוכחי

לאורך ההרצאה הצהיר שמיר כי הוא אינו נוקט עמדה לגבי המצב, אלא מתאר אותו באופן אובייקטיבי. אולם בחמש הדקות האחרונות הציג את השקפתו האישית-מקצועית.

למיטב הבנתי, שמיר רואה את תהליכי התפתחות האחריות התאגידית באור חיובי, אך עם זאת רואה בהם גם סכנה, בשל העובדה שהשוק מסדיר את עצמו – התאגידים הופכים להיות רגולטורים מתוקף עצמם, מבלי שנבחרו לתפקיד זה באופן דמוקרטי. הם אינם מייצגים אלא את עצמם, אך משפיעים על אופן התנהלותו של השוק כולו. כך גם חברות הדירוג השונות – מדרגות לפי קריטריונים שנקבעו בתוך השוק ולא מחוצה לו - לפי אמות מידה שמשקפות את תפיסת חברות הדירוג עצמן לגבי הראוי והצודק.

אחריות תאגידית הפכה למכשיר קפיטליסטי של הצדקה מוסרית ושל שליטה פוליטית, סיכם שמיר, וחזר למקורות אותם ציטט בראשית ההרצאה: הקפיטל של מרקס, המתאר את יכולת ההתחדשות המופלאה של הקפיטליזם.

Related Post

שתפו עם חברים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *