אבחנות על אחריות תאגידית מועידת נשיא ישראל 2011

אבחנות על אחריות תאגידית מועידת נשיא ישראל 2011

מחבר שירלי קנטור, עם 2 תגובות, קטגוריה: אחריות תאגידית, תגיות: , , , , ,

כולם מודאגים מההתחממות הגלובלית ומהתדלדלות משאבי הטבע. בועידת הנשיא (אליה הוזמנתי כבלוגרית) עלתה לדיון גם דאגה מהתחממות הרשתות החברתיות ומהתדלדלות משאבי האמון

"אני לא מבין, למה אין לכם אמון באנשים? אתם באמת חושבים שכולם מנסים לרמות כל הזמן?" הזדעק עו"ד רם כספי בפאנל המשק הישראלי: האם מעטים מדי שלטים בהרבה מדי. "האנשים" אליהם התייחס כספי הם אותם העומדים בראשי פירמידות השליטה במשק. כספי שם את האצבע על אחד הגורמים המרכזיים לפיתוח האחריות התאגידית בעולם ובישראל: כרסום מתמשך ברמת האמון שהציבור רוחש כלפי תאגידים ומנהלים.

המדיה החברתית - הזירה בה מתגבש חוסר האמון הקולקטיבי

חוסר האמון כלפי חברות (וגם כלפי המגזר הציבורי) מתגבש כיום באופן קולקטיבי בזירות המדיה החברתית. מחאת הקוטג', מחאת החיתולים, מחאת ים המלח –  אלה ואחרות תופסות תאוצה בזכות יכולתם של אנשים לנקוט עמדה ולקיים שיחות בכיכר השוק החדשה: הפייסבוק.

"הפייסבוק מעצים אנשים – הוא נותן קול שווה לכולם, ומאפשר לכל אדם בכל מקום לדבר עם כל גורם בכיר הפעיל ברשת החברתית". את הדברים אמר דייוויד פישר, סמנכ"ל פרסום ומפעלים גלובליים בחברת פייסבוק (והבן של סטנלי פישר, כפי שהוזכר בכנס מספר פעמים), בפאנל: המדיה החדשה שעושה את המחר. ואכן, כללי המשחק בין התאגידים למחזיקי הענין שלהם הולכים ומשתנים לנגד עינינו. שקיפות, דיאלוג ודיווחיות (accountability) מפסיקות להיות ענין של בחירה, ונכפות על התאגידים ע"י הציבור ברשתות החברתיות.

בקרבות השיווק הצרכנים נפגעים, אבל החברות מדממות

בפאנל מי ינצח בקרבות השיווק של המחר, שהונחה ע"י סופי בלום, המנכ"לית הנמרצת של P&G ישראל, הוזכר האמון כמשאב שחברות רבות איבדו במהלך קרבות השיווק, ושאחריות תאגידית היא הדרך להשיבו.

פרופסור דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק (מי שכתב את הספר לא ראציונלי ולא במקרה) הזכיר את ההתנהגות האגרסיבית והמניפולטיבית של המשווקים, ככזו שגרמה לאובדן האמון של הצרכנים. לטענתו, בגלל אובדן האמון במפרסמים, הצרכנים פונים לפייסבוק – שם הם מצפים למצוא מידע אמין מפי חברים והחברים שלהם, ועל בסיס מידע זה הם מגבשים החלטות רכישה. מרגע שהמפרסמים החלו לפעול גם במדיה החברתית, יש בהם שחוזרים גם שם על אותם דפוסים אגרסיביים ומניפולטיביים. אריאלי מזהיר מפני התנהגות זו.

מוריס לוי, יו"ר ומנכ"ל חברת פובליסיס (חברת האם של פובליסיס ישראל), הזהיר כי חברות לא יכולות יותר לשמור סודות מפני הציבור – עליהן להיות מוכנות להסביר בשקיפות מלאה כל דבר שהן עושות, ולהציג מדיניות המחייבת אותן להתנהל באחריות. את המחויבות הזו לשקיפות, אחריות תאגידית וקיימוּת, דורשים בעיקר הצעירים, בני דור המילניאל. מחויבות זו, יחד עם המעבר מתקשורת חד-צדדית לתקשורת המתבססת על דיאלוג, ישנו את הדרך בה חברות ינהלו את הקשר עם העובדים שלהן, עם הלקוחות ועם הספקים שלהן. חברות יצטרכו לבנות יחסים יוצרי אמון עם מחזיקי הענין שלהן, ולבקש מהם רשות לעשות טעויות. כי טעויות תמיד יקרו – השאלה היא באיזה אופן מחזיקי הענין יתייחסו לטעויות אלו.

סיר מרטין סורל, מנכ"ל WPP (חברת האם של משרדי הפרסום גריי / אדלר-חומסקי ופוגל-אוגלבי ושל חברת היח"צ טריואקס), הצביע על שני גורמים בולטים לשינוי ברמת השקיפות הנדרשת כיום מהחברות: הרשתות החברתיות החושפות כל צביעות, וחקיקה חדשה כגון החוק נגד שחיתות בבריטניה. סורל התייחס לאחריות תאגידית כאל עדשה דרכה החברות חייבות להתבונן על העולם ועל הדרך בה הן עושות עסקים. "אחריות תאגידית הופכת להיות הכרחית לחברות שיש להן ענין בצמיחה ארוכת-טווח של המוצרים שלהן, של השירותים שלהם ושל המותגים שלהן".

הועידה עסקה בנושאים נוספים הקשורים לאחריות תאגידית, כגון מצוקת המזון העולמית ואתגר האנרגיה המתחדשת, אך מן הסתם לא יכולתי לשמוע את כל הדיונים...

לסיום, כמה אבחנות שאינן קשורות לתכנים של הועידה, אלא להתנהלות שלה:

מה מקומן של הנשים בעולם המחר? כמעט כל הדוברים בכנס היו גברים. לא ערכתי בדיקה אימפירית, אך אני מעריכה כי הנשים היוו לא יותר מ 15% מהדוברים בכנס. איזו החמצה.

מה מקומם של בקבוקי הפלסטיק בעולם המחר? בחלק גדול מהפאנלים כיכבו על השולחנות בקבוקי פלסטיק עם מים מינרלים, למרות שמי הברז המצוננים שהוגשו לקהל בהפסקה היו טעימים מאוד. באנגליה, אוסטרליה ומדינות נוספות החליטו הרשויות לא לעשות שימוש במים מבוקבקים במסגרות רשמיות, בדיוק בגלל המסר הציבורי (האם המים בברזים אינם מספיק איכותיים? שימוש לא הכרחי בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים= פסולת מיותרת). יש מקום להקדיש חשיבה למסר הזה באירוע עם פרופיל ציבורי ותקשורתי גבוה כמו ועידת הנשיא, שתכליתה חשיבה על המחר.

מהי טביעת הרגל הפחמנית של האירוע? עשרות משתתפים הוטסו לאירוע החשוב הזה מרחבי העולם. המארגנים יכולים ללמוד מכנסים קודמים שאורגנו בישראל למדוד את טביעת הרגל הפחמנית של האירוע (אני מניחה שגם המזגנים האפקטיביים תרמו לא מעט פליטות פחמן), ולנסות לצמצם אותה ולקזז אותה, למשל תוך שיתוף פעולה עם ארגון יוזמת האנרגיה הטובה.

Related Post

שתפו עם חברים:
2 תגובות
  1. Date: יולי 11, 2011
    Author: חגית

    זה מעניין שרם כספי, האיש שטבע את המונח שיטת השקשוקה, מתלונן על חוסר אמון.

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *